אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ו - האומר › דף סו:

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ו - האומר · דף סו:

דף סד.

גמ' שלחו לי' מבי רב. עיין רשב"א שכתב דרב דקא מיבעי לי' לשיטתי' דס"ל דחתם ס"ו כשר הילכך יכול להיות שהקפיד אכתיבה ואחתימה עי"ש ולפ"ז צ"ל לפי מה דבעי הש"ס לומר דשמואל מספקא לי' אי מילי מימסרי לשליח ורב ע"כ ס"ל מילי מימסרי לעיל דף כ"ט ומה"ט ס"ל דרב דבמתנה אפילו אמר כתבו אומר לאחרים לכתוב וצ"ל דלרב דס"ל הטעם בגט משום בזיון דבעל מיבעי' לי' אי שייך בכתיבה בזיון כמו בחתימה:

גמ' כתובו אי כת"י הוא ופי' רש"י דכתב הגט מדלא הקפיד נעשה כאומר אמרו כו' והיינו משום דאי כתובו כת"י הוא הוי כממעט בפירוש שהכתיבה יהי' ע"י אחר והוי כאומר אמרו וכ"כ הפ"י ולפ"ז באמר לשנים תנו צריכין לכתוב ג"כ בעצמן ואף דמספקא לי' ג"כ לשמואל האי וכתבו דנקט במתניתין דאימא לא קאי רק אחתימה אף דבשנים תנו דנקט במתני' צריכין לכתוב ג"כ מ"מ לא קשה דמתניתין לא מיירי כלל מכתיבה רק מחתימה דשוה בשנים ובשלשה:

תוס' ד"ה כת"י הוא או כתב הגט. לכך בעי מה רוצה הבעל התוס' לא כתבו זה רק לפי מה דמסיק הש"ס באמת דשמואל ס"ל כשר אבל לפי מה דס"ד בהש"ס בתירוץ ראשון דמשום דכשר ולא תעשה לא שכיח וכשר אומר אמרו וגם חתם ס"ו כשר ושוב א"א לומר בכוונת האיבעי כמ"ש התוס' וע"כ צ"ל דגם התוס' מודה לפירש"י שלפי התירץ דמחמת כשר ול"ת לא שכיח הי' מפרש איבעיא דשמואל כפירש"י וכן מוכרח לפרש בתוס' ד"ה מתניתין מני ר' יוסי הוא ועמ"ש בסמוך:

תוס' ד"ה הא כתב הגט כשר. וא"ת מאי קשי' לי' וכו' הנה דברי התוס' תמוהין ועיין בפ"י מה שתמה על זה ונראה לפרש דבריו כך דקשי' להו מאי מקשה הש"ס הא כתב הגט כשר וכו' דילמ' שמואל ס"ל כר"מ דאפי' מצאו באשפה כשר וממילא אפילו מילי לא מימסרי לשליח כשר ולפ"ז אם נאמר כקושית התוס' דשמואל כר"מ ס"ל ע"כ צריך לפרש איבעיא דשמואל אי כשר באמרו לסופר וכתב אף דאכתי לא ס"ד דהתוס' לפרש דשליח גרע משום קפידא דבעל מ"מ איבעי' לי' אי כשר בכתיבת הגט משום בזיון דבעל כיון דמספקא לי' נמי פירושא דמתניתין אי יכתבו היינו כתיבת הגט ור"מ ודאי ס"ל מילי מימסרי לשליח כדדייק הרשב"א מדאמר שמואל הלכה כר"י דס"ל מילי לא מימסרי ש"מ דלשמואל אליבא דר"מ ס"ל דמילי מימסרי ואי נאמר דיכתבו דמתניתין היינו כתיבה ע"כ ס"ל לר"מ דבכתיבה ג"כ איכא בזיון ולפ"ז מספקא לי לשמואל כעין מה דמספקא לי' לרב וכמש"ל בפי' דברי הרשב"א עי"ש דהיינו אי שייך בזיון בכתיבה וע"ז מתרצין התוס' דשמואל בהדיא כר' אליעזר ס"ל ולפ"ז מסיימי התו' שפיר דר' יוסי דמתני' נמי כר"א דהא ר' יוסי פליג אפי' באמר לשלשה תנו אף שהן ב"ד ולא שייך טעמא דבזיון דבעל דהא מה"ט מכשיר ר"מ ומה"ט דייק שמואל דר' יוסי ס"ל מילי לא מימסרי כיון שא"א לומר דטעמא דר"י משום בזיון דבעל דבשלשה שהן ב"ד לא שייך בזיון ולפ"ז ע"כ צ"ל דס"ל כר"א דאי כר"מ אפי' מצאו באשפה כשר ולא שייך בזה מילי לא מימסרי וא"ש:

תוס' ד"ה מתניתין מני ר"י הוא. וא"ת כיון דלר"מ חתם ס"ו ופסול היכי תנן אמר לשנים וכו'. ולכאורה קשה דהא התוס' כבר פירשו לעיל דאיבעי' דשמואל הי' משום דס"ל דחתם ס"ו פסול והוי כאומר אמרו עי"ש ומאי מקשי הכא. אמנם לפמ"ש לעיל א"ש דגם התוס' מודים לרש"י דבהך שנויא דכשר ולא תעשה לא שכיח ע"כ הי' סובר דהאיבעי' הוא כפירש"י דהיינו אי כתבו משמע שניהם אי כת"י בלבד והי' ס"ד דהתוס' בהקושי' דלפי זה לא ס"ד כלל לומר להך הוכחה דחתם ס"ו פסול דהוי כאומר אמרו ולזה מתרצים דאפילו לפי תירוץ זה מוכרחין לומר דלר"מ דס"ל חתם ס"ו פסול מודה להוכחה זו והא דמסיימי בתירוצם דיכתבו היינו יחתמו הוא כיון דלפי תירוץ זה התוס' מפרשי כפירש"י וכתבו ע"כ חתמו בודאי רק דמיבעיא ליה אי כתב הגט ג"כ או רק חתימה ולזה הוכרחו התוס' לפרש דההוכחה שהוא על אומר אמרו הוא רק על הכתיבה משא"כ לפי המסקנא שהפירוש בהאיבעיא הוא ע"ד שפירוש התוס' בד"ה כתב ידן הוא שאז אין בלשון כתבו לומר יותר על הכתיבה ועל החתימה שפיר כתבו התוס' דהאיבעיא הוא אם האומר אמרו הוא על הכתיבה או על החתימה

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה