תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ששי - שבועת הדיינין · דף מג
אבל א"ל בית זה מלא ידיעה טענתיה וס"ל מתניתין דקתני דאין נשבעין אלא על דבר שבמדה כו' טעמא משום דכי היכי דליהוי ידיעה טענתיה הלכך כי א"ל בית זה מלא כיון דידיעה טענתיה אע"ג דליכא דבר שבמדה נשבעין ורבא ס"ל דאע"ג דידיעה טענתיה אין נשבעין אלא על דבר שבמדה כו' וטעמא מא משום דדבר המסויים בעינן כמ"ש התוס' א"נ אית לה שום טעמא אחרינא:
מאי לאו לאתויי בית זה מלא וא"ת ודלמא לאתויי בית סתם דאכתי לא תני ליה כמ"ש התוס' וע"ק אמאי תני זה הכלל הא לא שייך לרישא דהוי מה שטענו לא הודה לו אע"ג דלמאי דמוקי לה במנורה של חוליות ניחא כמ"ש התוספות מ"מ למסקנא דאמר שאני מנורה הואיל ויכול לגוררה כו' לא אתי שפיר והרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא מייתי אלא מסקנא דהואיל ויכול לגוררה. ונראה לפרש מדקתני ברייתא מנורה בת עשרה ליטרין יש לי בידך אין לך בידי אלא בת חמשה ליטרין חייב ולא קתני מנורה עבה יש לי בידך אין לך בידי אלא דקה חייב דהוה רבותא טפי ע"כ צריך לומר דלא מחייב אלא דוקא בכי האי גונא דידיעה טענתיה אבל מנורה עבה ודקה אף על גב דהודה לו מה שטענו הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על מנורה דקה אפ"ה פטור כיון דלא ידיעה טענתיה לכך קאמר מאי לאו לאתויי בית זה מלא ואתי לאשמעינן דאע"ג דבבית זה ידיעה טענתיה והודה לו מה שטענו אפ"ה פטור כיון דליכא דבר שבמדה אבל בית סתם לא מצי לאתויי דכיון דבבית סתם לא ידיעה טענתיה לא איצטריך לאתויי ליה בזה הכלל דמדקתני מנורה בת עשרה ליטרין וכו' ולא קתני מגירה עבה ודקה שמעינן לה דכל היכא דלא ידיעה טענתיה דפטור אע"ג דהודה מה שטענו והשתא י"ל דכליו של דבר אסיפא קאי דלא קתני מנורה עבה ודקה וקתני בת עשרה ליטרין וכו' לאשמעינן דבעינן הודה לו מה שטענו ובעינן נמי דליהוי ידיעה טענתיה וע"ז קאמר כללו של דבר לעולם אינו חייב עד שיטעננו בדבר שבמדה כו' כלומר דלא סגי לן בהנך תרתי דתלת מילי בעינן דאע"ג דה דה לו מה שטענו וטענתו ידיעה אפ"ה לא מחייב אלא על דבר שבמדה וכו' ומנורה בת י' ליטרין אית בה תלת מילי לכך מחייב ואי לאו דקתני כללו של דבר ה"א דבתרתי מילי סגי כדפירשת:
אמר שמואל ארישא נראה דבסיפא נמי איכא נפקותא היכא שהמלוה רוצה להפך השבועה על הלוה והלוה רוצה בכך דאע"ג דשבועה דאורייתא לא מהפכינן היכא ששניהם רוצים מהפכינן כמ"ש הטור בסי' פ"ז בשם רב אלפס ז"ל ובכה"ג אפי' שניהם רוצים לא מהפכינן שמא יוציא הלה את הפקדון והוי שבועה לבטלה וחילול השם לפי פיר"ח ז"ל ושמא משום הכי לא קתני מי נשבע וכו' ברישא לאשמעינן דבסיפא נמי איכא נפקותא וכן לרב אשי דמפרש מי נשבע תחילה איכא נפקותא בסיפא שאם הפך מלוה את השבועה על הלוה מרצונו מלוה נשבע תחילה שאינה ברשותו: