תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד - השולח גט · דף מג.
גמ' והא חזי למיקם קמי'. ועיין פ"י שתמה דהא קושי זו הי' יכול להקשות סתם אברייתא ומאי תלי' זה אם יכול למוכרו לקנס או לא והוא תמוה באמת ולפענ"ד נראה ליישב דודאי מעיקרא לא הוי קשה ליה והא חזי למיקם קמי' דהיינו תשמיש קל כמו שפי' רש"י דהא אפשר לאוקמי דמזונותיו של עבד עולין יותר מדמי מלאכתו דשום אדם לא יקנהו דעבדא דנהום כריסא לא שוה ולומר לו עשה עמי ואיני זנך גנאי הוא לו וכמו שפי' הרשב"א בחידושיו עי"ש ואנן בעינן לענין אכילת תרומה בהס"ד שיהי' שוה כסף דהיינו דוקא שיהיה יכול למוכרו ולקבל ממנו פרוטה ומה שהוא שוה לדידי' לא מהני דאלת"ה קשה אפי' אם נאמר דאין יכול למכור לקנס מ"מ הא שוה פרוטה לדידי' גופי' לקנסו אלא ודאי דלפי הס"ד בעינן שוה כסף למכור דוקא ולזה לא היה יכול להקשות והא חזי למיקם קמי' דכיון דמזונותיו שווין יותר ממלאכתו שום אדם לא יקנהו ואינו שוה כסף הוא משא"כ אחר דמשני הש"ס בעבד טריפה מקשה שפיר דהנה ודאי במזיק בן חורין דמשלם נזק והיינו ששמין אותו כעבד ודאי אם הוא אדם חלש שמזונותיו עולין יותר מדמי מלאכתו דמ"מ צריך לשלם לו נזקו דהא עכ"פ אפסדי' מדמי מלאכתו הדבר מועט שהי' יכול להשיג בדמי מלאכתו דהא המזיק אינו נותן לו מזונות וא"כ אפסדי' ושמין אותו כעבד כאלו הי' לו מזונות ממקום אחר דאז היה נמכר אף אם לא היה מלאכתו רק דבר מועט דהא גם עכשיו המזיק אינו נותן לו מזונות והוא ניזון ממקום אחר וזה לא ניתן לכתוב מעוצם פשיטתו דודאי המזיק משלם דמי שווי מלאכתו אפילו הוא עולה מעט דמעט והנה זה פשוט דאי יכול למכור עבדו לקנס דלא הוי דשלב"ל יכול ג"כ למכור עבדו לניזקיו ואי א"י למכור לקנס א"י גם כן למוכרו לנזקי' והא בהא תלי' ולפ"ז בס"ד דהי' סבור דא"י למכור עבדו לקנס וא"כ א"י למוכרו לנזקין לא קשה כלל דהא חזי למיקם קמי' כיון דבעינן לענין אכילת תרומה שיהיה שוה כסף להרב דהיינו דוקא למוכרו ולקבל דמים בעדו וכיון דמזונותיו עולין יותר מדמי מלאכתו ושום אדם לא יתן ממון בעדו לא הוי שוה כסף אבל עכשיו שרצה לומר דמכרו לקנס מכור וממילא דמכרו לנזקיו ג"כ מכור וקיי"ל דבמזיק עבד כנעני של חבירו דנזקו ושבתו לרבו והעבד ניזון מן הצדקה כמבואר לעיל דף י"ג ע"ב עי"ש וממיל' דהרב יכול למכור העבד לאחר רק לנזקיו דהיינו מה שיתחייב האחר לשלם בעד נזקיו שיזיק שורו לעבדו ישלם להלוקח ואף דהשור אינו משלם שבת רק נזק כמבואר לעיל מ"מ הא אף שדמי מלאכתו פחותין ממזונותיו מחויב לשלם דמי נזקו כמש"ל וא"כ יכול למוכרו לנזקין ולפ"ז מקשה שפיר דנהי דמיירי בעבד טריפה שאין לו קנס מ"מ הא חזי למיקם קמי' ואי' לי' נזקין דאפילו אם דמי מלאכתו הוא מעט דמעט חייב לשלם דמי נזקו לרב כיון שיכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך וא"כ הרב יכול למכור זכות זה לאחר שאותן התשלומין שיתחייב לשלם להרב ישלם להאחר ולזה ודאי דהי' האחר קנהו כיון שבקנין כזה א"צ ליתן מזונות דמה הפרש יש בין קונה עבד לקנס או קונה לנזקיו וא"כ הרי הוא שוה כסף להרב דהיינו לקבל פרוטה בעד מכירתו לנזקיו ומשני במנוול ומוכה שחין דלא אפחתי' מכספא כלל כיון דאינו חזי אף לתשמיש קל ולפ"ז יש מקום עיון על הרמב"ם שפסק דאפי' בלא אפחתי' מכספא משלם נזק עי"ש. והפני יהושע תירץ דבנוול ומוכה שחין לא הוי קנין כספו כלל כיון דאף אצלו אינו שוה עי"ש שהאריך והוא תמוה דא"כ תפשוט דמפקיר עבדו אינו אוכל בתרומה דהא אינו קנין כספו כלל: