תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד - השולח גט · דף מג:
תוס' ד"ה ואין אני קורא בה וא"ת וכו' כולם תמהו עצמם בדברי תוס' אלו ולפענ"ד נראה לפרש בפשיטות דבשלמא שם אי לא גזרו רבנן בעשה בו מאמר לאסור זו משום אשת שני מתים א"כ לפעמים יהיה לבעל המאמר עוד אשה וממילא יתייבמו שתיהן כיון דמדאוריית' משני בתים הן באין והעולם יסברו שמאמר יש לו תפיסה מדאוריית' ושתי נשים הבאות מבית א' הן ויאמרו ששתי נשים הבאות מבית א' מתייבמות מש"ה הוצרכו לאוסרה ליבום אבל הכא אפי' אם לא יאסרו רבנן אשת שני מתים לא יבואו לטעות כשיהיה לשמעון שתי נשים לומר שיתייבמו שתיהן דבין לפי הס"ד דמקודשת לכל א' החצי ובין אם נאמר דספק הוא ודאי לא יטעו העולם לומר שהוא של א' מהן דאין שום סברא שתהיה מקודשת לזה יותר מזה ובודאי אם יהיה לשמעון עוד אשה אחת לא יתייבמו שתיהן דבית א' הוא בונה ולא בית וחצי בית וכן אם יאמרו שספיק' הוא לא יתייבמו מחמת ספק וכיון דבלא"ה יש איסור דאוריי' שיתייבמו שתיהן אין מן הצורך לעשות שוב גזירה דרבנן:
תוס' ד"ה גמרו קידושי ראשון והא דאמר בפ"ק דקדושין וכו' ואף דשם משמע דבהמה ליכא רק קדושת דמים כדאמר התם ש"מ יש דיחוי בדמים עי"ש ברש"י משא"כ אשה דהוא קדושת הגוף וגם משמע שם קצת מרש"י דא"צ שתרעה רק שמוכרין אותה מיד בלא מום והתוספ' כתבו כאן בתירוצם שתרעה. ונראה דדעת התוס' הוא משום דאמרינן בתמורה דף י"ט גבי' המקדיש נקיבה לאשם שתרעה וקאמר התם הטעם משום מגו דנחתא עלי' קדושת דמים אחתא נמי עליה קדושת הגוף וסברי התוס' דה"ה בהקדיש חציה ואף שיש לחלק דנקיבה ראוי' עכ"פ לקדושת הגוף לשלמים משא"כ הקדיש חציה שאינה שלו החצי' השני אינה ראוי' לשום קרבן סברי התוס' דאין לחלק: