תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק רביעי - שבועת העדות · דף לג
כגון שהיתה שנייה בשעת כפירה ראשונה קרובין בנשותיהן פירש"י ז"ל שנשאו שתי אחיות ואינן כשרין לעדות אחד וכו' ודבריו תמוהים דכיון דחד מנייהו כשר להעיד בעדות זו א"כ תיקשי ליה לרבי יוחנן דמפרש לה מתני' דקתני כפרו שניהן כאחד שניהם חייבין בכפרו זה אחר זה תוך כדי דיבור ראשון אמאי חייב לימא אנא לא קעבידנא מידי בכפירתי כיון דאכתי הוה פש ליה שני עדים כשרים להעיד דהיינו עד שני מכת ראשונה כי הייתי סבור שלא יכפור עדותו וחד מעידי כת שניה. ועוד תימה לפירושו דא"כ אמאי נקט ש"ס ונשותיהן גוססות משמע דתרוייהו גוססות והא בחדא נמי סגי ליה דכשמתה חדא מנייהו שניהן כשרין בעדות אחד מהו דתימא רוב גוססין למיתה וכו'. לכך נראה לפרש דהא דקאמר כגון שהיתה שנייה בשעת כפירת ראשונה קרובין בנשותיהן לאו שהן קרובין זה לזה בנשותיהן קאמר אלא שהן קרובין זה לזה בנשותיהן לתובע או לנתבע קאמר שנשותיהן של שנייה קרובות הן לתובע או לנתבע ולכך בעליהן פסולין להעיד לו ואפילו כי מתה חדא מנייהו אכתי אידך פסול להעיד לו ולהכי איצטריך למימר דתרווייהו גוססות וכיון דהשתא מיהא לא שכיב אתי שפיר דכת ראשונה שניהן חייבין דכי כפר ראשון לא פש ליה אלא חד סהדא דכת שניה פסולין להעיד לו נמצא שהפסיד בכפירתו לכך ראשון נמי חייב וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ש וז"ל היתה הכת הב' קרובין לתובע או לנתבע בנשותיהן והרי הן גוססות אף הראשונה חייבת:
בחצי נזק צרורות ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה משום קרנא כו' תימה והא פשטא דמתני' לא משמע הכי וא"כ אמאי דחיק נפשיה לאוקמי מתני' בדוחקא וקמיבעיא ליה משביע עדי קנס מהו לוקמא כפשוטה ולא תיבעי מידי וי"ל מדנקט מתני' חצי נזק תשלומי כפל תשלומי ד' וה' ואונס מפתה דכולהו איכא לאוקמי במידי דלית ביה קנס ולא קתני מוציא שם רע ול' של עבד דליכא לאוקמי אלא משום קנס לכך מספקא ליה משביע עדי קנס מהו א"נ כיון דר"ע ור' יוסי הגלילי אית להו משביע עדי קנס פטור כדאמרי לקמן וקיימא לן הלכה כר"ע מחבירו ניחא ליה לאוקמי סתם מתני' דהכא כוותיה אפי' בדוחקא ולהכי קמיבעיא ליה:
מאי קמ"ל כולהו ממונא נינהו פי' אא"ב משביע עדי קנס חייב ומשום קנסא נקט להו שפיר דרישא אשמעינן אע"ג דכולהו קנסי נינהו ואית בהו צד כל דהו דלאו ממון דאלו הוה מודה הוה מיפטר אפ"ה חייב וסיפא נמי אשמעינן הכי דאע"ג דאית בהו צד כל דהו דלאו ממון דהכני בני וחבל בי חברי כו' בי"ה קרובין הן לצד מיתה אפ"ה חייב אא"א דכולהו ממונא נינהו מאי קמ"ל וליכא למימר דסיפא מיהא אשמעינן דאע"ג דאית בהו צד כל דהו דלאו ממון חייב דכיון דבין רישא בין סיפא בחד בבא קתני להו משמע דתרוייהו חד גוונא אתי לאשמעי' ומשני דודאי רישא וסיפא חד גוונא אשמעינן ורישא חדא קמ"ל וסיפא חדא קמ"ל רישא אשמעינן דחצי נזק צרורות ממונא הוא לאפוקי חצי נזק דעלמא וסיפא נמי אשמעינן דשהדליק את גדישו בי"ה ממונא הוא לאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה:
שאנס איש פלוני את בתו כו' פירש"י ז"ל בלשון ראשון דאת בתו של פלוני קאמר וטעמא דפטורין דבעינן שישמעו מפי התובע ולא משמע כן אלא משמע דטעמא דפטורין משום דכפירת ממון בעינן דומיא דשאר כולהו מילי דנקט להו מתני' דטעמא דכולהו משום דלאו כפירת ממון הוא. ודוחק נמי לפ' דאת בתו דקתני אאיש פלוני דלעיל קאי. לכך נראה כלשון שני וכמ"ש התוס' דאיירי שנתארסה ונתגרשה וכ"כ הרמב"ם ז"ל. וא"ת א"כ אמאי איצטריך למיתני שאנס איש פלוני את בתו דפטור משום דלא הוי כפירת ממון תיפוק ליה דבעי' שישמעו מפי התובע ואפי' הוי כפירת ממון נמי פטור וליכא לאוקמי נמי בבא בהרשאה דכיון דלא מטא לידה לא מני למיכתב הרשאה עלויה. ועוד אי בבא בהרשאה איירי אם כן ייתורא דרישא דקתני שאיש פלוני כהן שאיש פלוני לוי למה לי לאשמעי' דבבא בהרשא חייבין הא מסיפא שמעינן לה ונראה דאע"ג דהא דקתני שאנס איש פלוני את בתו כו' דפטור משום דלאו כפירת ממון הוא משנה דלא צריכא היא כיון דבלאו ה"נ פטור משום דבעינן שישמעו מפי התובע אפ"ה איידי דתני לעיל שאנס איש פלוני את בתו וכו' הרי אלו פטורין דאורחא דתנא היא למיתני דבר והיפוכו אע"ג דלא איצטריך. והשתא ניחא הא דנקט מתני' כל הנך מילי דמעיקרא קתני שאני כהן לאשמעי' דכל דליה ביה כפירת ממון דפטורין והדר תני שאיש פלוני כהן כו' לאשמעינן דיוקא הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין בבא בהרשאה דלגופיה לא איצטריך דכיון דקתני שאני כהן פטור כ"ש שאיש פלוני כהן דפטור דאיכא תרתי לריעותא והדר תני שאנס איש פלוני כו' ושחבל בי בני ושחבל בי חברי כו' לאשמעינן דאע"ג דאית בהו צד ממון הרי אלו פטורין ונקט לכולהו איידי דנקט להו לעיל: