אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ו - האומר › דף סז.

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ו - האומר · דף סז.

דף סו:

ברש"י ד"ה לא שכיחא ושמואל לית ליה דר' ירמי' וכו'. ודברי רש"י תמוהין כמו שתמהו המפורשים ונראה לפרש דרש"י בא לתרץ קושית התוס' בד"ה התם סופר ולזה פי' רש"י דעיקר קושית הש"ס הוא על שמואל דמאי מיבעיא לי' אי כתבו כתב הגט הוא דהיינו שהי' כוונתו שיעשו שניהם הכתיבה והחתימה הא זה א"א דהא חתם ס"ו פסול וכמ"ש הרשב"א בתחלת הסוגי' בשם תוס' דרב דבעי לי' לשיטתו דס"ל חתם ס"ו כשר רק שסיים דשמואל אפי' אי ס"ל חתם ס"ו פסול מספקא לי' עי"ש. ורש"י ס"ל דגם לשמואל א"א למיבעי רק אי חתם ס"ו כשר ומקשה הש"ס שפיר הא כיון דאומר אמרו כשר חתם ס"ו פסול וא"כ ע"כ לא היתה כוונתו רק על כתב ידן וע"ז משני הש"ס כיון דאמר כשר ול"ת וס"ל לרש"י דהך לא תעש' משום דשמא תשכור עדים הוא רק גזירה דאמוראי בתראי דהא במשנה כשר סתם תנאי ועיין בחידושי לאה"ע דהרמב"ם ע"כ ס"ל כן וא"ש איבעי' דשמואל ובדינא דמשנה כיון דאומר אמרו כשר לגמרי ע"כ חתם ס"ו פסול רק שמואל סובר כתב סופר שנינו ולא איירי מתניתין בחס"ו כלל ומ"ש רש"י ובין לר"מ ובין לר' יוסי כשרה החתימה היינו לדידן דס"ל כשר ול"ת ואתי שפיר בעיא דשמואל כיון דאפשר לומר דהיה כוונתו גם על כתיבת הגט אף דכתבו ע"כ חתימתו ג"כ משמע לפי' רש"י דהיינו שיחתמו שניהן מ"מ אפשר שכיון גם על הכתיבה דהא לדידן חתם ס"ו כשר ובמתניתין דמספקא לי' אי יכתבו היינו כתיבה אף דלדין המשנה חס"ו פסול ואיך אפשר לומר בשניהם שיהיה כוונתו על הכתיבה והחתימה הא ליתא דבתנו לבד שפיר יש לומר שהנתינה יהי' ע"י ע"מ או בכתב ס"ו לשמואל משא"כ בכתבו שפיר בעי דכתבו חתימה ודאי משמע דהיינו שיחתמו שניהם:

תוס' ד"ה אמרו לסופר דעיקר עדות לא נמסר אלא להשנים והראשונים הן רק שלוחי' עי"ש. ולכאורה קשה דאטו אם יבואו שנים לשנים אחרים אנחנו שלוחים מראובן לכם שתעידו עליו בע"פ או בכתב שחייב לשמעון מנה או שמכר שדהו לשמעון היעלה על הדעת שיהיו יכולין להעיד בע"פ או ליתן כתב לשמעון ע"י מה ששמעו מפי הראשונים שלא בפני ב"ד וגם דברי הרמב"ן בחי' בדף כ"ט הן תמוהין עי"ש ולכן נראה לחלק דדוקא כשבאין להעיד על מעשה שכבר נעשה שבזה שם עדים על השנים וא"י להעיד רק בראי' או בידיעה והגדתן של הראשונים שמגידים על דבר שכבר נעשה ג"כ שם עדות עליהם ולא מהני הגדתן חוץ לב"ד ולא הוי בידיעה וראי' להשניים משא"כ בהך דכתבו ותנו על החתימה לאו עידי גירושין הן דהא ע"ח לאו עידי גירושין דהא לעולם ע"ח אינן יודעין אם נתגרשה האשה דהא כותבין גט לאיש רק דכשהגט ביד האשה אנחנו עידי מסירה ועידי גירושין הן כמ"ש הר"ן בפ' המגרש ועדותן של הע"ח אינו רק שהגט נכתב בציווי הבעל וראוי לגרש בו כמ"ש הב"ש בסי' ק"ל וכשנותנין הגט ליד האשה ג"כ לאו בתורת עדות נותנין רק בתורת בעלים שהראשוני' העידו שהשנים הן שלוחים והן בעלים וראויין לגרש אשה זו וכיון דהשנים שנותנין לאו מטעם עדות נותנין רק מטעם בעלים לא דמי לעד מפי עד רק לבעלים מפי עדים והא דנאמנים הראשונים בעדותן לומר שהשנים הן בעלים על הכתיבה והנתינה חוץ לב"ד הוא מטעם דאם לא יגיד דבעינן הגדה בב"ד בגמר הדבר כתיב דהיינו כשבאין להוציא הממון או האשה מהבעלים אבל כשמעידין שלא בשעת גמר הדבר רק שמעידין שאיש זה ראוי לגרש או להקנות לא בעינן הגדה בב"ד כמו באיסורין למאן דס"ל דע"א אינו נאמן באיסורין באיתחזק איסורא ובעינן שנים מ"מ מהני הגדתן חוץ לב"ד תדע דהא כתב הרי"ף בטעמא דסימנים נבדקין ע"פ שנים וכן באשתמודענא דאחוה דמיתנא ועיי' בתשב"ץ סי' פ"ג בח"א דהוה מטעם כיון דבשעת הגדתן לא הגידו להתיר הדבר שבערוה רק שאיש זה ראוי לגרש או לחלוץ וא"כ הכא נהי דלאו גילוי מילתא גמור הוא ובעינן שנים מ"מ לא נלמד זה מקרא דאם לא יגיד דהקפיד רחמנא בב"ד דוקא דשם בשעת גמר הדבר כשבאין להעיד להוציא דבר מחזקתו מיירי אבל אם בשעת עדותן אינן באין להוציא דבר מחזקתו רק שמכח עדותן יבוא הדבר ליד הוצאת דבר מחזקת בעלים בממון ובדבר שבערוה בעינן שנים מ"מ מועיל הגדתן חוץ לב"ד דלאו מקרא דלא יגיד נלמד ודמי לע"א באיסורין במקום דאיתחזק דבעינן שנים. ומהני הגדה חוץ לב"ד כיון דרק מקרא דלא יקום ע"א נפקא לן והא דסימנין ואחוה דמיתנא מהני אפילו ע"י ע"א נראה דהא כתב שם הרי"ף הטעם כיון דלאו אאיסורא ואממונא מסהדי רק מילתא בעלמא קמסהדי וזהו דוקא בסימנין ואחוה דמיתנא שאין מזכירין בעדותן שם איסור וממון משא"כ כאן שאומרין איש זה נעשה שליח לגרש כנ"ל ומה"ט ג"כ בח"מ סימן רמ"ד מהני אומר אמרו אפי' ליתן שטר מתנה כיון דאין עדותן בגמר הדבר רק מעידין שאיש זה הוא הבעל מהני גם בממון חוץ לב"ד דממון ודבר שבערוה שוין הן דדבר דבר ילפינן והראשונים מעידין על השניים שהן בעלים וראוין להקנות שהשניים בעלים הן ולא דמי לעד מפי עד ודוק בדברי הרמב"ן שהן סתומין ובכלל דבריו דברי ומ"ש הרמב"ן ואם תבא להתיר עצמה צריכה שני כתי עדים וכו' עי"ש כוונתו אם יאבד הגט ותבא להתיר עצמה בלא הגט ע"י עדים לא יועילו עדות השניים ששמעו מאחרים שנעשו שלוחים לדעת הרא"ש שהביא הב"ש בסי' קמ"א ס"ק י"א וז"ל דהשלוחין הן במקום הבעל והאשה ואין מצרפין אותן לעדות רק בשליח הולכה א"צ עדות כיון שהגט בידו אבל כשאין הגט בידו דמי לשליח קבלה שצריך עידי אמירה ואין מצרפין השליח לעד משום דהוי בעלים וה"נ דכוותי' אמנם כשיש עדים שנעשו שלוחים ונעשו בעלים וראויין לגרש נאמנין הן לומר שכבר כתבו ונתנו לה כיון שבידן לגרש עדיין דמי לבעל שאמר גרשתי דנאמן והכא לא שייך לומר אי איתא דגירשה קלא אית לי' דהא ודאי דאיכא קלא דהא נתגרשה באמת ועיין עוד ברמב"ן שכתב בטעמא דמילתא שנאמנין הראשונים חוץ לב"ד משום דהן בעצמן היו יכולין לגרשה לכתוב וליתן בעצמן מש"ה נאמנין ג"כ לומר לאחרים ליתן בדבר שבידו לעשות עי"ש. ועי' בספרי נתיבות משפט סי' כ"ח שהארכתי בזה:

סליק פרק האומר

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה