אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק רביעי - שבועת העדות › דף לה

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק רביעי - שבועת העדות · דף לה

דף לד

יכול אפי' אמר כל העומדין כאן ת"ל וכו' פירש"י ז"ל הרי ייחד עדיו דכיון דאמר עומדין כאן אותן העומדין אצלו ייחד וקשה דא"כ למה לי קרא פשיטא כיון דייחד בפירוש לאותן העומדין אצלו ואי משום דאיכא למימר דכל העומדין כאן כולן במשמע א"כ קרא נמי לא מהניא מידי דלא משתמע מיניה דכל העומדין כאן היינו דוקא לאותן העומדין אצלו וגם לישנא דכאן לא משמע כפירושו דהא לא קא מראה עלייהו באצבע ואיכא למימר דכל הסיעה קא וא"כ ה"ל למימר לכל העומדין אצלו לכך נראה דמייתי ראיה לדשמואל מדקתני ברייתא ועדיו ביניהן ולא איצטריך למיתני הכי דפשיטא דבהכי איירי וע"כ צריך לאוקמי כדשמואל דאשמעי' דאע"ג דקאי עלייהו פטורין והכי פי' דברייתא ראה סיעה של בני אדם וכו' ואמר להו משביע אני עליכם כו' לא ייחד עדיו דמשביע אני עליכם איכא למימר שאינו משביע כל הסיעה כולה שיבאו ויעידו לו אם יודעין לו עדות אלא לקצתן קאמר דהיינו שהוא משביע את כל מי שיודע עדות ביניהן שיבא ויעיד לו וכיון שלא ייחדן דלא ידעינן מי ומי הם פטורין והא דקאמר יכול אפי' אמר כל העומדין כאן שהוא משביע את כל הסיעה כולה שאם כולן יודעים לו עדות שיבאו כולם ויעידו ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו דאע"ג דלא ייחדן בפני עצמן הרי ייחדן בכלל אחרים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה"ש ובערכין פרק השיג יד מייתי הך ברייתא וגרסינן התם ראה סיעה של בני אדם מומדין ועדיו בינייהו ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבאו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל והוא עד והרי לא ייחד עדיו יכול אפי' אמר כל מי ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו ופירש"י ז"ל שם והרי לא ייחד עדיו שהרי השביע את כולן. יכול אפי' אמר כל מי שיודע עדות אני משביע לא יהו חייבין. ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיו שהרי לא השביע אלא עדיו ע"כ ולפי גירסא זו נמי צ"ל דמייתי ראיה לדשמואל מדקתני ברייתא ועדיו ביניהן דלא איצטריך למיתני אלא לאשמעי' דאע"ג דקאי עלייהו פטורין:

אלף דלת מאדני כו' כתבו התוס' דבפי' ר"ח גרסי' דאינו נמחק ואע"ג דאינו שם בפני עצמו שמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר. וקשה כיון דטעמא משום דשם המיוחד הוא אע"ג דאינו שם בפני עצמו א"כ מאי איריא יו"ד ה"א משם הוי"ה ואל"ף דל"ת משם אדנות אפי' אות אחת מהן נמי דמה לי אות אחת מה לי ב' אותיות וליכא למימר דנקט שתי אותיות משום סיפ' לאשמעי' דמצבאות אפי' שתי אותיות נמחקות דא"כ ליתני יה"ו משם הויה ואדנות משם אדנות דאינו נמחק לאשמעי' דאפי' צבא מצבאות הרי זה נמחק דהא פשיטא דצבא מצבאות כמי נמחק דמה לי שתי אותיות מה לי שלש אותיות כיון דלאו שם המיוחד הוא ולא שם בפני עצמו הוא. ועוד דמשמע דטעמא די"ה משם הויה וטעמא דא"ד משם אדנות הוי דומיא דאל מאלהים דהתם ע"כ טעמא משום דשם בפני עצמו הוא. ונראה דאם כתב א"ד משם אדנות הוה ליה כאלו כתכ י"ה משם הוי"ה והוה ליה כאלו כתב שם בפני עצמו דהנך שני שמות כי חדא נינהו והא בהא תליא ולכך שם הויה קורין אותו בשם אדנות וכך הוא מנוקד וזה לשון ספר דרך אמונה הנה גלה לנו ששני שמות אלו שם הויה ושם אדנות נכללי' באחד להורות על ייחודם והוא יאדונהי וכ"כ בספר הזוהר בכמה מקומות וזה ל' שערי אורה נמצא למד כי כל הממשלה והשלטנות היא ביד אדנ"י ולפיכך הוא מורה ל' אדנות שזה השם הוא אדון כל הארץ בכח ידו"ד השוכן בו. ולפ"ז נראה דדוקא כתב א"ד משם אדנות אינו נמחק אבל כתב א"ה משם אהיה כיון דאינו שם בפני עצמו נמחק ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע טור י"ד סי' רמ"ז דיש מחמירין בא"ה מאהיה כמו בא"ד מאדני:

שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל דלא אשכחן במקרא צבאות לחודא דליהוי שם אלא ה' צבאות כתיב או אלהים צבאות משמע דה"ק ה' אלהים של ישראל שנקראין צבאות.

מה כאן שבועה אף להלן שבועה כתבו התוס' תימה ותיפוק ליה משבועת הפקדון מג"ש דתחטא תחטא וכו'. נראה דלאו קושיא היא דהא דבשבועת העדות חייב אפי' במושבע מפי אחרים ילפינן לה מדכתיב ושמעה קול אלה דמשמע מפי האחרים ולהכי איצטריך למילף מסוטה דאלה אינה אלא בשבועה למימר דמושבע מפי אחרים נמי חייב כמו במקולל מפי אחרים דהוי כאלו כתיב ושמעה קול שטעה אבל מג"ש דתחטא לא מצינו למילף אלא דבעדות חייב בשבועה כמו הפקדון וה"א מה התם מפי עצמו הכא נמי מפי עצמו מפי אחרים לא דפשטא דקרא דושמעה קול אלה בקללה איירי כדמשמע ממתני' לכך יליף לה מסוטה דאלה אינה אלא בשבועה והוי כאלו כתיב ושמעה קול שבועה

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה