תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ז - מי שאחזו · דף עד.
גמ' שנתקרע הגט או שאבד. בטור הביא דעת העיטור דס"ל דאף דע"מ או מעכשיו מהני לענין אם נתקרע הגט מ"מ יכול לחזור בו והרשב"א תמה עליו מהא דקידושין דף חי"ת בהתקדשי לי במנה ונתן לה חסר דינר דמקודשת וישלים משום דהוי כאומר ע"מ וכמעכשיו דמי ופריך הש"ס מהא דתניא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור הרשות בידו ולהעיטור מאי קשיא דילמא הא דקתני וישלים הוא רק לענין מקודשת למפרע ומ"מ אם חזרו בהן עד שלא השלים הרשות בידם עי"ש ברשב"א לקמן דף ע"ו ותמה אני על תמיהתו דז"ל העיטור מאמר ג' ואפי' בקידושין וגיטין אי אמר לה ע"מ שתתן לו מאתים זוז יכול בעל התנאי לומר אינו רוצה ואינה מתגרשת וכו' ואע"ג דקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דוקא כשיתקיים מדעתו התנאי וכו' והא דאמר בקידושין התקדשי לי במנה ונתן לה מנה חסר דינר מקודשת וישלים דכמאן דאמר לה מעכשיו דמי ומקודשת ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כ"ז שלא השלים ה"נ יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו השטר וכו' עכ"ל בעל העיטור. הרי הוא בעצמו הקשה קושית הרשב"א ותרצה דודאי האשה אינה יכולה לחזור רק הבעל ס"ל דיכול לחזור בו משום דהוי כאלו אמר ע"מ שיתקיים התנאי מדעתו עיי"ש. וקושית הש"ס מהא דקתני מקודשת וישלים היא משום דשם משמע דגם האשה יכולה לחזור אמנם נראה דאפילו להעיטור דוקא כשתלה בתנאי שמתקיים מרצונו ובידו שלא יקיים יכולין לומר שכוונתו הי' שיתקיים מדעתו לא מיבעי' בתנאי שתתן או שתעשה אמרינן דכוונתו היה שתתן מדעתו אלא אפי' תלה התנאי בעצמו כגון אם לא אבוא אמרינן גם כן שכוונתו אם לא יקיים מדעתו התנאי אבל בתנאי שמתקיים בע"כ כגון בירידת גשמים או בלאחר שלשים דבזה אין שייך לומר בלשון התנאי כשיתקיים מדעתו כיון שהתנאי בע"כ מתקיים ולכך א"י לחזור בו [ועיין לקמן דף ע"ו שהארכתי בזה] ובממון כה"ג נראה דבמתנה הדין כמו בגיטין וקידושין ובעינן שיתקיים מדעתו לדעת העיטור אבל בתנאי דאם לא אשלם לך יהי' שדה זו שלך מעכשיו א"י לחזור בו אפילו להעיטור דמשנה מפורשת הוא פ' א"נ והטעם דהא כשחבירו נתן לו מעותיו לא נתן לו רק על אופן שיקויים אחד משניהם או שישלם לו לזמן פלוני או שיהי' שלו ודאי דא"י לחזור בו ולומר שאף אם לא ישלם לו יהי' שדה זו שלו דבתנאי זה א"א לומר מדעתו דהיינו שאם ירצה לחזור לא יקיים אף אחד מהן דבאופן כזה ודאי לא היה חבירו מתרצה ליתן מעותיו וע"כ בדוקא קא מתנה שיהא תלוי רק בהתנאי ולא ברצונו:
שם לי ולא ליורשי. ברשב"א מביא הירושלמי דגם בקידושין כן שאם אמר ע"מ שאתן לך ומת שיורשיו נותנין וזקוקה ליבם לרשב"ג ומשמע דלרבנן כמו שאומרין לי ולא ליורשי כך אמרינן שאתן ולא שיתנו יורשיו. וקשה לי דהא מבואר בח"מ סי' רמ"א סעיף ד' בהתנה ע"מ שאתן שיכולין יורשיו ליתן וצ"ע. והנה בגט כה"ג שהתנה ע"מ שתתן אם יכולין יורשיה ליתן הר' זוז שתהיה מגורשת למפרע שלא יזכה בירושתו לרשב"ג נרא' דודאי דאין יכולין אפי' אם נתינה בע"כ שמי' נתינה דדוקא כשנתקיים התנאי אחר מות הבעל מהני. אבל אחר מיתתה לא מהני קיום תנאי כמ"ש התוס' ישנים ביומא דף י"ג בד"ה קדים ועייל לבה"כ עי"ש: