תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק רביעי - שבועת העדות · דף לד
אדרבא מביטוי הוה ליה למילף שכן חטאת מחטאת אברייתא גופא אדר' שמעון דיליף נמי תחטא מתחטא לא מצי פריך הכי דר' שמעון ס"ל דג"ש ממש היא דהכי גמיר ליה מרביה וכן משמע מדנקט ר' שמעון בהדיא תחטא תחטא לג"ש ואגזירה שוה לא פרכינן מידי אבל הא דקאמר הכא מסתברא מפקדון הוה ליה למילף שכן תחטא מתחטא לאו מג"ש קאמר דא"כ מאי איצטריך ליה לר' אליעזר למימר נאמר כאן או אין וכו' אלא ודאי ר"א לא גמר ליה הך ג"ש ולא יליף אלא במה מצינו משום דדמיין להדדי במילי טובא ולהכי נקט לישנא דמסתברא מפקדון הוה ליה למילף דלא הוי אלא סברא בעלמא:
תבעיה וכפריה ועבריה כתבו התוס' אית דלא גרסי ועבריה משום דשבועת ביטוי איתא לשעבר כו' י"ל דשפיר גרסי' ליה וה"ק ועבריה שבועת העדות ופקדון תרוייהו ליתנהו אלא לשעבר אבל ביטוי איתא נמי להבא:
לימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דר' אחא אע"ג דבידיעה גמורה בלא ראיה עדותן מתקיימת אפילו לרבנן בדיני ממונות וכיון דאית להו בדיני ממונות אית להו נמי בדיני נפשות אפילו הכי כרבנן אתי שפיר דבדיני נפשות לא משכחת לה ידיעה גמורה בלא ראיה דאם הודה מעצמו לפני עדים ואמר הרגתי את פלוני לא מהימן דאין אדם משים עצמו רשע אלא אית ליה הא דרבי אחא דדאין מחייב בדיני ממונות בדדמי אע"ג דליכא ידיעה גמורה א"כ בדיני נפשות נמי משכחת לה ידיעה בדדמי בלא ראיה כההיא דשמעון בן שטח וא"כ מנא ליה לרבי יוסי הגלילי דבתביעת ממון דוקא איירי:
ונמצא גמל הרוג בצדו מדלא נקט ונמצא גמל הרוג ביניהם משמע דדוקא בעינן שימצא גמל ההרוג בצד גמל האוחר דהוה ליה אומדנא דמוכח חדא דחזקתו לבעוט ולהרוג ועוד דכיון דנמצא בצידו מסתמא איהו הרגו אבל נמצא ביניהם לא אמרינן בידוע שזה הרגו והשת' הוי אך אומדנ' דומיא דהא דשמעון בן שטח דהוי נמי אומדנא דמוכח:
אמר ליה המנונא את עול תא וא"ת אמאי א"ל המנונא את ולא אמר ליה רב המנונא את ושמא מש ם דרב יהודה רביה הוה ותו מאי איצטריך למימר ליה הכי וכי עד השתא לא הוה ידע דרב המנונא הוא וי"ל דה"ק ליה חם נונא את פי' דג חם לכך עול תא כדאיתא בפ"ק דקידושין דבעו מיניה מדר' המנונא עבד שסרסו רבו בבצים מהו לא הוה בידיה אמרו לו מה שמך אמר המנונא אמרו לו לאו המנונא אלא קרנונא וכתבו התוס' שם בשם ר"ח פי' אתה אומר המנונא היינו חם נונא דג חם ואינו כן אלא קרנונא דג שהוא קר והכא כיון דהשיב לו שפר לכך קא"ל חמנונא את פי' דג חם ולכך עולמתא:
מאן תנא שביעת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה ר' שמעון היא כתבו התוס' תימה כיון דר' שמעון גמר ג"ש מנא ליה לרבא הא דקאמר מאן תנא כו' הא אין ג"ש למחצה ואפי' היתה קבלה כו' ושמא קסבר דמעילה מעילה ג"ש היא ודבריהם תמוהים מדקאמר בסמוך דלמא מזיד כשוגג פריך דגמר לה ממעילה דהנך נפישן ואי מעילה ממעילה ג"ש היא אפי' בלא נפישן נמי הוה ליה למימר דגמר לה ממעילה משום דג"ש היא ולא איצטריך לה למילתא אחריתי אלא להך מילתא אלמא דאפי' בתר דקמה ליה ג"ש דתחטא תחטא ס"ל לרבא דאי לאו דהנך נפישין לא הוה גמרינן לה ממעילה דמעילה מעילה לאו ג"ש היא ועוד דלעיל קאמר אדרבא מעדות הוה ליה למילף שכן תחטא מתחטא וע"כ לאו מג"ש דתחטא קאמר דהא אכתי לא קמה ליה ג"ש אלא במה מצינו קאמר כיון דדמיין להדדי ואי אמרת דמעילה מעילה ג"ש היא מאי קאמר הא לא שייך למילף במה מצינו ממקום אחר כיון דאיכא ג"ש. ואפ' אם נפרש דמג"ש דתחטא תחטא קאמר מ"מ קשה מאי פריך דלמא ס"ל לר' שמעון דמעילה מעילה ג"ש היא וליכא לאוקמא אלא להך מילתא לאפוקי ג"ש דתחטא איכא לאוקמי למילתא אחריתי דמה פקדון ממון וכו'. לכ"נ דמעילה מעילה פשיטא דלאו ג"ש היא ומה שהקשו התו' מאי טעמיה דר' שמעון הא אין ג"ש למחצה י"ל דלא אמרי' אין ג"ש למחצה אלא היכא דליכא סברא כנגדה אבל היכא דמסתבר טפי למימר ממקום אחר כי הכא דמסתבר טפי למילף ממעילה כיון דהנך נפישן לא ילפינן מג"ש אלא חד מלתא דמה להלן ממון וכו' והדר ילפינן ממעילה כיון דמסתבר חבר טפי. וכה"ג צ"ל למ"ד דון מינה ואוקי באתרא ולא אמרינן דון מינה ומינה דהא אין ג"ש למחצה אלא כיון דמסתבר טפי למילף מאתריה לא חיישינן להא דאין ג"ש למחצה. וכ"כ רבינו שמשון בספר כריתות דהיכא דאיכא טעמא רבא אמרי' יש ג"ש למחצה ומייתי ראיה מפ"ק דקדושין דקאר"נ בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטריך ס"ד אמינא מוכר עצמו דלא עבד איסורא כו' אלמא דאיצטריך קרא במכרוהו בית דין שהיובל מוציאו אע"ג דמג"ש דשכיר שכיר מצי למילף דאין ג"ש למחצה אי לאו משים סברא דעבד איסורא דמסברא לקנסוה וליעבד ג"ש למחצה עכ"ל: