אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק ראשון - שבועות שתים › דף ח

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק ראשון - שבועות שתים · דף ח

דף ז

אימא עובדי כוכבים ומזלות דחלק וכו' ובשוגג ולא איתיידע ליה דלאו בר קרבן הוא ונראה דבתר הכי כי פריך מיולדת נמי בלא איתיידע לה איירי כגון שאיננה יודעת שהיולדת מביאה קרבן אי נמי יודעת ושכחה להביא קרבן וקא פריך דיתלה לה השעיר עד שיודע לה וכן ממצות ומנזיר נמי פריך כי האי גוונא והתוספות כתבו דהכא מספק יולדת פריך ולא משמע כן מדלא נקט בהדיא ספק יולדת כדנקט לה בפ' ששי דכריתות:

על שבעה דברים נגעים באים נראה דלהכי צוה אלישע הנביא לנעמן שיטביל עצמו בירדן שבעה פעמים לכפר על שבעה עונות שהנגעים באים עליהם:

התם נגעיה הוא דאיככר ליה הא מילתא ד שיטא דייסורין מכפרין וקרא נמי כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל ביולדת ונזיר לא פסיקא ליה דמכפרי אע"ג דבפ"ו דכריתות פירש"י ז"ל דהלידה וגידול שער דנזיר מיכפרי מ"מ כיון דלאו מלתא דפשיטא הוא ניחא ליה טפי לשנויי דר"ש לטעמיה:.

מניין מאי קא קשיא ליה וא"ת ודלמא לא קשיא ליה מידי וה"ק עניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה דלמא לאין בה ויש בה הוא דאתי וכי תימא הא שעיר הנעשה בחוץ וי"ה מכפרין אימא נפיך מפיך וי"ל דע"כ קשיא ליה מידי דאי לאו הכי תיקשי דידיה אדידיה דמעיקרא קאמר יכול על כל טומאה שבקדש וכו' משמע דכל כמה דלית לן מיעוטא מסתבר לאוקי קרא בכולהו וא"כ מאי קאמר מניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה הא פשיטא דקאי אהך מלתא כיון דליכא מיעוטא וליכא למימר דה"ק מניין ששעיר זה תולה ליש בה ואין בה דוקא דלמא באין בה ויש בה נמי תליא דאם כן איפכא מיבעי ליה למימר מניין ששעיר זה אינו תולה באין בה ויש בה מדקאמר מניין ליש בה ואין בה ששעיר זה תולה משמע דאית ליה שום סברא שלא יהא תולה ליש בה ואין בה לכך קבעי מאי קשיא ליה:

וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה לאו אהך שקלא וטריא דסמיך ליה פריך דהא מתני בהדיא תולה קתני אלא מילתא אחריתי היא ואמתני' קאי דקתני שעיר הנעשה בפנים וי"ה תולה וקאמר מאחר שאינו מכפר למה תולה וכה"ג איתא בפרק כיצד הרגל דפריך התם וכי מאחר דאורחיה מאי קא מיבעיא ליה וע"כ לא קאי אמאי דסמיך ליה כדמוכח התם:

ונפקא מינה היכא דלא עביד חיצון כתבו התוספי' וא"ת א"כ חיצון למה בא כלל וי"ל משום טומאה שאירעה בין זה לזה לאו שאין מכפר אלא על טומאה שאירעה בין זה לזה בלבד דאין סברא לומר כן כמ"ש התו' בסמוך דלהכי לא מצי למימר דנפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה דאי עביד תרוייהו אין הפנימי מכפר כלל אדחיצון אלא כלומר דלכך צוה הכתוב להביא החיצון שיכפר נמי אטומאה שאירעה בין זה לזה דאז אין הפנימי מכפר על החיצון כלל:

כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות אף על גב דמכפר נמי על זדון טומאת המקדש וקדשיו כדקתני מתני' בהדיא י"ל דלא חשיב ב' כפרו' אלא כשמכפר מה שקרבן אחר מכפר כמ"ש התוס' לעיל דלהכי מכפר על הקדש ועל המקדש ולא חשיב שתי כפרות והראב"ן כתב דהא דקאמר וניכפר פנימי אדידיה היינו זדון טומאת המקדש וקדשיו ומה שהוא תולה נמי איש בה ואין בה לאו בכלל כפרה הא ולא משמע כן:

מה פנימי אין מכפר כ' הקשו התוס' לר' יהודה אמאי לא צריך הקישא הא ע"כ חיצון מכפר מאין בה ויש בה כו' ולא ידענא מאי קושיא דהא ר יהודה נמי אית ליה היקישא דר' יונה דלקמן דאמר אלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדות כולן זה לזה כמ"ש התוס' לקמן וא"כ אי לאו הקישת דחיצון לפנימי ה"א דחיצון מכפר נמי אדרגלים דהיינו אין בה ואין בה דמהחי טעמא אית ליה לר' שמעון ב יהודה דחיצון מכפר נמי אדרגלים ודרגלים מכפר נמי אדראש חדש כיון דהוקשו כל המועדות זו לזו כדמשמע לקמן ולישנא דמתני' נמי אתי שפיר דקאמר מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה יד עה אף החיצון אין מכפר אנא על דבר שיש בה ידיעה דהיינו אין בה ויש בה לאפוקי אין בה ואין בה דלא:

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה