אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק ראשון - שבועות שתים › דף יג

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק ראשון - שבועות שתים · דף יג

דף יב

זה המיפר ברית בשר נראה משום דגבי מילה כתיב בלשון הפרה וערל זכר אשר לא ימול את בריתי הפר:

תלמוד לומר יום כיפורים הוא מ"מ כתבו התו' תימה דלמא בעשה תשובה איירי ולעולם סבר תנא דאינו מכפר אלא על השבין נראה דלאו קושיא היא דהא דקתני יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבים ועל שאינן שבים לאו כתשובה שעשה בשאר ימות השנה איירי ואע"ג דתשובה ודאי מהניא כל השנה מ"מ במצות לא תעשה אינה אלא תולה כדאיתא בפ' יום הכיפורים אלא בתשובת י"ה גופיה איירי דאע"ג די"ה עצמו מכפר ס"ל לרבנן דאינו מכפר אא"כ עושה תשובה בו ביום שמתודה ומתחרט ונוהג בו קדושת היום ואינו בועט בו וכן משמע מדקא בעי למילף י"ה מחטאת ואשם ובחטאת ואשם בעי' שיתודה בשעת הבאת הקרבן דכן הוא משמעות הכתוב וכ"כ הרמב"ם ז"ל בריש הלכות תשובה וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן אין מתכפר להן עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים וכו' ורבי סבר דאפי' עומד במרדו בי"ה שאינו לא מתודה ולא מתחרט בו ביום אפ"ה היום עצמו מכפר ולהכי נקט ר' זירא בעומד במרדו ורבי היא פי' דאע"ג דעדיין עומד במרדו בי"ה עצמו שאינו מתחרט ומתודה בו אפ"ה מתכפר בו דר' היא וכן משמע בהדיא בפ"ק דכריתות דפליגי התם ר' יוחנן ור"ל ואביי ורבא במבעט בי"ה אי מכפר אי לא וקאמר והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא י"ה מכפר על שבין ועל שאינן שבין ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין וי"ה מכפר מה חטאת ואשם כו' מאי שבין ושאין שבין אילימא שבין שגג וכו' ומסיק אלא שבין דאמר יכפר עלי חטאתי פי' שמתודה ומאמין בו ואינו מבעט שאין שבין דאמר לא תכפר עלי חטאתי אלמא דשבים ושאין שבים די"ה בכה"ג איירי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג משגגות אין י"ה ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהן אין מכפרין כיצד היה מבעט וכו' והשתא רמי שפיר מסתם סיפרא אסתם סיפרא דמדקתני לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה אפ"ה מכפר אע"ג דמבעט הוא דכיון דאוכל ושותה ועושה בו מלאכה הרי אינו חושש ואינו מ מין בו ופשיטא דאינו מתודה ומתחרט בו כיון דמוסיף חטא על פשע הוא ואפ"ה קתני דמכפר וברייתא קמייתא קתני דאינו מכפר אלא על השבין בו ואין מבעטין בו וכי היכי די"ה אינו מכפר אלא בתשובת וידוי וחרטה שעושה בו ביום וכן חטאת ואשם אין מכפרין אלא בוידוי שמתודה בשעת הבאת קרבן הכי נמי מיתה לרבנן דמכפרת בתשובה וידוי על עבירות החמורות איירי נמי בכה"ג דוקא שמתודה ומתחרט בשעת מיתה ומאמין בה שהיא מכפרת עליו ולכך יסדו בנוסח וידוי שכיב מרע שיאמר ואם מות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים וכו' ותנן נמי בפ' נגמר הדין שאומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי והכי איתא בהדיא בפ' ב' דשבת ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין וכו' משמע דצריך להתודות בשעה שנוטה למות דוקא וטעמא דמלתא נמי כדי שלא יבעט במיתתו ויאמין שהמיתה מכפרת על חטאיו ופשעיו דומיא די"ה וחטאת ותנן נמי בפרק נגמר הדין היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המחודה יש לו חלק לעה"ב וכו' משמע נמי דצריך להתודות כשעה שנידון וטעמא כדפי' והא דקאמר שכל המתודה יש לו חלק לעה"ב משמע דאם אינו מתודה אין לו חלק לעה"ב משום הנך שלש עבירות חמורות דה"ק הכי דאין הלכה כרבי מחבריו אלא כרבנן דס"ל דבהנך שלש עבירות אין מיתה ממרקת אלא א"כ בתשובת וידוי שעם המיתה ועוד דשאר עבירות נמי אין מיתה לחודא ממרקת לרבנן אלא עם היסורין והדינין שדנין אותו לאחר מיתה אבל עם תשובת וידוי ממרקת לגמרי ויש לו חלק לעה"ב מיד כמ"ש התוס' ע"כ יזהר כל אדם להתודות בשעת מיתתו ויקבל עליו המיתה לכפרת פשעיו ועי"ז יזכה לעה"ב כדפי' ולפי שפעמים אדם מת מיתה חטופה ואינו יכול להתודות לכך נכון לכל אדם הבא בימים שיתודה בכל יום תמיד בבקר וזה נוסחו מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שמיתתי בידך יהי רצון מלפניך שתמלא מספר ימי לטובה ותצילני ממיתה חטופה ומכל מיתה משונה ותאריך ימי חיי ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי וכו' כמ"ש בטור י"ד סי' של"ח. ונראה דהיינו הא דתנן ר' אלעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך וכי אדם יודע כו' כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה:

דתניא חומר בשפיר וכו' הך ברייתא מייתי לה בירושלמי דפירקין:

מאי טעמא דר"ש אבל לר' יהודה נימא דכיון דהושוו ס"ל דאין היקש למחצה אלא ר"ש מ"ט הא קי"ל דאין היקש למחצה ומשני דכתיב ולקח את שני השעירים איתקש שעיר המשתלח וכו' ואע"ג דאיצטריך ליה היקשא לומר שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים כדאמר בסמוך מ"מ אית ליה דלהא נמי איתא דאין היקש למחצה וס"ל דהך היקשא עדיפא מהיקשא דיכפר ור' יהודה ס"ל איפכא דהיקשא דיכפר עדיפא מהיקשא דשני השעירים לכך יליף מיכפר דהושוו לכל מילי והקישא דשני השעירים מוקי לה למראה וקומה ודמים לחודא השתא ניחא מ"ש התוספות ואיתקש שעיר המשתלח תימה דבפרק בתרא דכריתות גבי חטאים דומיא דפשעים פריך וכו' והשתא ליגמר מיניה כו' דכיון דלר"ש הך הקישא לכל מילי אתיא א"כ ליגמר מיניה נמי שעיר המשתלח:

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה