תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ראשון - שבועות שתים · דף י
קס"ד דכל רד וחד מחבריה גמר וכו' כתבו ה התוספות דהשתא לא קשיא עצרת וי"ה מאי איכא למימר וכו' ונראה דהיינו דנקט בסמוך לישנא דהא לא קשיא כו' כלומר אי לאו דאיכא לאקשויי נמי עצרת וי"ה דלא כת ב בהו ושעיר מנלן משום הא דרבי יוחנן לחודא ליכא לאקשויי מידי דודאי איכא למימר דכולהו מקמא גמרי:
אמאי דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב מפירוש רש"י ז"ל משמע דלא גרסינן אמאי ומדברי המתרץ הוא אף ע"ג דלעיל משני אותה לא משמע ליה ולא יהיב טעמא שאני הכא דאחת ע"כ משמע ליה דהא ליכא מאן דפליג בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרת אחרים ואחרים אינן מכפרין כפרתו והיינו מדכתיב אחת לכך קאמר דכי כתיב אחת כו' דאחת לא משמע ליה אדחיצון אלא אדפנימי לחוד:
קרנותיו דמזבח הפנימי הוא כו' ולפיר"י שכתבו התוס' לעיל דאידך דרשה נמי ילפינן מקרא קמא מדלא כתיב אחת בעשור צריך לומר דלא ממעטינן מקרנו יו אלא הך דרשה דילפינן מאחת דסמוך ליה אבל אידך דרשה דילפינן מבשנה כיון דלא סמיך ליה לא ממעטינן מיניה:
תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים פירש"י ז"ל מחללין אותן על מעות חולין וכו' וכיון שיצאו לחולין חוזרין ולוקחין אותן מעות תרומה חדשה וקשה דא"כ אמאי לא מפרש לה בהדיא דנפדין תמימים וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה כדקתני לה בסמוך גבי קטורת ונראה דאע"ג דשפיר למיעבד הכי דזילא מילתא שישארו חולין ביד הדיוט מ"מ מן הדין חולין גמורין הן ואפ' להדיוט נמי שרי ושאני קטורת שהחמיר בה הכתוב שאסור לעשותה מן החולין בנאמר איש אשר יעשה כמוה וגו' לכך חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה שאלו נשארה חולין ביד הדיוט משום לב ב"ד מתנה הוה לים כאלו עשה המותר מעיקרא לשם הדיוט וחייב כרת ומדברי הרמב"ם ז"ל כסוף הלכות שקלים משמע נמי דנפדין תמימים והן תולין גמורין שכתב סתמא לפיכך אם הגיע ר"ח ניסן ויש להן בהמות מן התמידין מתרומה ישנה פודין א תן ויוצאין לח לין אע"פ שהן תמימים שתנאי ב"ד הוא על כל הבהמות בלוקחין לתמידין שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין ולא כתב שחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה כמ"ש בתר הכי גבי קטורת ודוחק לומר דנקט לישנא דש"ס: