תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ראשון - שבועות שתים · דף יב
שאני קטורת דלאו בת רעיה היא כתבו התוספות תימה דהוה ליה למנקט תקנות דתמידין וכו' נראה דמשום חטאת נקט הך תקנתא דעיקר מילתא דר' יוחנן דדייק לה ממתני' וכו' כמ"ש התוספות בסמוך דלהכי נקט נמי בפרק התורם שאני התם דאית להו תקנתא ברעיה וכן משמע קצת מדנקט ר' יוחנן אין נפדין תמימים ולא נקט אין נפדין סתמא משמע דאתי לא שמעינן דאסורין לפדותן כמות שהן תמימים אלא צריך לרעותן עד שיסתאבו ויהיו בעלי מומין והיינו תקנתא דחטאת ולהכי קאמר שאני קטורת דלאו בת רעיה היא כמו חטאת:
אלא רבנן דפרה דאית להו דפרה נפדית כשהיא תמימה א"כ ה"ה נמי דאית להו דתמידין שלא הוצרכו לציבור דנפדין תמימים אף על גב דרבי שמעון נמי אית ליה דפרה נפדית כשהיא תמימה היינו משום דקדושת בדק הבית היא ואינה צריכה לב ב"ד אבל לרבנן ע"כ משום לב ב"ד הוא דאל"ה א"כ מתה או נשחטה תפדה הא בעי ן העמדה והערכה כדאמר לעיל מיהו קשה אמאי לא דחי דלמא שאני פרה דלאו קדושת הגוף היא אלא קדשי בדק הבית לכך אמרי.ן בה לב ב"ד מתנה אבל בתמידין דקדושת הגוף נינהו לא אחרי' בהו לב ב"ד מתנה דהכי נמי הה ס"ל לאביי כמ"ש התוס' לעיל:
כבנות שוח לאדם דהמזבח ושלחנו של אדם דמיין להדדי כדאיתא בחגיגה כתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה וט' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כזמן שב"ה קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שאין המזבח קיים שלחנו של אדם מכפר עליו. ונראה דבשלחנו של צדיק איירי שאינו אוכל אלא לשובע נפשו לקיום נשמחו שנהנית מריח המאכל והוי דומיא דקרבן העולה לריח נ חת ואע"ג דלא שייך זה כלפי מעלה דברה הורה כלשון בני אדם דרך משל: