תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ז - מי שאחזו · דף עא:
בתוס' ד"ה הב"ע דלא אמר תנו. וא"ת וכי לא ידע וכו'. ונראה לפענ"ד ליישב קושית התוס'. וגם קושית התוספות בד"ה הב"ע דלא אמר לתלתא. ובד"ה הב"ע דלא אמר אמרו. דהנה לכאורה קשה מאי מקשה הש"ס טעמא דלא אמר תנו וכו' והיינו מדלא תנא הדין בתנו דהוי רבותא יותר ע"כ בתנו נותנין. ופי' רש"י דע"כ מיירי בשלשה וכו'. וקשה דילמ' לעולם מיירי בשנים והא דנקט כתבו ולא נקט תנו לבד משום דבכתבו יש יותר רבותא דהא בשנים בתנו לבד בין ר"מ ובין ר"י ס"ל דהגט בטל כשאמרו לאחרים לכתוב. ובכתבו ותנו הוא אבעיא דשמואל אם אמרו לאחר לכתוב. דאם נאמר דבכתבו כת"י הוא הוי הכתיבה כאומר אמרו דהוי כממעט בלשונו הכתיבה והוי כאומר אמרו כמבואר בש"ס ס"פ האומר והכא דנקט במתניתין אמרו לסופר לכתוב ולעדים וחתמו. או או קתני דהא בא' לבד בטל הגט וא"כ כתבו הוא רבותא יותר דקמ"ל למיפשט אבעי' דשמואל או דבכתבו כתב הגט הוא. או דאומר אמרו פסול מאי דלא הוי ידעינן אי הוי תני תנו לבד. אמנם לפי מ"ש בחידושי לאה"ע הכלל דכשאומר תנו או כתבו ותנו רשאין העדים לחתום עצמן דהא א"א לנתינה בלא חתימה לכתחלה דאפי' לר"א בעינן לכתחלה עידי חתימה. אבל כשאמר כתבו לבד לא משמע רק כתיבה לבד ואי חתמו ונתנו להבעל הגט פסול דהוי כחתמו בלא ידיעת הבעל. ולפ"ז אתי שפיר דהמקשן סבר מדנקט במתניתין ונתנו לו משמע דלא אמר תנו רק כתבו לבד ואז ע"כ מיירי דאמר חתמו ג"כ לישנא קטיעא נקט כמ"ש הב"י בסי' ק"ך דאי בלא אמר חתמו אפילו חתמו הן הגט בטל וכיון דמיירי באמר כתבו וחתמו שוב ליכא למיפשט בעיא דשמואל ונגד כתבו וחתמו ודאי דהוה תנו יותר רבותא ומדלא נקט תנו מוכח דאמר תנו נותנין וע"כ מיירי בשלשה ומקשה שפיר ולזה משני דלעולם בשנים והב"ע דלא אמר תנו וכמו שפי' רש"י תנו לבד והכי קאמר וכו' פי' דהמשנה מיירי בכתבו ותנו וקתני מתניתין דאפ"ה ליכא תקנה עד שיאמר לסופר וכו' והשתא אתי שפיר הריש' והסיפ' דלא הוי מצי למינקט ברישא תנו לבד דאדרבה לרבותא קתני דאפילו אמר כתבו ליכא שום תקנה דהיינו לומר תנו עד שיאמר לעדים ולסופר וגם בסיפ' לא הוי מצי למיתני עד שיאמר תנו כיון דבשנים מיירי והמקשן לא הבין וסבר דהמתרץ מיירי בשלשה כקושייתו כיון שלא פי' לו ולהכי מקשה דעד שיאמר תנו מיבעיא לי' ותירץ לו שכוונתו בלא אמר לבי תלתא וע"ז הקשה דמ"מ ה"ל למיתני בסיפ' עד שיאמר לג' תנו לבד והיה ג"כ מוכח דינא דשמואל מדנקט ברישא כתבו ונקט דאין לו תקנה עד שיאמר תנו לבד מוכח דכתבו ותנו לא מהני ומשני כולה ר"י והב"ע דלא אמר אמרו ולהכי נקט כתבו בריש' דהוא משנה יתירה דהא כבר נשנית בפ' התקבל ולא נקט אלא לאשמועינן דדוקא באומר אמרו כשר אבל כתבו ותנו לא הוי כאומר אמרו ולמישפט בעיא דשמואל וע"ז מקשה דמ"מ ה"ל למיתני בסיפא עד שיאמר אמרו והס"ד הי' דלא שייך לאקשויי דניחא ליה למינקט דומי' דרישא וכמ"ש התוס':