תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ראשון - שבועות שתים
דף ב
שבועות שתים כתבו התוספות הא דלא פתח הך מס' כל כינויי שביפות כדפתח נדרים ונזיר וכו' בריש נדרים כתבו התו' משום דבשבועות ליכא ידות שבועות לכך לא חש להזכירם דהתם בנדרים ונזיר קחשיב כינוים וידות:
מראות נגעים שנים הא דלא קתני מראות הנגעים בה"א כדקתני ידיעות הטומאה יציאות השבת משום דטומאה לאו בידיעות תליא וכן שבת לאו ביציאות תליא אבל נגעים במראה תליא מילתא דשאת וספחת ובהרת מיני מראות נינהו כדלקמן וכל שאין לו מראות הללו לאו נגע הוא אלא שחין בעלמא לכך לא שייך למיתני מראות הנגעים כיון דנגעים גופייהו הן הן המראות את שיש בהן ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים וא"ת אמאי מפרש מילי דידיעות ברישא והדר מפרש שתים שהן ארבע בפרק ב' ובשבועות מפרש שתים שהן ארבע ברישא בפ' שלישי והדר מפרש מילי דשבועות כמו שכתבו התו' לקמן וי"ל דכיון דאיצטריך לפרוטי ידיעות תחילה כדאמר לקמן איידי דזוטרין מילייהו פסיק שרי להו והדר תני שבועות דנפישין מילייהו לכך מפרש מילי דידיעות ברישא דאי הוה מפרש שתים שהן ארבע דידיעות ברישא היה צריך לפרש נמי שתים שהן ארבע דשבועות בתר הכי מיד דכיון דקאי לפרושי שתים שהן ארבע דקתני רישא לא שייך להפסיק ולמיתני בינייהו מילי דידיעות ברישא ובתר הכי מפרש שתים שהן ארבע דידיעות ודשבועות בלי הפסק והדר קתני מילי דשבועות:
פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה מעיקרא הוה ליה לסדר הא דקאמר בתר הכי שבועות שתים שהן ארבע שתים שאוכל ולא אוכל וכו' והך פירכא הוה ליה לסדר לקמן בפיסקא דאת שיש בהן ידיעה בתחילה וכו' כסדר המשנה וי"ל דאהא דמשני שבועות ידיעות דגבי הדדי כתיבין וכו' פריך דאי לאו הך שינויא איכא למימר דידיעות הטומאה שתים שהן ארבע נמי תני הכא איידי דתני שבועות כמו שבת ונגעים ואיידי דתני הכא ידיעות שתים שהן ארבע תני נמי הכא מילי דידיעות איידי דאיידי וכיון דידיעות ומילי דידיעות לאו עיקר נינהו בהאי מסכתא אלא איידי בעלמא לכך מפרש להו ברישא דפסיק שרי להו בדבר שהוא טפל ומתיר התנא עצמו מהן ונפטר מהן תחילה ובתר דשרי להו חוזר לעיקר המסכתא ומילי דשבת ונגעים דנפישין ואית בהו כדי מסכתא לכך קתני להו לכל אחד במסכתא באפי נפשיה אבל ידיעות דזוטרן מילייהו ולית בהו כדי מסכתא לכך תני להו הכא איידי דקתני ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע אבל השתא דקאמר דשבועות וידיעות תני להו גבי הדדי כיון דגבי הדדי כתיבן ודמיין להדדי א"כ ידיעות עיקר נינהו הכא כמו שבועות לכך פריך פתח בשבועות ומפרש ידיעות ומשני דאע"ג דידיעות נמי עיקר נינהו אפ"ה כיון דזוטרין מלייהו פסיק שרי להו:
דף ג
פתח בשבועות ומפרש ידיעות כתבו התוספות וליכא למימר דמינה דסליק מפרש ברישא דהא ממראות נגעים סליק. ועוד נראה דלא שייך למימר במאי דסליק פתח אלא כי ההיא דבמה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין וכו' במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין וכו' במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא וכו' כדאיתא בריש נדרים דהנך כולהו פירושא קמפרש לה למאי דתני מעיקרא לכך זימנין דמפרש ההוא דסליק מיניה ברישא אבל הכא מילי דידיעות מילתא אחריתא הוא ולאו לפרושי למאי דתני מעיקרא לכך פריך ליתני דיני דשבועות מעיקרא כיון דפתח בשבועות:
קסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כתבו התוספות פירוש ולית ליה דרבא אלא דריש לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר וכו' ולא משמע כן מדנקט סתמא קסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו משמע דבכל התורה כולה ס"ל הכי כדפי' רש"י ז"ל ועוד דא"כ מאי קאמר בסמוך אילימא הא סתמא דתנן אבל המותיר בטהור וכו' והא איכא למימר דהנך סתמי לא פליגי אהדדי דבשבועות סתם לן דלוקין אלאו שאין בי מעשה משום דדריש לשוא לשוא אבל אם בעלמא ס"ל דאין לוקין ולכך נראה דהא דמשני קסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו בכל התורה כולה קאמר כדפירש רש"י ומה שהקשו התוספות דאמאי מייתי מילתא דרבא אדרבא הוה ליה לאתויי מלתא דרבי יוחנן דאמר לשוא לשוא ב"פ וכו' ודריש מיניה ר' ישמעאל בין אוכל ולא אוכל בין אכלתי ולא אכלתי ולית ליה דרבא נראה דלאו קושיא היא דודאי למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולא דריש לשוא לשוא שתי פעמים אם אינו ענין וכו' אלא לשום דרשה אתיא לדידיה ודאי לית ליה דרבא אבל למאן דדריש לשוא לשוא שתי פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר על כרחו אית ליה נמי הא דרבא דאי לית ליה א"כ תקשי ליה אמאי אפקיה רחמנא לשבועת שקר בלשון שוא לפירש"י ז"ל וכן לפירוש ר"ח ז"ל דכיון דדריש לשוא לשוא וגלי רחמנא גבי עדות דשוא ושקר אחד הן ע"כ לא מרבינן אלא אכלתי ולא אכלתי וכדמפורש בהדיא בקרא דמי ולהכי נקט רבא בפירוש רבתה תורה וכו ולא שייך למימר דרבי ישמעאל לית ליה הא דרבא דכיון דדריש לשוא לשוא שתי פעמים הוה ליה מלתא דרבא כדמפורש בהדיא:
התראת ספק היא כתבו התוספות אבל משום דהוי לאו שאין בו מעשה לא מיפטר דקסבר דלוקין עליו ותימא דבסוף פ"ד מיתות פטר ר"ל חסמה וכו' קושיית התוספות היינו לפי המסקנא דהדר ביה ש"ס מהא דמשני לעיל קסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו להכי ליכא למימר דדוקא גבי שבועה אית ליה לר"ל דלוקין עליו דדריש לשוא לשוא ב"פ כדר' ישמעאל לפי' התוס' דהא לא קיימא הכי וכיוו דלא אשכחן שום תנא דמחלק בהכי ואדרבא אשכחן תנא דמתניתין דמייתי בסמוך דאית ליה דאפי' בשבועה אין לוקין דקתני שבועה שלא אוכל ככר זו שביעה שלא אוכלנה וכו' לכך צריך לומר דר"ל נמי לא מחלק בהכי דאל"ה תיקשי ליה מתני' דמייתי בסמוך קסבר ר' ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו הא דלא קאמר אלא אע"ג דהדר ביה משום דלא נזכר אמורא קודם לכן כמו שכתבו התוספות בכמה דוכתי:
דף ד
אבל אוכל ולא אוכל לא לקי כתבו התוספות וכן מייתי לעיל שפיר ממתני' דמותיר בטהור אע"ג דאיכא למימר דפטר משום דיש בהן התראת ספק דמ"מ דמייתי ראיה דפליג תנא אמתני' וא"ת ומנלן דפליג דלמא מתניתין דהכא איירי בזורק ככר לים דהוי התראת ודאי כמ"ש התיספו' דלעיל לא שייך לשנויי דמתני' משמע ליה דאיירי כמתניתין דלקמן דהא לעיל אכתי לא הוי אסיק אדעתיה מתני' דלקמן וי"ל דכיון דהא נמי חשיב התראת ספק למ"ד ביטלו ולא בסלו לכך לא ניחא ליה לדחויי הכי כיון דלא הוי אליבא דכ"ע ולהכי קאמר ודלמא רבי יהודה היא דניחא טפי:
מראות נגעים מאי מלקות איכא יציאות שבת מאי מלקות איכא וא"ת אמאי לא מפרש ש"ס יציאות השבת ברישא כסדר דנקט ליה במתני' וי"ל דאורחא דש"ס הוא בכולהו דוכתא היכא דבעי לדחויי מלתא דאמורא בתיובתא קא מותיב מעיקרא תיובתא דלאו אלימתא ולבסוף קא מותיב תיובתא אלימתא דסליק מינה בתיובתא וכן בכ"מ פריך ש"ס פירכא כל דהו ברישא והדר פריך פירכא אלימתא והכא נמי מידיעות אלים ליה לאקשויי כיון דבהדיא קתני הרי זה בעילה ויורד העלמה בינתים אלמא דלקרבן איירי לכך פריך ממראות נגעים ברישא ומפרש להו ממטה למעלה והשתא ניחא הא דקאמר בסמוך הא ל"ק אם אין לך קושיא אחרת דמנא הוה ידע דאית ליה תו קושיא אחריתי דלמא לא הוה קשיא ליה אלא הך קושיא לחודא אלא משום דהך קושיא לאו אלימתא היא וכיון דאקשי ליה מעיקרא ממראות נגעים ובתר הכי מיציאות השבת שלא כסדר המשנ' הוה ידע דמידיעות קא בעי לאקשויי ליה קושיא אלימתא באחרונה דאורחא דש"ס לכך קאמר ליה אי משום הא לא קשיא דלאו אלימתא היא פשיטא דאית לך קושיא אחריתי ולפי מה שכתבו התוספות דהא דקשיא ליה ידיעות היינו כי מוקמינא מתניתין כר"ע אבל כרבי ישמעאל ולמלקות ניחא וכו' ולכך קאמר א"ה ידיעות כו' א"כ בתר הכי דקאמר נמי א"ה שתים שהן ארבע תרתי הוא דהויין וכו' איכא למימר נמי דדוקא אמאי דמוקי לה כר"ע ולמלקות פריך אבל כר' ישמעאל ולמלקות ניחא כיון דלדידיה מתני' בין לקרבן בין למלקות איירי איכא למימר דה"ק שבועות שתים בין לקרבן בין למלקות שהן ארבע למלקות ידיעות הטומאה שתים בין לקרבן בין למלקות שהן ארבע לקרבן וכן הא דקתני והעלם בינתיים וכו' לר' ישמעאל ניחא כיון דבקרבן נמי איירי וא"כ אתי שפיר הא דמפרש ש"ס מראות נגעים ברישא דכיון דבתר הכי הא בהא תליא אי לאו דמפרש מראות נגעים ברישא הוצרך לפרשו בתר איקימתא דרב יוסף דמוקי לה כרבי ולאו אורחא דש"ס לפרש אוקימתא קמייתא בתר דהדר מינה:
הא לאו הכי מיתוקמא כר"ע קשיא ידיעות תימא דהא ודאי אי הוה סבר ר"ע לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו הוה אתי מתניתין שפיר כר"מ ולא הוה ק"ל ידיעות וכו' כמ"ש התוספות ומה שכתבו דקשיא ליה ידיעות כי מוקמינא מתניתין כר"ע דוקא כדמסיק בתר הכי אי הכי ידיעות התראות מיבעי ליה וכו' דבריהם נראים תמוהים חדא מדנקט סתמא קשיא ידיעות משמע דקושיא דלעיל קא קשיא ליה ועוד דר"ע מאי משני לאו אמרת ר' ישמעאל היא ולמלקות וכו' דלא משני מאי דאקשי ליה וליכא למימר דהתרצן הוה סבר דאקשי ליה ידיעות בפשטא דשמעתא דא"כ הדרא קושיית התוספות לדוכתא. ועוד דלפירושם בתר הכי דקאמר נמי אי הכי שתים שהן ארבע תרתי הוא דהויין איכא למימר נמי דדוקא אמאי דמוקי לה כר"ע ולמלקות פריך אבל כרבי ישמעאל ולמלקות ניחא כדפירשתי לעיל וא"כ אמאי קאמר אלא א"ר יוסף רבי היא אמאי הדר ביה מאוקימתא קמייתא והא אליבא דרבי ישמעאל מתוקמא שפיר ולא דחי אלא אוקימתא דר"ע על כרחך נראה דקס"ד דמקשה דכי משני לעיל מתניתין רבי ישמעאל היא ולמלקות היינו דוקא בבא דשבועות וכן יציאות השבת ומראות נגעים אפשר נמי לאוקמי לענין מלקות אבל ידיעות א"א כלל לפרש לענין מלקות כיון דבהדיא קתני הרי זה בעולה ויורד והעלם בינתים ושתים שהן ארבע אלמא דלענין קרבן איירי כדמסיק ואי משום דומיא י"ל דהוה סבר שיתרץ לו איזה תירוץ דאף ע"ג דמראות הנגעים לא הוי דומיא דאינך אפ"ה ניחא אבל לאוקמי ידיעות לענין מלקות מלתא דלא אפשר הוא ולכך הוה סבר דכי קאמר מש"ה קא מוקמינא כרבי ישמעאל דאמר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ה"ק דמש"ה קא מוקמינא מתניתין כרבי ישמעאל ולמלקות פי' תלת מילי דידיעות ודאי לא מיתוקמא למלקות כדפירשתי ולא מוקמינא לה למתני' כר"ע ולמלקות בתלת מילי דהא ניחא טפי לאוקמי מתני' כרבי עקיבא כדפירש"י ז"ל אלא משום דאית ליה דאין לוקין אלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולכך פריך הא לאו הכי קיימא כר"ע קשיא ידיעות דידיעות שתים שהן ארבע לא מיתוקמא כר"ע דאמר על העלם טומאה הוא חייב וכו' כדפריך לעיל וה"מ למיפרך ליה והא אינך תלת מילי מיתוקמי שפיר אליבא דר' עקיבא אפילו לענין קרבן אלא דעדיפא פריך ליה דמשום ידיעות א"א לאוקמי מתני' כר"ע כלל. ומשני לאו אמרת רבי ישמעאל היא ולמלקות ר"ע נמי ולמלקות פי' דבין לרבי ישמעאל בין לר"ע כולה מתניתין למלקות איירי אפי' ידיעות נמי והוה אתי מתניתין שפיר כר"ע אי לאו דאית ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו והיינו דקאמר א"ה דידיעות נמי למלקות איירי ידיעות התראות מיבעי ליה וכו' א"ה דידיעות נמי למלקות איירי שתים שהן ארבע תרתי הוא דהויין וכו' אבל מעיקרא כי מוקי לה כרבי ישמעאל הוה סבר דידיעות ודאי לענין קרבן איירי כדפירשתי:
ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים כמ"ש ר"ת ז"ל דמונעלם יתירא דריש מכלל דידע ורבי מונעל' דאתי לגופי' דריש מכלל דידע ידיעת בית רבו דמדכתי' או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' ונעלם ממנו צ"ל שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא דאי לאו הכי מאי ונעלם ממנו דמשמע שנעלם ממנו מה שנגע בטומאה תיפוק ליה שאינו יודע כלל שהנוגע בטומאה טמא. מיהו קשה לפירוש זה דאמאי נקט ר' ידיעה שנייה טפי מר"ע דקאמר והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות דהא ר' עקיבא נמי סבירא ליה הכי ולא פליגא אלא בידיעה קמייתא דמר יליף לה מונעלם יתירא ומר יליף מונעלם דאתי לגופיה ולפירוש שני שכתבו התוספות ניחא ואתי שפיר נמי לישנא דמניין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף וכו' משמע דידיעה דבסוף נמי יליף לה מונעלם ונעלם שתי פעמים:
לישנא אחרינא אשכחן בידיעות דס"ל כר' ישמעאל קצת תימה דמאי נפקותא איבא בין הלשונות והלא אין הפרש ביניהן ולמאי שכתבו התוס' לעיל דאיתא בירושלמי דרבי ישמעאל כרבי ס"ל דבעי ידיעת בית רבו וש"ס דידן פליגא אירושלמי וסבר דלר' ישמעאל לא בעינן ידיעה בתחילה כלל אפי' ידיעת בית רבו איכא למימר דלישנא אחרינא סבירא ליה דלר' ישמעאל ידיעת בית רבו מיהא בעינן כרבי והיינו דנקט אשכחן בידיעות דסבר לה כר' ישמעאל ולישנא קמא ס"ל דלר' ישמעאל לא בעינן בתחילה ידיעה כלל ולכך קאמר אשכחן בידיעות דאית ליה טעמיה דנפשיה דכרבי ישמעאל נמי לא ס"ל כיון דאיהו סבר דידיעת בית רבו מיהא בעינן ודוחק הוא ומהרש"ל מחקו:
ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי הכי איתא בכמה דוכתי נראה דלכך האריך וכפל ושינה לשונו דקאמר ריבה הכל ומאי רבי רבי כל מילי דה"ק ריבה ומיעוט וריבה ריבה הכל פי' כך היא המדה והדר מפרש ש"ס כיצד דנין וקאמר מאי רבי פי' מאי מרבינן כל מילי ומאי ממעטינן שטרות והשתא הוי דומיא דהא דקאמר בתר הכי כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט דהיינו נמי כך היא המדה והדר מפרש ש"ס כיצד דנין כעין הפרט וקאמר מה הפרט מפורש דבר המטלטל וכו':
דף ה
דתנא דבי רבי ישמעאל במים במים וכו' כתבו התוס' תימא דר' ישמעאל תני בשלש עשרה מדות התורה נדרשת והאיכא טפי וכו' י"ל דר' ישמעאל כרבנן ס"ל דאמרי שתי כללות הסמוכות הטל פרט ביניהן ודונן בכלל ופרט ותנא דבי רבי ישמעאל לאו היינו רבי ישמעאל גופיה דהא בס"פ כיצד הרגל קאמר ש"ס מנה"מ אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא וכו' משמע דתנא דבי חזקיה לאו היינו חזקיה:
אמר ליה רב פפא לרבא וכו' קצת תימה דמאי קושיא והלא כמה עמי הארץ איכא בעלמא דלא קראו ולא שנו מימיהם ולא ידעו שהנוגע בטומאה טמא וי"ל דעם הארץ שלא קרא ולא שנה מימיו רשע הוא ומזיד הוא ואין סברא לומר שצוה הכתוב לייחד להם שעיר הנעשה בחוץ לכפר עליהם דזבח רשעים תועבה היא לכך מוקי לה בתינוק שנשבה בין העכו"ם דאונס הוא והשתא ניחא דלא פריך אהא דדריש מקרא דונעלם לידיעת בית רבו ומי איכא דלית ליה וכו' כמ"ש התוספות משום דהוה ידע דאיכא לאוקמי בעם ה רץ דלא קרא ולא שנה מימיו ואשמעינן הכתוב דלא הוי בר קרבן אא"כ יש לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים לאפוקי עם הארץ דלא ה"ל ידיעה בתחילה אבל אמתניתין פריך שפיר דקתני בהדיא אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה לבסוף שעיר הנעשה בחוץ מכפר:
חיובי מאי נינהו יציאות תרתי הויין תימה בלא ההיא דשבת תקשי אמתניתין דהכא דקתני יציאות השבת שתים שהן ארבע מה נפשך אי לא תני אלא חיובי חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוא דהויין ואי תני חיובי ופטורי והא דומיא דמראות נגעים קתני מה החם כולהו לחיובא וכו' וי"ל דאי לא מתניתין דשבת דשמעינן מינה דהכא לאו עיקר שבת הוא איכא למימר דתני הכא חיובי ופטורי ואי משום דלא הוי דומיא לאו קושיא היא דמשום דומיא אין לו להניח מלפרש דיני שבת כדפי' הר"ר משה ז"ל וקצת קשה דא"כ לעיל דפריך ש"ס הא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא כו' אמאי לא משני דמשום דומיא אין לו להניח מלפרש דיני שבועות וידיעות כיון דשבועות וידיעות עיקר נינהו הכא. לכך נראה דהאי דפריך בסמוך והא יציאות קתני על כרחך לאו היינו האי דפריך לעיל ואבות מאי נינהו יציאות וכו' דהא קושיא דלעיל רב פפא משני לה והאי דבסמוך רב אשי משני לה ורב פפא ורב אשי לאו בחד זימנא הוו ומסתמא הא דפריך נמי חיובי מאי נינהו יציאות וכו' בתר רב פפא אקשוה בימי רב אשי וא"כ איכא למימר דהאי דפריך לעיל ואבות מאי נינהו יציאות כו' הוה ידע שפיר דאיכא לשנויי דשתים דהוצאה ושתים דהכנסה חשיב והכנסה נמי הוצאה קרי לה ולכך לא מצי פריך אמתני' דהכא מידי אי לאו מתני' דשבת ומקשה דרב אשי לא הוה ידע הך מילתא ולהכי פריך והא יציאות קתני:
וקא מפרש הכנסות לאלתר כתבו התו' דריב"א לא גריס לאלתר דלאלתר משמע בתר הכי בסיפא ותיפוק ליה מרישא גופא דלא מצינו לאשכוחי שנים שהן ארבע וכו' אבל אי לא גרסי' לאלתר ניחא דאיכא למימר דהא דנקט וקמפרש הכנסה הוי כאלו אמר וקא קתני הכנסה דהיינו רישא גופא מיהו קשה דבכל הספרים גרסי' לאלתר הכא ובריש שבת ודוחק נמי לומר דקמפרש הוי כמו וקא קתני ועוד תימא דלעיל פריך והא יציאות קתני משמע דלא פריך אלא אהך דהכא משום דלא תני פטורי אבל אההיא דשבת דתני חיובי ופטורי ניחא ליה ואמאי והא לא משכחת לה בהוצאות גרידא שנים שהן ארבע וכו' כמ"ש התוספות ומה שתרצו נראה דוחק. לכך נראה דאההיא דשבת לא מצי פריך דאיכא למימר סיפא דקתני שנים שהן ארבע בחוץ לאו איציאות דרישא קאי אלא אשתים שהן ארבע דרישא קאי כאלו אמר ועוד שתים שהן ארבע אשכחן בחוץ ושתים שהן ארבע דרישא כולהו ביציאות מיירי וה"ק יציאות השבת שתים לחייב שהן ארבע לפטור בפנים פי' למטלטלין שהן מבפנים והוא מוציאן לחוץ ועוד אשכחן שתים לחיוב שהן ארבע לפטור בחוץ דהיינו למטלטלין שהן מבחוץ והוא מכניסן לפנים אבל אמתני' דהכא דלא תני פטורי פריך שפיר דלא אשכחן ארבע חיובי בלא הכנסה והשתא ניחא דדייק רבינא ממתני' דהתם דהכנסה נמי הוצאה קרי לה מדקא מפרש הכנסה לאלתר פי' ברישא דקתני כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו בפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית וכו' והיינו הכנסה ומדקא מפרש הכי לאלתר משמע דקאי לפרושי רישא דמתני' דקתני יציאות שבת שתים שהן ארבע ואפ"ה מפרש הכנסה אלמא דהכנסה נמי הוצאה קרי ליה וכן משמע מפירוש רש"י ז"ל בריש מסכת שבת:
א"כ טהרת סיד מלצרף כתבו התוספות תימא תיקשי ליה נמי טהרת בהרת מלצרף וכו' יש לומר כדפירש"י ז"ל דבהרת ושאת שמצטרפין ילפי' מוהיה וכן צריך לומר בסמוך דקאמר ש"מ דשמיע ליה לר' עקיבא דאמר כולהו לבהדי שאת מצטרפין מדנקט כולהו ולא נקט תרוייהו משמע דבהרת נמי מצטר' בהדי שאת וע"כ מוהיה דריש לה ומה שהקשו מהא דירושלמי דריש מכילתין כבר כתב רבינו שמשון ז"ל דלא גרסינן מלמד שאין מצטרפין אלא מלמד שהן מצטרפין דוהיה ל' יחיד וכן לנגע לשון יחיד משמע דתרוייהו שאת ובהרת כי חדא נינהו ומצטרפין ומה שהקשו דא"כ תולדות נמי יצטרפו י"ל דוהיה דוקא אשאת ובהרת דכתיב בהדיא קאי אבל תולדות לא כתיבי בהדיא:
דף ו
ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה כתבו התו' ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכים במעלה אחת וכו' וזה דוחק דמשמע דיאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה ותו לא ועוד דא"כ מאי דייק בסמוך ואלו מסיד ולמעלה לא קאמר ש"מ דשמיע ליה דכולהו בהדי שאת מצטרפין דלמא ר"ע נמי כרבנן ס"ל וכ"ע ידעי דתולדה דבהרת סיד ותולדה דשאת קרום ומלתא דפשיטא הוא וה"ק יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה ויפרשו דמצטרפין אבית לתולדות. לכ"נ דמתני' לא אתי לאשמעי' דנגעים מצטרפין דקרא בהדיא כתיב דמצטרפין מדקרי לה ספחת לשון טפילה כדאמרי' לקמן. וכיון דליכא אלא ארבע מראות נגעים מקרום ומעלה זה למעלה מזה לכך שאל יאמרו מקרום ביצה ולמעלה ט א וממילא שמעינן דלמטה מקרום הכל טהור ולמעלה הימנו הכל טמא ולמה הזכירו שמותיהן והשיב לו לומר שמצטרפין זה עם זה נראה מדלא השיב לומר שמצטרפין ותו לא ונקט זה עם זה משמע דה"ק ליה שאם יחמרו מקרום ביצה ולמעל' טמא כיון דקרא כתי' דמצטרפין ה"א דכולהו מצטרפי בהדי הדדי לכך הזכירו שמותיהן כסדרן זה אחר זה לומר שמצטרפין זה אחר זה דוקא כסדר שמותיהן אמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה דכיון דיאמרו דמקרום ומעלה מצטרפין המראות זה עם זה הוי נמי משמע דווקא זה עם זה כסדר המעלות זה אחר זה הן מצטרפין ואע"ג שלא הייתי יודע כל דין צירופן מה בכך דהשתא נמי כו' כמ"ש התוס' ומשיב דבעינן דוקא שיהא בקי בהן בשדותיהן והשתא דייק שפיר ואלו מסיד ולמעלה לא קאמר ש"מ דשמיע ליה לכולהו בהדי שאת מצטרפין אפי' סיד דאי לאו הכי לא הוו מצי למימר מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה דזה עם זה הוה משמע דכולן כסדר מעלותיהן זה אחר זה מצטרפין נמצא דסיד הוה מצטרף ב די שאת שהוא למעלה ממנו ואם כן הכי איבעי ליה למימר יאמרו מקרום ביצה ולמעלה ומסיד היכל ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה דאז היינו מפרשים זה עם זה וזה עם זה כל תולדה בהדי אב שלו שהוא למעלה ממנו מדלא אמר הכי ש"מ דשמיע ליה לר"ע דאמר כולהו וכו':
כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן כו' כתבו התוספות דאם ישראל בקי עמו אפי' כהן שוטה אומר לו ישראל כו' והכי איתא בהדיא בתורת כהנים חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אע"פ שהוא שוטה כו' והא דקאמר בפ"ק דערכין הכל כשרים לראות את הנגעים לאתויי מאי לאחויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והאמר מר שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים אמר רבינא ל"ק הא דמסברי ליה וסבר הא דמסברי ליה ולא סבר משמע דבעינן שיהא הכהן פקח קצת דמסברי ליה וסבר אבל שוטה לא יש לומר דהתם לאו אכהן המטמא קאי אלא אישראל הרואה את הנגע קאי דהא דתנן הכל כשרים לראות את הנגעים לאו בכהנים דוקא איירו דהכי איתא ברפ"ג דנגעים הכל כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן משמע דהכל כשרים בישראל איירי וקאמר התם דהכל אתי לאתויי אפילו ישראל שאינו בקי בהן ובשמותיהן ומפרש לה רבינא והוא דמסברי ליה לישראל וסבר אבל כהן אפילו שוטה נמי והיינו מ"ש התוספות וא"ת ומה לנו לזה הישראל הואיל ויש שם ישראל אחר וכ"כ הרמב"ם ו"ל בפרק ט' מהלכות טומאת צרעת דאפילו היה הכהן קטן או שוטה החכם אומר לו והוא מחליט וכו' ובכסף משנה כתב שם אבל איכא למידק על מה שאמרו דמסברי ליה וסבר במאי עסקינן אי בשאינו סומך על עצמו מאי איריא דמסברי ליה וסבר אפילו כהן שוטה נמי כמ"ש רבינו בסמוך משמע דס"ל דהא דמשני התם הא דמסברי ליה וסבר אכהן קאי ולכך דחק שם וכתב דהאי שוטה לאו דוקא הוא דצריך שיהא פקח קצת דמסברי ליה וסבר אלא דלגבי חכם ישראל קרי ליה שוטה וכו' ואין נראה דכיון דמשברי ליה וסבר לאו שוטה הוא כדאיתא בפרק מי שמת גבי ההוא פחות מבן עשרים דזבין נכסים דקאמר רבא דמסברי ליה וסבר מידע ידע וכו' וכל שכן במראות נגעים דחמירי דלאו שוטה הוא היכא דמסברי ליה וסבר לכך נראה כדפיר' דבשוטה ממש איירי והא דקאמר התם הא דמסברי ליה וסבר אישראל הרואה קאי
משל דרבנן למה הדבר דומה תימה דמאי קשיא ליה ומאי נפקא ליה מינה במשל זה ועוד דבמאי קמיפלגי הני אמוראי דכל חד מייתי מילתא אחריתי ועוד קשה במשל דר' חנינא דאמר מעיקרא מלכו של זה למעלה ממלכו של זה הילך בעי למימר הכי וכי לא ידע דהיינו זה למעלה מזה. וכן קשה במלתא דרב אדא בר אבא. ונראה דקשיא להו במלתא דרבנן דאמרי סיד מצטרף בהדי בהרת וקרום בהדי שאת והלא אין סברא לומר כן דכיון דסדר לבנוניתן שלג וצמר וסיד וקרום מסתבר למימר דבסדר הזה הן מצטרפין מעלה אחר מעלה לאפוקי בהרת שהוא למעלה מן הסיד שתי מעלות וכן שאת למעלה מן הקרום שתי מעלות לא לכך קאמר ר' חנינא שהוא משל לתרי מלכי ותרי אפרכי ומלך אחד חשוב מחבירו. וממילא האיפרכין נמי אחד חשוב מחבירו דאז כשמהלכין בדרך אורח ארעא הוא שילך מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ואיפרכו של זה למעלה מאיפרכו של זה וה"נ ד' מראות נגעים מצטרפין על זה הסדר ופריך האי זה למעל' מזה וזה למעלה מזה הוא דקס"ד דהמלכי' והאיפרכין בשביל אחד המה מהלכין זא"ז ממש לכך פריך והא זה למעלה מזה הוא. ומשני אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה כו' דבשני שבילין הן מהלכין דלאו אורח ארעא שילך מלך אחר מלך דאע"ג שהוא קטן ממנו מ"מ מלכות באפיה נפשיה הוא וגנאי הוא לו שילך אחר המלך כעבד אע"פ שהוא גדול ממנו אלא מלכו של זה הולך למעלה מאיפרכי' דנפשיה בשביל אחד זא"ז וכן מלכו של זה הולך למעלה מאיפרכיה דנפשיה בשביל אחר זה אחר זה והא דקאמר מעיקרא מלכו של זה למעלה ממלכו של זה היינו משום דאע"ג דאין מלך הולך אחר מלך זה אחר זה ממש בשביל א' מ"מ כשהן הולכין בשני שבילין אינם הולכין זה אצל זה בשוה דגנאי הוא למלך גדול שילך עמו מלך קטן שוה בשוה אלא כסדר הזה הן מהלכין מלך גדול הולך תחילה בשביל אחד ומלך קטן הולך בשביל אחר למטה ממנו ואיפרכיה דמלך גדול הולך אחריו בשביל שלו למטה ממלך ואיפרכיה דמלך קטן הולך ג"כ אחריו בשביל שלו למטה מאיפרכיה דמלך גדול נמצא דתרווייהו איתנהו מלכו של זה למעל' ממלכו של זה ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה כזה:
<img
src="" >
ולפי משל זה ניחא הא דסבירא להו לרבנן דסיד מצטרף בהדי בהרת אף על גב שהוא למעלה ממנו שתי מעלות ואינו מצטרף בהדי שאת אף על גב דליכא אלא מעלה אחד דכי היכי דכל איפרכוס הולך אחר מלכו בשביל אחד אף על גב דמלכו למעלה ממנו שתי מעלות אפילו הכי כיון דתרי גווני נינהו דכל חד מלכא באפיה נפשיה הוא לאו אורח ארעא שילך מלך אחר מלך ואיפרכוס אחר איפרכוס אלא כל איפרכוס הולך אחר מלכו ואין הולכין כסדר חשיבותן זה אחר זה ה"נ גבי ארבע מראות נגעים אע"ג דסדר לבנוניתן שלג צמר סיד קרום אפילו הכי כיון דתרי גווני לבנונית נינהו אין מצטרפין כסדר לבנוניתן אלא כל גוון מצטרף לגוונו דשלג וסיד גוון אחד הוא וצמר וקרום נמי גוון אחד הוא דאע"ג דכולן מין לובן הן מ"מ מחולקין הן לתרץ גוונין כמו בצבע אדום דאיכא תרי גוונין אדום בהיר ואדום כהה וכל גוון יש לו כמה מעלות הכי נמי במין לובן איכא פרי גווני לובן וכל גוון יש לו מעלות ולכך אית להו לרבנן דסיד מצטרף עם השלג אע"ג דגבוה ממנו שפי מעלות משום דגוון הסיד דומה לשלג וכן קרום מצטרף עם הצמר משום דדמיין להדדי וחד גוונא נינהו. רב אדא בר אבא אמר וכו' משום דבמשל דרבי חנינא צריך להוסיף ולומר דאיירי כשמלך אחד חשוב מחבירו ולאו כ"ע ידעי הך מילתא דמימר אמרי מה לי מלך זה מה לי מלך זה כולהו כי הדדי נינהו לכך נשא משלו במלכא ואלקפתא רופילא וריש גלותא דבימיו דרב אדא היו הכל יודעין דמלכא חשוב מאלקפתא ורופילא מריש גלותא. ופריך האי זה למעלה מזה הוא אלא כגון מלכא ורופילא כו' כדפירשתי במשל דרבי חנינא. רבא אמר כגון שבור מלכא ושר דבימי רבא לא היו בקיאין באותן שררות דנקט רב אדא ולכך נשא משלו בשבו' מלכא וקיסר דמקרא מלא הוא דקיסר עדיף ורב פפא לא אסיק אדעתיה ההוא קרא ועוד דרבא אקדים שבור מלכא לקיסר לכך קאמר ליה לרבא הי מנייהו עדיף פי' וא"כ אין תועלה במשל שלך רבינא אמר כגון גלימא דעמרא וכו' דמשלו דרבא נמי לאו מילתא דפשיטא הוא שהרי רב פפא שאל הי מנייהו עדיף ולכך נשא משלו בגלימא דעמרא ושחקיה כו' דמלתא דפשיטא הוא וכ"ע ידעי דגלימא דעמרא חשיב טפי מסדינא דכיתנא וממילא שחקי דגלימא דעמרא חשיבי שחקי דסדינא דכיתנא וכפי סדר חשיבות של הבגדים כן סדר צירופן של הנגעים דעמרא וכיתנא נמי תרי גווני נינהו וכדפי' במשל דרבי חנינא ומשל דר' עקיבא נמי יש לפרש דקשיא ליה איפכא דנהי דסדר לבנוניתן שלג וצמר סיד קרום אפ"ה כיון דתרי גווני נינהו משתבר פפי למימר דכל גוון מצטרף לגוונו סיד בהדי שלג וקרום בהדי צמר כדאמרי רבנן לכך קאמר דמשל דר' עקיבא דומה לד' כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי שיפין של דם ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין וכו' פי' דאע"ג דשלג וסיד חד גוונא הוא מ"מ רחוקין הן בלבנוניתן זה מזה הרבה כרחוק לבנוניתו של כוס חלב שנפלו לתוכו שמנה טיפין דם מלבנוניתו של כוס חלב שלא נפלו לתוכו אלא שתי טיפין דם דכיון דנפל לאחד שלשה חלקים דם יותר ממה שנפלו לחבירו הרי הן רחוקין זה מזה בלבנונית הרבה דודאי אלו היו ארבע מראות נגעים הללו דומין לארבע כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טיפין ואחד נפלו לתוכו שלשה טיפין ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין ואחד נפלו לתוכה חמשה טיפין אז היה מסתבר למימר שיצטרף סיד בהדי שלג כיון דחד גוונא נינהו ואין רחוקין זה מזה הרבה דלא הוה סיד רחוק מן השלג כי אם חלק אחד אבל השתא דשלג דומה לכוס שנפלו לתוכו שתי טיפין וסיד דומה לכוס שנפלו לתוכו שמנה טיפין הרי הסיד רחוק מן השלג ג' חלקים לכך ש"ל לר"ע דמסתבר טפי למימר שיצטרף הסיד עם הצמר אף על גב דתרי גווני מלכא מלכא איפרכא איפרכא לובן נינהו כיון דאין רחוקין זה מזה אלא חלק אחד ממה שיצטרף הסיד עם השלב אף על גב דחד גוונא הוא כיון שהן רחוקין זה מזה שלשה חלקים והשתא ניחא הא דבכוס רביעי נקט שנפלו לתוכו שנים עשר טיפין ולא כפל הטיפות כי היכי דלא תיקשי קרום נמי אמאי מצטרף בהדי צמר והלא רחוקין הן זה מזה שלשה חלקים א קאמר שנפלו לתוכו שנים עשר טיפין דהשתא אין הקרום רחוק מן הצמר אלא שני חלקים ומ"ד שש עשרה טיפין נראה דסבר דזה למעלה מזה דר' עקיבא בכל ארבעה מראות קאמר דקרום נמי לא מצטרף אלא מעלה אחת בהדי סיד לפי שאין רחוק ממנו אלא חלק אחד אבל בהדי צמר מצטרף כיון דרחוק ממנו ג' מעלות:
דף ז
אי הכי תרומה נמי לכאורה תימה דמאי פריך והא אי אפשר לומר כן דא"כ גזירה שוה דרבי למה לי נילף כולהו מבנין אב דלעיל. וליכא למימר דאי הוה ילפינן מבנין אב ה"א אפי' טמא ששימש דא"כ השתא נמי דילפינן להו מהיקישא איכא למימר הכי דכי היכי א טמא ששימש דבמזיד חייב מיתה מג"ש דחילול חילול מתרומה הכי נמי איכא למילף מיניה דבשוגג הוי בקרבן עולה ויורד דאין ג"ש למחצה. וכן קשה במ"ש התוספות לקמן דאי לאו ג"ש דרבי לא הוה מרבינן נבלה עוף וה"א דבה אתי למעוטי תרומה דא"כ לא לכתוב ג"ש ולא בה ונילף כולהו מבנין אב. ולאו קושיא היא דהכי פריך אי הכי תרומה נמי נילף מהיקש וכיון דתרומה נמי איכא למילף מהיקשא כמו מקדש א"כ הדרא קושיא לדוכתא אכתי מנא לך שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו אימא בטומאת קודש ותרומה הכתיב מדבר ולא בטומאת מקדש דכיון דמקדש ותרומה תרוייהו מצינו למילף מהיקשא אם כן מנא לך לרבות מקדש ולהוציא תרומה אימא איפכא או נימא דבטומאת קודש לחודא הכתוב מדבר והשתא ניחא מ"ש התוספות לקמן דאי לאו ג"ש דר' ה"א דבה אתי למעוטי תרומה דלא תימא אתיא בהקישא ולא מקדש. ולפי זה אתי שפיר דלא תיקשי לר' יוחנן דמוקי לה קרא דבכל קודש לתרומה גרידא כדאיתא במכות ולדידיה לא איצטריך גזירה שוה דרבי כיון דלא אתקש קודש ומקדש להדדי ואם כן לרבות נבלות עוף טהור מנא ליה דהא איצטריך ייתורא דבה למעט תרומה דלא תיתי מהקישא דלרבי יוחנן נמי בה מיותר הוא לרבות נבלת עוף דלמעט תרומה לא איצטריך דמהיקשא לא אתיא דאם כן לא לכתוב שום גזירה שוה ולא כה ונילף כולה מבנין אב דלעיל:
אי בשוגג בר קרבן הוא כתבו התו' וא"כ ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וי"ל דהאי נמי נפקא לן מסיפא כו' ועוד נראה דדוחק הוא למימר דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה דוקא ולקמן דמוקי לה בהכי היינו משום דהתם איירי כשיש בה ידיעה בסוף לכך איצטריך לדחוק בעל כרחו ולמימר דההיא ידיעה דבסוף סמוך לשקיעת החמה הוה אבל הכא דבשוגג איירי ניחא יה טפי למימר דלא איתיידע ליה לגמרי:
דף ח
אימא עובדי כוכבים ומזלות דחלק וכו' ובשוגג ולא איתיידע ליה דלאו בר קרבן הוא ונראה דבתר הכי כי פריך מיולדת נמי בלא איתיידע לה איירי כגון שאיננה יודעת שהיולדת מביאה קרבן אי נמי יודעת ושכחה להביא קרבן וקא פריך דיתלה לה השעיר עד שיודע לה וכן ממצות ומנזיר נמי פריך כי האי גוונא והתוספות כתבו דהכא מספק יולדת פריך ולא משמע כן מדלא נקט בהדיא ספק יולדת כדנקט לה בפ' ששי דכריתות:
על שבעה דברים נגעים באים נראה דלהכי צוה אלישע הנביא לנעמן שיטביל עצמו בירדן שבעה פעמים לכפר על שבעה עונות שהנגעים באים עליהם:
התם נגעיה הוא דאיככר ליה הא מילתא ד שיטא דייסורין מכפרין וקרא נמי כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל ביולדת ונזיר לא פסיקא ליה דמכפרי אע"ג דבפ"ו דכריתות פירש"י ז"ל דהלידה וגידול שער דנזיר מיכפרי מ"מ כיון דלאו מלתא דפשיטא הוא ניחא ליה טפי לשנויי דר"ש לטעמיה:.
מניין מאי קא קשיא ליה וא"ת ודלמא לא קשיא ליה מידי וה"ק עניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה דלמא לאין בה ויש בה הוא דאתי וכי תימא הא שעיר הנעשה בחוץ וי"ה מכפרין אימא נפיך מפיך וי"ל דע"כ קשיא ליה מידי דאי לאו הכי תיקשי דידיה אדידיה דמעיקרא קאמר יכול על כל טומאה שבקדש וכו' משמע דכל כמה דלית לן מיעוטא מסתבר לאוקי קרא בכולהו וא"כ מאי קאמר מניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה הא פשיטא דקאי אהך מלתא כיון דליכא מיעוטא וליכא למימר דה"ק מניין ששעיר זה תולה ליש בה ואין בה דוקא דלמא באין בה ויש בה נמי תליא דאם כן איפכא מיבעי ליה למימר מניין ששעיר זה אינו תולה באין בה ויש בה מדקאמר מניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה משמע דאית ליה שום סברא שלא יהא תולה ליש בה ואין בה לכך קבעי מאי קשיא ליה:
וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה לאו אהך שקלא וטריא דסמיך ליה פריך דהא מתני בהדיא תולה קתני אלא מילתא אחריתי היא ואמתני' קאי דקתני שעיר הנעשה בפנים וי"ה תולה וקאמר מאחר שאינו מכפר למה תולה וכה"ג איתא בפרק כיצד הרגל דפריך התם וכי מאחר דאורחיה מאי קא מיבעיא ליה וע"כ לא קאי אמאי דסמיך ליה כדמוכח התם:
ונפקא מינה היכא דלא עביד חיצון כתבו התוספי' וא"ת א"כ חיצון למה בא כלל וי"ל משום טומאה שאירעה בין זה לזה לאו שאין מכפר אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה בלבד דאין סברא לומר כן כמ"ש התו' בסמוך דלהכי לא מצי למימר דנפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה דאי עביד תרוייהו אין הפנימי מכפר כלל אדחיצון אלא כלומר דלכך צוה הכתוב להביא החיצון שיכפר נמי אטומאה שאירעה בין זה לזה דאז אין הפנימי מכפר על החיצון כלל:
כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות אף על גב דמכפר נמי על זדון טומאת המקדש וקדשיו כדקתני מתני' בהדיא י"ל דלא חשיב ב' כפרו' אלא כשמכפר מה שקרבן אחר מכפר כמ"ש התוס' לעיל דלהכי מכפר על הקדש ועל המקדש ולא חשיב שתי כפרות והראב"ן כתב דהא דקאמר וניכפר פנימי אדידיה היינו זדון טומאת המקדש וקדשיו ומה שהוא תולה נמי איש בה ואין בה לאו בכלל כפרה הא ולא משמע כן:
מה פנימי אין מכפר כ' הקשו התוס' לר' יהודה אמאי לא צריך הקישא הא ע"כ חיצון מכפר מאין בה ויש בה כו' ולא ידענא מאי קושיא דהא ר יהודה נמי אית ליה היקישא דר' יונה דלקמן דאמר אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדות כולן זה לזה כמ"ש התוס' לקמן וא"כ אי לאו הקישת דחיצון לפנימי ה"א דחיצון מכפר נמי אדרגלים דהיינו אין בה ואין בה דמהחי טעמא אית ליה לר' שמעון ב יהודה דחיצון מכפר נמי אדרגלים ודרגלים מכפר נמי אדראש חדש כיון דהוקשו כל המועדות זו לזו כדמשמע לקמן ולישנא דמתני' נמי אתי שפיר דקאמר מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה יד עה אף החיצון אין מכפר אנא על דבר שיש בה ידיעה דהיינו אין בה ויש בה לאפוקי אין בה ואין בה דלא:
דף ט
אי מה להלן וכו' ונפקא מינה היכא דנשאר הציץ וציץ נפקא מינה לסומאה שאירעה בין זה לזה כמ"ש התוספות צות וא"ת אם כן אמאי לא מפרש להו ש"ס בהדיא דנפקא מינה להנך מילי כדמפרש לה בסמוך וי"ל דהא דקאמר אי מה לה ן עולין וכו' לאו סתמא דש"ס פריך לה אלא מדבריו דרבי אליעזר אמר רבי אושעיה היא ולדידיה מפשט הוה פשיט ליה דנפקא מינה להנך פילי ולא חש להזכירם וסתמא דש"ס הוא דפריך ואזיל מכדי מיגמר גמרי אהדדי וניכפר דר"ח וכ' כדפריך לעילום מא דש"ס מפרש לן דנ"מ להנך מילי וכן משמע קצת דלאו חד מקשה הוא מדלא קאמר מעיקרא מכדי מגמר גמרי מהדדי אי מה להלן פולין וכו' אבל אין לפרש דפריך אי מה להלן עולין כו' שיבואו שניהם על דבר אחד ולא יועיל זה בלא זה דאין זה סברא כלל דמשמעות הכתוב דשעיר לחודיה מכפר וציץ לחודיה מרצה ולהכי לא פריך נמי לעיל גבי שעירי יום הכיפורים דליכפרו תרוייהו אפנימי ולא יועיל זה בלא זה דלאו סברא הוא כמ"ש התוספות לעיל. ואין סברא לחלק בן שתי קרבנות לבין קרבן וציץ דמאי שנא ולעיל דבעי לאוקמי קרא דוכפר על הקדש בעובד כוכבים וג"ע וש"ד ובמזיד ולא אתרו ביה אע"ג דבגדי כהונה מכפרין עניהם לאו משום דבעי למימר ששעיר הפנימי יכפר עמהם וזה בלא זה לא יועיל כמ"ש התוספ ת לעיל דאין זה סברא א א מש ם דלא אשכחן קרא בהדיא דבגדי כהונה מכפרין עליהם אלא דרב ענני בר ששון דריש להו בסוף פרק המזבח מקדש מדנסמכה פרשת קרבנות לפרשת כהונה לומר מה קרבנות מכפרין כו' אפי' על עובדי כוכבים שנאמר אין אפוד ותרפים כתונת על שפיכות דמים שנא' וישחטו שעיר עז ם ויטבלו את הכתנת בדם וכו' וקראי אסמכתא בעלמא נינהו הלכך אי לאו מטומאות ולא כל טומאות ה"א דשעיר פנימי מכפר עלי הו דטומאות סתמא כל טומאות במשמע ובגדי כהונה מכפרי אשאר מילי אי נמי הוה אמינא דהא דנסמכה פרשת בגדי כהונה לקרבנות אתיא לש ם דרשא אחריתי לכך איצטריך מטומאות ולא כל טומאות:
אמר קרא עון עון א' הוא נושא לאו ממשמעותא קדריש דומיא דאחת בשנה דלעיל ודומיא דאותה דבסמוך דדריש להו מייתורא וקשה דהא עון לאו מיותר הוא דאיצטריך ליה לגופיה ואטצריך ליה נמי לג"ש דלעיל דנאמר כאן עון ונאמר להלן עון וכו' וי"ל דדריש הכי משום דהוה ליה למיכתב עונות העדה דומיא דסיפא דקרא דכתיב לכפר עליהם לשון רבים ולהלן נמי ה"ל למיכתב עונות הקדשים לשון רכים והוה ילפינן להו בג"ש דעונות עונות אלא ודאי אתי לאשמעי' נמי דדוקא עון אחד הוא נושא וכו' והשתא אתי שפיר כי פריך בסמוך וניכפר ציץ אדידיה ואדר"ח דלא משני נמי אמר קרא עין עון תחד הוא נושא ולא שתי עונות דלא מצי לשנויי הכי דכיון דאיצטריך למיכתב גבי ר"ח עון העדה ל' יחיד לאשמעינן דעון אחד הוא נושא ולא שתי עונות ע"כ איצטריך למיכתב נמי גבי ציץ עון הקדשים לשון יחוד משום ג"ש דנאמר כאן עון ונאמר להלן עון דעון מעונות לא ילפינן דלאו ג"ש הוא. ואין להקשות נימא איפכא עון דציץ אתי לאשמעי' דדוקא עון אחד נושא ולא שתי עונות ועון דראש חדש אתיא לג"ש דלא מאותה שמעינן לה דאין הציץ מכפר דידיה ואדר"ח וא"כ ע"כ עון דציץ לגזרה שוה אתיא:
דף י
קס"ד דכל רד וחד מחבריה גמר וכו' כתבו ה התוספות דהשתא לא קשיא עצרת וי"ה מאי איכא למימר וכו' ונראה דהיינו דנקט בסמוך לישנא דהא לא קשיא כו' כלומר אי לאו דאיכא לאקשויי נמי עצרת וי"ה דלא כת ב בהו ושעיר מנלן משום הא דרבי יוחנן לחודא ליכא לאקשויי מידי דודאי איכא למימר דכולהו מקמא גמרי:
אמאי דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב מפירוש רש"י ז"ל משמע דלא גרסינן אמאי ומדברי המתרץ הוא אף ע"ג דלעיל משני אותה לא משמע ליה ולא יהיב טעמא שאני הכא דאחת ע"כ משמע ליה דהא ליכא מאן דפליג בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרת אחרים ואחרים אינן מכפרין כפרתו והיינו מדכתיב אחת לכך קאמר דכי כתיב אחת כו' דאחת לא משמע ליה אדחיצון אלא אדפנימי לחוד:
קרנותיו דמזבח הפנימי הוא כו' ולפיר"י שכתבו התוס' לעיל דאידך דרשה נמי ילפינן מקרא קמא מדלא כתיב אחת בעשור צריך לומר דלא ממעטינן מקרנו יו אלא הך דרשה דילפינן מאחת דסמוך ליה אבל אידך דרשה דילפינן מבשנה כיון דלא סמיך ליה לא ממעטינן מיניה:
תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים פירש"י ז"ל מחללין אותן על מעות חולין וכו' וכיון שיצאו לחולין חוזרין ולוקחין אותן מעות תרומה חדשה וקשה דא"כ אמאי לא מפרש לה בהדיא דנפדין תמימים וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה כדקתני לה בסמוך גבי קטורת ונראה דאע"ג דשפיר למיעבד הכי דזילא מילתא שישארו חולין ביד הדיוט מ"מ מן הדין חולין גמורין הן ואפ' להדיוט נמי שרי ושאני קטורת שהחמיר בה הכתוב שאסור לעשותה מן החולין בנאמר איש אשר יעשה כמוה וגו' לכך חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה שאלו נשארה חולין ביד הדיוט משום לב ב"ד מתנה הוה לים כאלו עשה המותר מעיקרא לשם הדיוט וחייב כרת ומדברי הרמב"ם ז"ל כסוף הלכות שקלים משמע נמי דנפדין תמימים והן תולין גמורין שכתב סתמא לפיכך אם הגיע ר"ח ניסן ויש להן בהמות מן התמידין מתרומה ישנה פודין א תן ויוצאין לח לין אע"פ שהן תמימים שתנאי ב"ד הוא על כל הבהמות בלוקחין לתמידין שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין ולא כתב שחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה כמ"ש בתר הכי גבי קטורת ודוחק לומר דנקט לישנא דש"ס:
דף יא
אלא מעתה תיפסל בלינה פירש רש"י ז"ל דדייק מדקתני לעיל גבי מכתשת טבול יום ולא קתני לינה והכא תנא לינה וכתבו התוס' דמברייתא גופא לא מצי ל למיפרך דאיכא למימר תני טבול יום וה"ה לינה וקשה דהא מחוסר כיפורים כטבול יום דמי ולא קתני ליה ברייתא אע"ג דמתני' קתני ליה גם מ"ש התוס' דלא מייתי מתני' לא דשייך פס ל לינה בקטורת נראה דוחק חדא דלישנא דאלמה תנן לא משמע הכי ועד דא"כ משי איצטריך למידק ממתני' קדשו בכלי אין לא קדשו בכי לא כיון דלא מייתי לה אלא לאשמעינן דשייך פסול לינה בקטורת וכן קשה לפירש"י ז"ל. לכך נראה דמכתשת ודאי לאו כלי שרת היתה כיש מפרשי' שכתבו התוס' בסמוך שאינה עשויה אלא להדק בה הבשמים ולא לקדשן בתוכה כשאר כלי שרת שהיו מקדשין בהן המנחות בשעת הקרבתן. וטעמא דקטורת קדושה קדושת הגוף משום דחשיבה וחביבה מכל הקרבנות כדאיתא במדרש רבה פרשת קרח ליך כשהיה מקדשה ואמר יהא זה קטורת היה חל עליה קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת שהיתה ראויה להקטיר כמו שהיה חל קדושת הגוף על הבהמה כשאמר יהא זה לעולה אבל מנחה דלא חשיבה כולי האי לכך לא הוכשרה ליפסל בטבול יום אלא אם כן קדשו בכלי ודייק לה רבה דקדשה קדושת הגוף מדנפסלת בטבול יום והיינו דאותיב ליה רב חסדא אלא מעתה דקדושת הגוף היא בדבור בעלמא תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ וכו' קדשו בכלי דהיינו בכלי שרת שמקדשין בו בשעת הקטרה הוכשרו ליפסל בלינה קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא:
מכל מקום קשיא סתמא דש"ס הוא דנקט לה מדקאמר בסמוך אמר רבה ולא קאמר א"ל רבה וא"ת ורב חסדא גופיה אמאי לא אקשי ליה לרבה דמ"מ קשיא וי"ל דרב חסדא נמי הוה ידע דאמרינן לב בית דין מתנה כדמשמע בפרק בתרא דכתובות דקאמר דדייני גזרות היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכו כמ"ש התוס' א א דהוה סבר דלא מהניא לב בית דין מתנה אלא בקדושת דמים ולא בקדושת הגוף וכיון דדייקא ליה רבה דקטורת קדושת הגוף היא ואפ"ה נפדית ידע שפיר דאמרי' לב ב"ד מתנה אפי' בקדושת הגוף ולכך לא אקשי ליה תו מידי:
וקיימי ב"ד ומתני אדעתא דעורה אע"ג דמתה ונשחטה חוץ למקומה אין לך מום גדול מזה מ"מ כיון דבעינן העמדה והערכה ע"כ צ"ל דהא דנפדית משום דלב ב"ד מזנה הוא כמ"ש התוספות ומה שפירש"י ז"ל אלא לא תוקמה כרבי שמעון והאי דקתני מצא נאה הימנה תפדה משום דלב בית דין וכו' הייני משום דלא מצי פריך אלא ממצא נאה הימנה דכיון דפרה אד מה לא שכיחא ולא שכיח שיוצא צא נאה הימנה. אלמא דבמלתא דלא שכ ח נמי אמרינן לב ב"ד מתנה אבל ממתה ונשחטה לא קשיא מידי דאף על גב דטעמא נמי משום דלב ב"ד מתנה הוא ופרה אדומה לא שכיחא מ"מ הך פרה כבר היא לפניו ולא שייך למימר בה דלא אסקי ב"ד אדעתייהו וכ"כ התוספות והי פרה דלא שכיח פירוש שימצאו נאה ממנה. ולעיל דפריך אי הכי מתה או נשחטה תפדה הא בעינן העמדה והערכה לא מצי לש לשנויי דנעילם טעמא דמצא נאה הימנה משום דקדשי בדק הבית היא ואינה צריכה לב בית דין מתנה וטעמא דמתה או נשחטה דהיא לפנינו משום לב בית דין מתנה הוא דמשמע דחד טעמא אית להו לכולהו:
דף יב
שאני קטורת דלאו בת רעיה היא כתבו התוספות תימה דהוה ליה למנקט תקנות דתמידין וכו' נראה דמשום חטאת נקט הך תקנתא דעיקר מילתא דר' יוחנן דדייק לה ממתני' וכו' כמ"ש התוספות בסמוך דלהכי נקט נמי בפרק התורם שאני התם דאית להו תקנתא ברעיה וכן משמע קצת מדנקט ר' יוחנן אין נפדין תמימים ולא נקט אין נפדין סתמא משמע דאתי לא שמעינן דאסורין לפדותן כמות שהן תמימים אלא צריך לרעותן עד שיסתאבו ויהיו בעלי מומין והיינו תקנתא דחטאת ולהכי קאמר שאני קטורת דלאו בת רעיה היא כמו חטאת:
אלא רבנן דפרה דאית להו דפרה נפדית כשהיא תמימה א"כ ה"ה נמי דאית להו דתמידין שלא הוצרכו לציבור דנפדין תמימים אף על גב דרבי שמעון נמי אית ליה דפרה נפדית כשהיא תמימה היינו משום דקדושת בדק הבית היא ואינה צריכה לב ב"ד אבל לרבנן ע"כ משום לב ב"ד הוא דאל"ה א"כ מתה או נשחטה תפדה הא בעי ן העמדה והערכה כדאמר לעיל מיהו קשה אמאי לא דחי דלמא שאני פרה דלאו קדושת הגוף היא אלא קדשי בדק הבית לכך אמרי.ן בה לב ב"ד מתנה אבל בתמידין דקדושת הגוף נינהו לא אחרי' בהו לב ב"ד מתנה דהכי נמי הה ס"ל לאביי כמ"ש התוס' לעיל:
כבנות שוח לאדם דהמזבח ושלחנו של אדם דמיין להדדי כדאיתא בחגיגה כתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה וט' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כזמן שב"ה קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שאין המזבח קיים שלחנו של אדם מכפר עליו. ונראה דבשלחנו של צדיק איירי שאינו אוכל אלא לשובע נפשו לקיום נשמחו שנהנית מריח המאכל והוי דומיא דקרבן העולה לריח נ חת ואע"ג דלא שייך זה כלפי מעלה דברה הורה כלשון בני אדם דרך משל:
דף יג
זה המיפר ברית בשר נראה משום דגבי מילה כתיב בלשון הפרה וערל זכר אשר לא ימול את בריתי הפר:
תלמוד לומר יום כיפורים הוא מ"מ כתבו התו' תימה דלמא בעשה תשובה איירי ולעולם סבר תנא דאינו מכפר אלא על השבין נראה דלאו קושיא היא דהא דקתני יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבים ועל שאינן שבים לאו כתשובה שעשה בשאר ימות השנה איירי ואע"ג דתשובה ודאי מהניא כל השנה מ"מ במצות לא תעשה אינה אלא תולה כדאיתא בפ' יום הכיפורים אלא בתשובת י"ה גופיה איירי דאע"ג די"ה עצמו מכפר ס"ל לרבנן דאינו מכפר אא"כ עושה תשובה בו ביום שמתודה ומתחרט ונוהג בו קדושת היום ואינו בועט בו וכן משמע מדקא בעי למילף י"ה מחטאת ואשם ובחטאת ואשם בעי' שיתודה בשעת הבאת הקרבן דכן הוא משמעות הכתוב וכ"כ הרמב"ם ז"ל בריש הלכות תשובה וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן אין מתכפר להן עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים וכו' ורבי סבר דאפי' עומד במרדו בי"ה שאינו לא מתודה ולא מתחרט בו ביום אפ"ה היום עצמו מכפר ולהכי נקט ר' זירא בעומד במרדו ורבי היא פי' דאע"ג דעדיין עומד במרדו בי"ה עצמו שאינו מתחרט ומתודה בו אפ"ה מתכפר בו דר' היא וכן משמע בהדיא בפ"ק דכריתות דפליגי התם ר' יוחנן ור"ל ואביי ורבא במבעט בי"ה אי מכפר אי לא וקאמר והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא י"ה מכפר על שבין ועל שאינן שבין ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין וי"ה מכפר מה חטאת ואשם כו' מאי שבין ושאין שבין אילימא שבין שגג וכו' ומסיק אלא שבין דאמר יכפר עלי חטאתי פי' שמתודה ומאמין בו ואינו מבעט שאין שבין דאמר לא תכפר עלי חטאתי אלמא דשבים ושאין שבים די"ה בכה"ג איירי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג משגגות אין י"ה ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן אבל המבעט בהן אין מכפרין כיצד היה מבעט וכו' והשתא רמי שפיר מסתם סיפרא אסתם סיפרא דמדקתני לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה אפ"ה מכפר אע"ג דמבעט הוא דכיון דאוכל ושותה ועושה בו מלאכה הרי אינו חושש ואינו מ מין בו ופשיטא דאינו מתודה ומתחרט בו כיון דמוסיף חטא על פשע הוא ואפ"ה קתני דמכפר וברייתא קמייתא קתני דאינו מכפר אלא על השבין בו ואין מבעטין בו וכי היכי די"ה אינו מכפר אלא בתשובת וידוי וחרטה שעושה בו ביום וכן חטאת ואשם אין מכפרין אלא בוידוי שמתודה בשעת הבאת קרבן הכי נמי מיתה לרבנן דמכפרת בתשובה וידוי על עבירות החמורות איירי נמי בכה"ג דוקא שמתודה ומתחרט בשעת מיתה ומאמין בה שהיא מכפרת עליו ולכך יסדו בנוסח וידוי שכיב מרע שיאמר ואם מות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים וכו' ותנן נמי בפ' נגמר הדין שאומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי והכי איתא בהדיא בפ' ב' דשבת ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין וכו' משמע דצריך להתודות בשעה שנוטה למות דוקא וטעמא דמלתא נמי כדי שלא יבעט במיתתו ויאמין שהמיתה מכפרת על חטאיו ופשעיו דומיא די"ה וחטאת ותנן נמי בפרק נגמר הדין היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המחודה יש לו חלק לעה"ב וכו' משמע נמי דצריך להתודות כשעה שנידון וטעמא כדפי' והא דקאמר שכל המתודה יש לו חלק לעה"ב משמע דאם אינו מתודה אין לו חלק לעה"ב משום הנך שלש עבירות חמורות דה"ק הכי דאין הלכה כרבי מחבריו אלא כרבנן דס"ל דבהנך שלש עבירות אין מיתה ממרקת אלא א"כ בתשובת וידוי שעם המיתה ועוד דשאר עבירות נמי אין מיתה לחודא ממרקת לרבנן אלא עם היסורין והדינין שדנין אותו לאחר מיתה אבל עם תשובת וידוי ממרקת לגמרי ויש לו חלק לעה"ב מיד כמ"ש התוס' ע"כ יזהר כל אדם להתודות בשעת מיתתו ויקבל עליו המיתה לכפרת פשעיו ועי"ז יזכה לעה"ב כדפי' ולפי שפעמים אדם מת מיתה חטופה ואינו יכול להתודות לכך נכון לכל אדם הבא בימים שיתודה בכל יום תמיד בבקר וזה נוסחו מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שמיתתי בידך יהי רצון מלפניך שתמלא מספר ימי לטובה ותצילני ממיתה חטופה ומכל מיתה משונה ותאריך ימי חיי ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים שחטאתי וכו' כמ"ש בטור י"ד סי' של"ח. ונראה דהיינו הא דתנן ר' אלעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך וכי אדם יודע כו' כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה:
דתניא חומר בשפיר וכו' הך ברייתא מייתי לה בירושלמי דפירקין:
מאי טעמא דר"ש אבל לר' יהודה נימא דכיון דהושוו ס"ל דאין היקש למחצה אלא ר"ש מ"ט הא קי"ל דאין היקש למחצה ומשני דכתיב ולקח את שני השעירים איתקש שעיר המשתלח וכו' ואע"ג דאיצטריך ליה היקשא לומר שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים כדאמר בסמוך מ"מ אית ליה דלהא נמי איתא דאין היקש למחצה וס"ל דהך היקשא עדיפא מהיקשא דיכפר ור' יהודה ס"ל איפכא דהיקשא דיכפר עדיפא מהיקשא דשני השעירים לכך יליף מיכפר דהושוו לכל מילי והקישא דשני השעירים מוקי לה למראה וקומה ודמים לחודא השתא ניחא מ"ש התוספות ואיתקש שעיר המשתלח תימה דבפרק בתרא דכריתות גבי חטאים דומיא דפשעים פריך וכו' והשתא ליגמר מיניה כו' דכיון דלר"ש הך הקישא לכל מילי אתיא א"כ ליגמר מיניה נמי שעיר המשתלח:
דף יד
כולן קרויין ביתו כתבו התו' תימה ולוים במה יתכפרו אי משל ציבור וכו' במנחות פרק עשירי כחבו התו' דלוים מתכפרין כשל ציבור כיון דכתיב יכפר אלו הלוים. ונראה דמתני' הכי משמע דקתני אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן משוח מה בין ישראלים לכהנים כו' ולא קתני נמי ואחד לוים משמע דבכלל ישראלים נינהו דלא אשכחן לוים דלהוי בכלל כהנים דכהנים לוים איקרי אבל איפכא לא: