אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק ראשון - שבועות שתים › דף ה

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק ראשון - שבועות שתים · דף ה

דף ד

דתנא דבי רבי ישמעאל במים במים וכו' כתבו התוס' תימא דר' ישמעאל תני בשלש עשרה מדות התורה נדרשת והאיכא טפי וכו' י"ל דר' ישמעאל כרבנן ס"ל דאמרי שתי כללות הסמוכות הטל פרט ביניהן ודונן בכלל ופרט ותנא דבי רבי ישמעאל לאו היינו רבי ישמעאל גופיה דהא בס"פ כיצד הרגל קאמר ש"ס מנה"מ אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא וכו' משמע דתנא דבי חזקיה לאו היינו חזקיה:

אמר ליה רב פפא לרבא וכו' קצת תימה דמאי קושיא והלא כמה עמי הארץ איכא בעלמא דלא קראו ולא שנו מימיהם ולא ידעו שהנוגע בטומאה טמא וי"ל דעם הארץ שלא קרא ולא שנה מימיו רשע הוא ומזיד הוא ואין סברא לומר שצוה הכתוב לייחד להם שעיר הנעשה בחוץ לכפר עליהם דזבח רשעים תועבה היא לכך מוקי לה בתינוק שנשבה בין העכו"ם דאונס הוא והשתא ניחא דלא פריך אהא דדריש מקרא דונעלם לידיעת בית רבו ומי איכא דלית ליה וכו' כמ"ש התוספות משום דהוה ידע דאיכא לאוקמי בעם ה רץ דלא קרא ולא שנה מימיו ואשמעינן הכתוב דלא הוי בר קרבן אא"כ יש לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים לאפוקי עם הארץ דלא ה"ל ידיעה בתחילה אבל אמתניתין פריך שפיר דקתני בהדיא אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה לבסוף שעיר הנעשה בחוץ מכפר:

חיובי מאי נינהו יציאות תרתי הויין תימה בלא ההיא דשבת תקשי אמתניתין דהכא דקתני יציאות השבת שתים שהן ארבע מה נפשך אי לא תני אלא חיובי חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוא דהויין ואי תני חיובי ופטורי והא דומיא דמראות נגעים קתני מה החם כולהו לחיובא וכו' וי"ל דאי לא מתניתין דשבת דשמעינן מינה דהכא לאו עיקר שבת הוא איכא למימר דתני הכא חיובי ופטורי ואי משום דלא הוי דומיא לאו קושיא היא דמשום דומיא אין לו להניח מלפרש דיני שבת כדפי' הר"ר משה ז"ל וקצת קשה דא"כ לעיל דפריך ש"ס הא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא כו' אמאי לא משני דמשום דומיא אין לו להניח מלפרש דיני שבועות וידיעות כיון דשבועות וידיעות עיקר נינהו הכא. לכך נראה דהאי דפריך בסמוך והא יציאות קתני על כרחך לאו היינו האי דפריך לעיל ואבות מאי נינהו יציאות וכו' דהא קושיא דלעיל רב פפא משני לה והאי דבסמוך רב אשי משני לה ורב פפא ורב אשי לאו בחד זימנא הוו ומסתמא הא דפריך נמי חיובי מאי נינהו יציאות וכו' בתר רב פפא אקשוה בימי רב אשי וא"כ איכא למימר דהאי דפריך לעיל ואבות מאי נינהו יציאות כו' הוה ידע שפיר דאיכא לשנויי דשתים דהוצאה ושתים דהכנסה חשיב והכנסה נמי הוצאה קרי לה ולכך לא מצי פריך אמתני' דהכא מידי אי לאו מתני' דשבת ומקשה דרב אשי לא הוה ידע הך מילתא ולהכי פריך והא יציאות קתני:

וקא מפרש הכנסות לאלתר כתבו התו' דריב"א לא גריס לאלתר דלאלתר משמע בתר הכי בסיפא ותיפוק ליה מרישא גופא דלא מצינו לאשכוחי שנים שהן ארבע וכו' אבל אי לא גרסי' לאלתר ניחא דאיכא למימר דהא דנקט וקמפרש הכנסה הוי כאלו אמר וקא קתני הכנסה דהיינו רישא גופא מיהו קשה דבכל הספרים גרסי' לאלתר הכא ובריש שבת ודוחק נמי לומר דקמפרש הוי כמו וקא קתני ועוד תימא דלעיל פריך והא יציאות קתני משמע דלא פריך אלא אהך דהכא משום דלא תני פטורי אבל אההיא דשבת דתני חיובי ופטורי ניחא ליה ואמאי והא לא משכחת לה בהוצאות גרידא שנים שהן ארבע וכו' כמ"ש התוספות ומה שתרצו נראה דוחק. לכך נראה דאההיא דשבת לא מצי פריך דאיכא למימר סיפא דקתני שנים שהן ארבע בחוץ לאו איציאות דרישא קאי אלא אשתים שהן ארבע דרישא קאי כאלו אמר ועוד שתים שהן ארבע אשכחן בחוץ ושתים שהן ארבע דרישא כולהו ביציאות מיירי וה"ק יציאות השבת שתים לחייב שהן ארבע לפטור בפנים פי' למטלטלין שהן מבפנים והוא מוציאן לחוץ ועוד אשכחן שתים לחיוב שהן ארבע לפטור בחוץ דהיינו למטלטלין שהן מבחוץ והוא מכניסן לפנים אבל אמתני' דהכא דלא תני פטורי פריך שפיר דלא אשכחן ארבע חיובי בלא הכנסה והשתא ניחא דדייק רבינא ממתני' דהתם דהכנסה נמי הוצאה קרי לה מדקא מפרש הכנסה לאלתר פי' ברישא דקתני כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו בפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית וכו' והיינו הכנסה ומדקא מפרש הכי לאלתר משמע דקאי לפרושי רישא דמתני' דקתני יציאות שבת שתים שהן ארבע ואפ"ה מפרש הכנסה אלמא דהכנסה נמי הוצאה קרי ליה וכן משמע מפירוש רש"י ז"ל בריש מסכת שבת:

א"כ טהרת סיד מלצרף כתבו התוספות תימא תיקשי ליה נמי טהרת בהרת מלצרף וכו' יש לומר כדפירש"י ז"ל דבהרת ושאת שמצטרפין ילפי' מוהיה וכן צריך לומר בסמוך דקאמר ש"מ דשמיע ליה לר' עקיבא דאמר כולהו לבהדי שאת מצטרפין מדנקט כולהו ולא נקט תרוייהו משמע דבהרת נמי מצטר' בהדי שאת וע"כ מוהיה דריש לה ומה שהקשו מהא דירושלמי דריש מכילתין כבר כתב רבינו שמשון ז"ל דלא גרסינן מלמד שאין מצטרפין אלא מלמד שהן מצטרפין דוהיה ל' יחיד וכן לנגע לשון יחיד משמע דתרוייהו שאת ובהרת כי חדא נינהו ומצטרפין ומה שהקשו דא"כ תולדות נמי יצטרפו י"ל דוהיה דוקא אשאת ובהרת דכתיב בהדיא קאי אבל תולדות לא כתיבי בהדיא:

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה