תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ז - מי שאחזו · דף עב.
בגמ' אלמא אם מתי כלאחר מיתה דמיא וכו'. בלח"מ בפ"ט מהלכות גירושין תמה בזה דילמא לעולם אם מתי תנאו הוא רק כיון שלא אמר מעכשיו אין הגט חל אלא אחר שיתקיים התנאי והוי גט לאחר מיתה וכו' עי"ש. ולפענ"ד נראה ליישב דהוכחת הש"ס הוא כך דהנה הפוסקים הוכיחו דבתנאי דע"מ אין צריך תנאי כפול מהא דכל המשניות לא תפסו בשום תנאי דע"מ תנאי כפול עי"ש בדבריהם. ולפ"ז א"ש דהש"ס מוכיח דאם מתי כלאחר מיתה דמי דאי תנאי הוא א"כ קשה הא לא כפל לתנאי וא"כ התנאי בטל והמעשה קיים והוי גט גמור ואפי' להנך פוסקי' דס"ל דבכל מקו' דלא תני כפילא לישנא קטיעא הוא וכוונתו שהיה בכפול כדין תנאי מ"מ הכא דכלל התנא במשנה תנאי דאם מתי עם תנאי דלאחר מיתה משמע דכמו דאין צריך כפילא בתנאי דלאחר מיתה ה"נ אין צריך כפילא בתנאי דאם מתי והוא מטעם דאם מתי כלאחר דמי והוה כתולה בזמן דאין צריך כפילא כמ"ש הב"ש באה"ע סי' קמ"ה ס"ק א' ומזה מוכיח הש"ס דאם מתי כלאחר דמי. ולפ"ז א"ש ג"כ הא דמשני הש"ס שני לשונות במשמע באם מתי. דלדברי הלח"מ דעל כל תנאי דאם קאי הי' לו להש"ס לומר דאם שתי לשונות משמע כיון דעל כל תנאי דאם קאי אלא ודאי דרק על תנאי דאם מתי קאי דדוקא אם מתי משמע כלאחר כיון שהתנאי מתקיים ממיל' בזמן והוה כתולה בזמן משא"כ שאר תנאי דאם כגון אם תתן לי מאתים זוז. או אם לא באתי שהתנאי תלוי במעשה דידי' או במעשה דידה ודאי תנאי הוא תדע דהא בתנאי דאם מתי אין צריך תנאי כפול מטעם דהוי כלאחר כמ"ש הב"ש בסי' ובס"ק הנ"ל. ובתנאי דאם לא באתי או בתנאי דאם תתן לכ"ע בעינן כפילא לר"מ אלא ע"כ דתנאי התלוי במעשה אם תנאי הוא ודלא כלח"מ הנ"ל. כן נראה לי ברור:
בגמ' ור"ה דאמר כר"י הפ"י הקשה דהא בגט בלא"ה צריך לכתוב זמן עי"ש שהאריך. ולפענ"ד לק"מ דהא יכול לכתוב הזמן שרוצה שיחול בו הגט כמ"ש רש"י בכתובות דף ב' ע"ב בד"ה דילמא עיי"ש. גם מה שהקשה דהא מוקדם הוא בתנאי דאם כיון שאינו חל עד אח"כ. ג"כ לק"מ לפענ"ד דלא מיבעיא לענין פירות ודאי דאית ליה קלא כמ"ש התוס' בדף י"ז דכשיראו ע"מ שלא נמסר ביום הכתיבה מפקי לקלא והכא נמי שהגט על תנאי דרואין הע"מ ששומעין התנאי שזמן הגט הוא קודם זמן החלות מפקי לקלא שזמן הגט הוא קודם זמן החלות של הגט. וממילא אף לבת אחותו לא חיישי' דכיון שהיה קול שזמן הגט הוא קודם זמן החלות ממילא מיקטלא כשלא ידעו זמן הברור אימתי חל הגט מכח חזקת א"א דלא שייך בזה הרי גרושה לפניך שכתבו התוס' בדף י"ז בד"ה משום ב"א דכאן לא שייך תירוץ זה דאימר עדיין אינה גרושה כיון שידוע על פי הקול שנתגרשה ע"ת בלא מעכשיו:
תוס' בד"ה הכי אמר רב הלכה כר"י. והא דאמרי' בפ' בתרא התקין רב בגיטא מיומא דנן ולעלם ולאפוקי מדר"י וכו'. ונלפענ"ד לתרץ קושית התוס' דודאי בשטרות שפיר מוכח מזמנו של שטר מדלא כתב הזמן שחל השטר כמ"ש רש"י בכתובות דף ב' בד"ה דילמא. והיינו שהיה לו לכתוב אם לא אבוא לר"ח פלוני ע"כ נראה מזה שכוונתו שיחול מעכשיו דאל"כ אין שום צורך לזמן דהא זמן החלות כתוב בו וכיון שכתוב הזמן ע"כ כוונתו שיחול מזמן שכתוב בשטר. משא"כ בגט אליבא דר"ל ור"ש דס"ל דזמן משום פירות דמשעת כתיבה וחתימה איתקון. ומבואר בתוס' דף י"ז בד"ה ר"ל אמר משום פירות דאפילו בגט ע"ת אין לבעל פירות משעת כתיבה דהוה נתן עיניו לגרשה. כיון שבידו למחול התנאי לומר הא גיטך וראוי לגרש בו עי"ש שכתבו כן גבי כולכם. וכיון דלר"ש ור"ל עיקר תקנת הזמן היה על זמן הכתיבה אין שום הוכחה מהזמן על זמן החלות של הגט דהא אפי' אם היה דעתו שיחול הגט בזמן אחר מ"מ הוצרך לכתוב זמן הכתיבה משום פירי דמזמן כתיבה דהרי בשביל זה היה עיקר תקנת הזמן משא"כ לר"י דס"ל משעת נתינה דהיינו מזמן חלות הגט אין לבעל פירות וכל זמן שלא חל הגט יש לבעל פירות כמבואר בגיטין דף ע"ד במהיום אם מתי דהימים שבנתים בעלה זכאי וכו'. וא"כ ע"כ אינו צריך לכתוב הזמן רק משום זמן החלות וא"כ ע"כ מעכשיו קאמר כשכותב זמן דקודם חלות הגט אין שום צורך לזמן ולפ"ז לא היה יכול הש"ס להקשות דרב אדרב דאפשר לומר דרב ס"ל כר"ש או כר"ל דזמן משום פירי דמשעת כתיבה איתקן. א"נ אפילו סבר כר"י דמשום ב"א איתקן הזמן מ"מ לא קשה דהא מ"מ הוצרך רב לתקן לכתוב בגיטין מן יומא דנן ולעלם דלא כר' יוסי דהא בגיטין דף י"ח אמרי' כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ואם לקולא סמכינן אהא דר"ש כ"ש דיש לחוש לכתחלה להחמיר שלא נאמר זמנו של שטר מוכיח כיון דלר"ש ליכא הוכחה מזמנו של שטר ומ"מ הכא פריך שפיר ארב הונא דאמר חולצת כיון דבאמת הלכתא כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה והלכה ג"כ כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח אמאי חולצת דגם משום חומר' לא מחמרינן לחלוץ שאם אתה אומר חולצת מתיבמת כיון דהלכתא כר"י דס"ל דעד שעת נתינה יש לבעל פירות. דהיינו עד שעת חלות הגט אין צריך לזמן הכתיבה רק לזמן חלות וא"כ ע"כ מעכשיו קאמר:
עוד נראה לפענ"ד באופן אחר דאף דרב ס"ל הלכה כר"י דזמנו של שטר מוכיח מ"מ הוצרך לתקן מיומא דנן ולעלם משום גט שכ"מ כמ"ש רש"י דבגט שכ"מ כתבו התוס' דף ע"ג בד"ה אמר רבה מעת שאני בעולם דאפילו באומר מהיום אמדינן דעתו דשכ"מ דדעתי' לאחר הגט כל מה שיכול שלא יחול עד שעה אחת סמוך למיתה ור"י שם מספקא ליה כמבואר בתוס' בד"ה תנא ובלבד שימות אף דשם איכא תרתי שאמר מהיום וגם איכא זמנו של שטר אלמא דאף לר' יוסי דס"ל דזמנו של שטר מוכיח אפילו בע"פ מ"מ אין מסלקין מכח הוכחת זמנו של שטר האומדנא דמוכח דהיינו שדעת השכ"מ שלא תתגרש מיד ביום הכתיבה רק שעה אחת סמוך למיתה. וכיון דמזמן שנכתב בגט אין ראיה שכוונתו מהיום כיון דאיכא אומדנא ממילא דליכא ג"כ ראי' מזמן הכתוב בשטר שכוונתו על שעה אחת סמוך למותו דודאי אין ראיה מהזמן הנכתב בשטר שהוא ימים רבים קודם זמן הכתיבה שכוונתו על שעה שלפני מותו יותר מהשעה שלאחר מותו דהא אותן השני שעות ביום א' הן:
גמ' ה"ד אילימא דא"ל מהיום וכו'. הפ"י הקשה דא"כ קשה הא דכשאמות ולאחר מיתה אמאי אין זה גט וכו'. ואישתמיטתיה שהוא קושי' רשב"א לקמן דף ע"ו עיין שם: