תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ראשון - שבועות שתים · דף ט
אי מה להלן וכו' ונפקא מינה היכא דנשאר הציץ וציץ נפקא מינה לסומאה שאירעה בין זה לזה כמ"ש התוספות צות וא"ת אם כן אמאי לא מפרש להו ש"ס בהדיא דנפקא מינה להנך מילי כדמפרש לה בסמוך וי"ל דהא דקאמר אי מה לה ן עולין וכו' לאו סתמא דש"ס פריך לה אלא מדבריו דרבי אליעזר אמר רבי אושעיה היא ולדידיה מפשט הוה פשיט ליה דנפקא מינה להנך פילי ולא חש להזכירם וסתמא דש"ס הוא דפריך ואזיל מכדי מיגמר גמרי אהדדי וניכפר דר"ח וכ' כדפריך לעילום מא דש"ס מפרש לן דנ"מ להנך מילי וכן משמע קצת דלאו חד מקשה הוא מדלא קאמר מעיקרא מכדי מגמר גמרי מהדדי אי מה להלן פולין וכו' אבל אין לפרש דפריך אי מה להלן עולין כו' שיבואו שניהם על דבר אחד ולא יועיל זה בלא זה דאין זה סברא כלל דמשמעות הכתוב דשעיר לחודיה מכפר וציץ לחודיה מרצה ולהכי לא פריך נמי לעיל גבי שעירי יום הכיפורים דליכפרו תרוייהו אפנימי ולא יועיל זה בלא זה דלאו סברא הוא כמ"ש התוספות לעיל. ואין סברא לחלק בן שתי קרבנות לבין קרבן וציץ דמאי שנא ולעיל דבעי לאוקמי קרא דוכפר על הקדש בעובד כוכבים וג"ע וש"ד ובמזיד ולא אתרו ביה אע"ג דבגדי כהונה מכפרין עניהם לאו משום דבעי למימר ששעיר הפנימי יכפר עמהם וזה בלא זה לא יועיל כמ"ש התוספ ת לעיל דאין זה סברא א א מש ם דלא אשכחן קרא בהדיא דבגדי כהונה מכפרין עליהם אלא דרב ענני בר ששון דריש להו בסוף פרק המזבח מקדש מדנסמכה פרשת קרבנות לפרשת כהונה לומר מה קרבנות מכפרין כו' אפי' על עובדי כוכבים שנאמר אין אפוד ותרפים כתונת על שפיכות דמים שנא' וישחטו שעיר עז ם ויטבלו את הכתנת בדם וכו' וקראי אסמכתא בעלמא נינהו הלכך אי לאו מטומאות ולא כל טומאות ה"א דשעיר פנימי מכפר עלי הו דטומאות סתמא כל טומאות במשמע ובגדי כהונה מכפרי אשאר מילי אי נמי הוה אמינא דהא דנסמכה פרשת בגדי כהונה לקרבנות אתיא לש ם דרשא אחריתי לכך איצטריך מטומאות ולא כל טומאות:
אמר קרא עון עון א' הוא נושא לאו ממשמעותא קדריש דומיא דאחת בשנה דלעיל ודומיא דאותה דבסמוך דדריש להו מייתורא וקשה דהא עון לאו מיותר הוא דאיצטריך ליה לגופיה ואטצריך ליה נמי לג"ש דלעיל דנאמר כאן עון ונאמר להלן עון וכו' וי"ל דדריש הכי משום דהוה ליה למיכתב עונות העדה דומיא דסיפא דקרא דכתיב לכפר עליהם לשון רבים ולהלן נמי ה"ל למיכתב עונות הקדשים לשון רכים והוה ילפינן להו בג"ש דעונות עונות אלא ודאי אתי לאשמעי' נמי דדוקא עון אחד הוא נושא וכו' והשתא אתי שפיר כי פריך בסמוך וניכפר ציץ אדידיה ואדר"ח דלא משני נמי אמר קרא עין עון תחד הוא נושא ולא שתי עונות דלא מצי לשנויי הכי דכיון דאיצטריך למיכתב גבי ר"ח עון העדה ל' יחיד לאשמעינן דעון אחד הוא נושא ולא שתי עונות ע"כ איצטריך למיכתב נמי גבי ציץ עון הקדשים לשון יחוד משום ג"ש דנאמר כאן עון ונאמר להלן עון דעון מעונות לא ילפינן דלאו ג"ש הוא. ואין להקשות נימא איפכא עון דציץ אתי לאשמעי' דדוקא עון אחד נושא ולא שתי עונות ועון דראש חדש אתיא לג"ש דלא מאותה שמעינן לה דאין הציץ מכפר דידיה ואדר"ח וא"כ ע"כ עון דציץ לגזרה שוה אתיא: