תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ראשון - שבועות שתים · דף יא
אלא מעתה תיפסל בלינה פירש רש"י ז"ל דדייק מדקתני לעיל גבי מכתשת טבול יום ולא קתני לינה והכא תנא לינה וכתבו התוס' דמברייתא גופא לא מצי ל למיפרך דאיכא למימר תני טבול יום וה"ה לינה וקשה דהא מחוסר כיפורים כטבול יום דמי ולא קתני ליה ברייתא אע"ג דמתני' קתני ליה גם מ"ש התוס' דלא מייתי מתני' לא דשייך פס ל לינה בקטורת נראה דוחק חדא דלישנא דאלמה תנן לא משמע הכי ועד דא"כ משי איצטריך למידק ממתני' קדשו בכלי אין לא קדשו בכי לא כיון דלא מייתי לה אלא לאשמעינן דשייך פסול לינה בקטורת וכן קשה לפירש"י ז"ל. לכך נראה דמכתשת ודאי לאו כלי שרת היתה כיש מפרשי' שכתבו התוס' בסמוך שאינה עשויה אלא להדק בה הבשמים ולא לקדשן בתוכה כשאר כלי שרת שהיו מקדשין בהן המנחות בשעת הקרבתן. וטעמא דקטורת קדושה קדושת הגוף משום דחשיבה וחביבה מכל הקרבנות כדאיתא במדרש רבה פרשת קרח ליך כשהיה מקדשה ואמר יהא זה קטורת היה חל עליה קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת שהיתה ראויה להקטיר כמו שהיה חל קדושת הגוף על הבהמה כשאמר יהא זה לעולה אבל מנחה דלא חשיבה כולי האי לכך לא הוכשרה ליפסל בטבול יום אלא אם כן קדשו בכלי ודייק לה רבה דקדשה קדושת הגוף מדנפסלת בטבול יום והיינו דאותיב ליה רב חסדא אלא מעתה דקדושת הגוף היא בדבור בעלמא תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ וכו' קדשו בכלי דהיינו בכלי שרת שמקדשין בו בשעת הקטרה הוכשרו ליפסל בלינה קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא:
מכל מקום קשיא סתמא דש"ס הוא דנקט לה מדקאמר בסמוך אמר רבה ולא קאמר א"ל רבה וא"ת ורב חסדא גופיה אמאי לא אקשי ליה לרבה דמ"מ קשיא וי"ל דרב חסדא נמי הוה ידע דאמרינן לב בית דין מתנה כדמשמע בפרק בתרא דכתובות דקאמר דדייני גזרות היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכו כמ"ש התוס' א א דהוה סבר דלא מהניא לב בית דין מתנה אלא בקדושת דמים ולא בקדושת הגוף וכיון דדייקא ליה רבה דקטורת קדושת הגוף היא ואפ"ה נפדית ידע שפיר דאמרי' לב ב"ד מתנה אפי' בקדושת הגוף ולכך לא אקשי ליה תו מידי:
וקיימי ב"ד ומתני אדעתא דעורה אע"ג דמתה ונשחטה חוץ למקומה אין לך מום גדול מזה מ"מ כיון דבעינן העמדה והערכה ע"כ צ"ל דהא דנפדית משום דלב ב"ד מזנה הוא כמ"ש התוספות ומה שפירש"י ז"ל אלא לא תוקמה כרבי שמעון והאי דקתני מצא נאה הימנה תפדה משום דלב בית דין וכו' הייני משום דלא מצי פריך אלא ממצא נאה הימנה דכיון דפרה אד מה לא שכיחא ולא שכיח שיוצא צא נאה הימנה. אלמא דבמלתא דלא שכ ח נמי אמרינן לב ב"ד מתנה אבל ממתה ונשחטה לא קשיא מידי דאף על גב דטעמא נמי משום דלב ב"ד מתנה הוא ופרה אדומה לא שכיחא מ"מ הך פרה כבר היא לפניו ולא שייך למימר בה דלא אסקי ב"ד אדעתייהו וכ"כ התוספות והי פרה דלא שכיח פירוש שימצאו נאה ממנה. ולעיל דפריך אי הכי מתה או נשחטה תפדה הא בעינן העמדה והערכה לא מצי לש לשנויי דנעילם טעמא דמצא נאה הימנה משום דקדשי בדק הבית היא ואינה צריכה לב בית דין מתנה וטעמא דמתה או נשחטה דהיא לפנינו משום לב בית דין מתנה הוא דמשמע דחד טעמא אית להו לכולהו: