אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק ששי - שבועת הדיינין › דף מב

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק ששי - שבועת הדיינין · דף מב

דף מא

א"ל לאו אתורי יהבת לי פירש"י ז"ל לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר ותימה דהא קיימא לן הנותן לחבירו למחצית שכר אינו רשאי להוציאן לצרכו כדאיתא בהמקבל רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא וכו' דלא למישתי ביה שיכרא וכ"כ הטור י"ד סי' קע"ז וא"כ היאך הוה מצי למימר ליה סטראי נינהו שעל חוב אחר נתנן לו כיון דאינו רשאי למיעבד הכי דלאו של המקבל נינהו אלא של הנותן. והרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות מלוה כתב אמר לו הלוה והלא שטר חוב זה דמי שור שלקחתי ממנו הוא ואתא גבית דמי בשרו וכו' ולפי זה אתי שפיר ונראה דלא הוה גריס לאו אתורי יהבית לי אלא אלו תורא יהבת לי ולספרים שלנו צ"ל שנתן לו דמים לקנות שוורים להרויח לעצמו ולא למחצית שכר וכן משמע מדברי הר"ן ז"ל:

בבא בטענת אביו ורבי אליעזר בן יעקב היא פירש"י ז"ל וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא ולא הוצרך לפרש כן דהך אוקימתא דר' אליעזר בן יעקב היא אכתי לא אסיק לה עד לבסוף דמסיק דפליגי נמי בקטן הבא בטענת אביו לפירש"י ז"ל ובדרבה פליגי וה"ק מתני' בבא בטענת אביו דהוי נתינה בגדול ואי משום דהוי משיב אבדה ר' אליעזר בן יעקב היא דסבר לא שנא בו ולא שנא בבנו אינו מעיז ולא הוי משיב אבל כרבנן לא אתיא דנהי דהוה נתינה בגדול מ"מ לדידהו פטור משום דהוה כמשיב אבידה דאי בעי כפר הכל כיון דבנו מעיז ולפ"ז הא דקאמר ור"א בן יעקב לית ליה כו' הוא כמו והוינא בה דש"ס מסיים לה ואזיל ומפרש לאוקימתא דר"ח בן יעקב היא אח"כ מצאתי שכך פירש"י ז"ל בפ' הניזקין אמילתא אחריתי:

קמן והאמרת אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן פירוש וכיון דאין נשבעין על טענתו כשבא בטענת עצמו כשבא נמי בטענת אביו מאי הוי לה דהוי נתינה בגדול אכתי ליפטור משום דהוי כמשיב אבידה דטענתו כמאן דליתא וכהודה מעצמו בלא תביעה דמי וכ"כ מהרש"ל ותימה כיון דטענת קטן לאו כלום הוא כי מסיק בסמוך בדרבה קמיפלגי ופירש"י ז"ל ולעולם בטוענו קטן אכתי תקשי אמאי מיחייב רבי אליעזר בן יעקב והא קטן כמאן דליתא דמי וליכא טענה ולא שייך נמי למימר דאינו מעיז בפניו. ועוד דלפירושו עיקר חסר ועוד קשה דמאי סלקא אדעתיה דמשני מעיקרא טענת עצמו והודאת אחרים וכי לא ידע דאיכא למיפרץ כולהו נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו. ונראה כמ"ש התו' בפ"ב דכתובות ובהניזקין דהא דמסיק אלא בדרבה קמיפלגי ה"ק לעולם בגדול איירי והא דקרי ליה טענת עצמו משום דפליגי בדרבה דלרבנן סברי דבבנו מעיז טענת עצמו היא והכא קאמר רבי אליעזר פעמים שאדם נשבע על מה שאתם מחשיבים טענת עצמו אבל לדידי דאינו מעיז טענת אחרים היא. ולעיל נמי דמוקי רב הא דתנן אבל נשבעין לקטן בבא בטענת אביו לאו בקטן ממש איירי אלא בגדול וקריה ליה קטן משום דלגבי מילי דאבוה קטן הוא. והשתא ניחא דמעיקרא נמי כי משני טענת אחרים והודאת עצמו אהא דרבה סמיך דסבירא ליה דטעמא דמודה מקצת ישבע ולא הוי כמשיב אבידה משום דהודאתו דלאו כמודה מעצמו דמי אלא כמודה ע"י אחרים כיון דלא מצי להעיז פניו בפני בעל חובו והיינו דמשני טענת אחרים והודאת עצמו דדוקא בפניו אמרינן דאינו מעיז אבל בבנו מעיז לרבנן ולכך הודאה דהכא חשובה כהודה מעצמו והמקשה לא אסיק אדעתיה הא דרבא ולכך פריך כולהו נמי כו' ומשני אלא בדרבה בה קמיפלגי ובלאו ה"נ צ"ל דמעיקרא אהא דרבה סמיך מדקאמר לעולם גדול ואמאי קרי ליה קטן כו' ואי לאו דסמיך אהא דרבה תיקשי ליה אתאי נקט רב בשטענו קטן כיון דבגדול איירי ה"ל למימר בהדיא בשטענו גדול או בשטענו בנו סתמא דמאי קמ"ל רב ומאי נ"מ בהא דגדול לגבי מילי דאבוה קטן הוא אלא צ"ל דמעיקרא נמי כי קאמר לעולם בגדול אהא דרבה סמיך דפליגי אם אדם מעיז בבנו אם לאו כדמסיק והשתא ניחא דנקט רב בשטענו קטן דאתי לשנויי הא דקרי ליה טענת עצמו כיון דבגדול תובעו איירי לכך קאמר כשטענו קטן כלומר נהי דגדול תובעו כיון דמילי דאבוה נינהו כקטן דמי ומעיז פניו והוי כמו טענת עצמו אלא דהמקשה לא אסיק אדעתיה הא דרבה ולכך פריך אי הכי טענת אחרים היא ומשני טענת אחרים והודאת עצמו כדפירשתי דהודאה דהכא חשובה כפודה מעצמו כיון דבבנו מעיז ואכתי לא הוה אסיק לדעתיה ופריך ליה כולהו נמי טענת אחרים וכו' עד דמפרש ליה בהדיא דבדרבה פליגי וה"ק אלא כל הנך שינויא לאו כדקא ס"ד אלא בדרבה קמיפלגי:

ומה לי משועבדים להדיוט ומה לי משועבדים לגבוה אף ע"ג דידע הא דרב הונא דאמר בסמוך חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש יש לומר דקא סלקא דעתיה דהא דקאמר להקדש ליפרע מנכסי הקדש כשמת המקדיש איירי או שאינו לפנינו דלא שייך קנוניא ולכך פריך תנינא מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא בשבועה ומה לי וכו' דכי היכי דאין נפרעין ממשועבדים להדיוט כשאין הלוה לפנינו אלא בשבועה דחיישינן שמא שטר פרוע הוא הכי נמי אין נפרעין ממשופבדים לגבוה כשאין המקדיש לפנינו אלא בשבועה שמא פרוע הוא ומשני ס"ד אמינא הדיוט הוא כו' מתני' אתי לאשמעינן דאע"ג דהמקדיש לפנינו וא מר שאינו פרוע הוא אפ"ה צריך לישבע דחיישינן לקנוניא דאי מהתם סד"א הדיוט הוא דאין גובין ממשעבדי אלא בשבועה אע"ג דמודה ליה שאינו פרוע משום דאדם עושה קנוניא על הדיוט אבל הקדש לא קמ"ל ולכך פריך והא"ר הונא כו':

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה