תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק שלישי - שבועות שתים · דף כה
איני והאמר ר' יוחנן כתבו התו' למאי דס"ד השתא דלעולם קאמר תימה דתיקשי ליה בריש פירקין וכו' וי"ל דגבי אכילה ליכא למיטעי דלעולם קאמר וזה דוחק דבשינה נמי ליכא למיטעי כיון דאי אפשר בלאו הכי וכתבו עוד אי נמי התם נמי שייך שפי' לעולם כגון שנשבע על ככר שלפניו משמע דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה או שלא אוכל סתם ומראה עליו באצבע ולפי זה הא דתנן לעיל שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין וכו' צריך נמי לאוקמי שהן לפניו ואמר שבועה שלא אוכל אלו וא"כ סיפא דקתני שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין מסתמא איירי נמי בכי האי גונא דומיא דרישא וקשה דא"כ מאי איריא דקאמר פת פת ופת אפי' לא אמר אלא שבועה שלא אוכל פת חטין ושעורין וכוסמין אלו נמי ליחייב על כל אחת ואחת מדהזכיר בשבועתו חטין ושעורין וכוסמין ולא אמר שבועה שלא אוכל אלו ותו לא לכך נראה דאע"ג דלמאי דס"ד שבועה שלא אוכל נמי לעולם קאמר אפ"ה איכא למידחי ולמימר דלא נתכוון בשבועחו אלא לאכילה ולא לשתיה ואפשר לו לאדם להתקיים בלא אכילה כששותה יין חלב ודבש ואע"ג דמסיק לעיל דשתיה בכלל אכילה היא מ"מ כיון דאיכא למידחי ולמימר דלא הוי בכלל כדקא ס"ד דאביי ניחא ליה טפי למיפרך אשבועה שלא אישן דליכא למידחי ועוד דפריך שינה גופיה אהדדי:
ואמר עולא והוא שניכר וכו' תימא תיקשי ליה מגופא דמתני' דקתני איזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע הא אינו משנה את הידוע חייב משום שבועת ביטוי אע"ג דליתיה בלהבא כמו שכתבו התוספות וי"ל דאי לאו הא דעולא ה"א דכל שבועה שאינה אמת קרויה שבועת שוא דלשון שוא ולא כלום הוא כמו בחבלי השוא והנשבע על עמוד האבן מוזהב שהוא של זהב נמי שבועת שוא היא כיון דיצתה שבועה מפיו לבטלה אע"ג דלא ידעו ביה אינשי וסבורין שהוא של זהב והא דקתני נשבע לשנות את הידוע לאדם היינו שהוציא שבועה מפיו לבטלה ומלתא דפסיקא טפי נקט דכיון דידוע שהוא אבן והוא נשבע עליו שהוא של זהב מלתא דפשיטא ומפורסם הוא דנשבע לבטלה ושוא הוא מיהו היכא דלא ידעי ביה אינשי נמי שוא הוא כיון דבשעה שיצתה שבועה מפיו היתה לבטלה ולא אתי למעוטי אלא מילי דבדידיה תליא כגון אוכל ולא אוכל אבל מדעולא פריך שפיר דקאמר והוא שניכר לשלשה הא לא ניכר אלא לשנים שבועת ביטוי הוא אף על גב דאינו ביהא של זהב. ואם תאמר כיון דמדעולא פריך אדשמואל אמאי לא משני גברא אגברא קא רמית ויש לומר דפשטא דמתני' הכי משמע כדעולא דאינו נשבע לשנות את הידוע לכל העולם קאמר דאי לאו הכי למה ליה למיתני אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה ועל האשה שהיא איש ליתני איזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם ותו לא. ועוד אמאי נקט אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב ולא קתני אמר על אבן שהוא זהב ואמאי נקט נמי על האיש שהוא אשה וכו' ולא נקט שאר מילי אלא צריך לומר דבעמוד של אבן מוזהב ומצוייר איירי ולהכי יש ספרים דגרסי על עמוד של אבן שהוא במקום פלוני כלומר דלאו בסתם עמוד איירי אלא בעמוד שבמקום פלוני שהוא מוזהב וטעי ביה אינשי סבורין שהוא של זהב וכן בין איש לאשה דזימנין דפני איש דומין לאשה וכן איפכא ועבידי דטעו בהו אינשי וליכא למימר דאיירי דטעו בהו כולי עלמא דהא נשבע לשנות את הידוע לאדם קתני אלמא דאיכא נמי דלא טעו בהו ואשמעי' דאע"ג דלאו כ"ע ידעו דלאו זהב הוא הוי שבועת שוא ועולא אשמעי' דתלתא מיהא בעינן וא"כ ממתני' גופא נמי איכא למידק הכי דטעמא דאיכא נמי דידעי ליה הא ליכא מאן דידע ליה שבועות ביטוי הוא ואמאי הא ליכא כו' אלא כיון דהך מילתא לא מיפרשא במתני' בהדיא ואיכא למידחק כדפרישי' לכך דייק לה מדעולא דמפרש לה למתני' והרמב"ם ז"ל בפרק אחד מהלכות שבועות כתב ועל האשה שהוא איש ועל עמוד של שיש שהוא של זהב נקט של שיש משום דלאו בסתם עמוד איירי אלא בשל מין שיש שמצוייר ויש לו דמיון לשל זהב כדפירשתי: