תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד - השולח גט · דף מב:
תוס' ד"ה ושור אינו משלם דמשום שבת לא פיחתו דמיו כל כך וכו'. נראה לפרש דבריהם דבשלמא באדם כיון דבן חורין באמת אין לו דמים כלל למכור רק שגזירת הכתוב הוא לשלם נזק ושישומו אותו כעבד כאלו היה ראוי למכור וכיון דבסופו לחזור אינו משלם נזק לרבא ואין בזה משום גזירת הכתוב שיושם כעבד ממילא ליכא כאן דין נזק דהא לא נפחת מדמיו דהא אין לו דמים ואינו משלם רק שבת דהיינו ביטול מלאכה של כל יום וגזירת הכתוב הוא דשור אינו משלם שבת אבל בשור שיש לו דמים למכור מיד ממילא אפילו במכה שסופו לחזור ישנו בכלל נזק דהא אפחתי' מכספי' מדמי מכירתו כיון שבר מכירה הוא כנ"ל:
תוס' ד"ה מעוכב גט שיחרור. והכא איירי בחצי עבד וכו' והוא תמוה מאוד דהא אפילו עבד שיש לזר חלק בו אסור לאכול בתרומה וכן הקשה הפ"י ואפשר לומר דהא סברת הש"ס בכאן לומר כיון דמחוסר גט שיחרור קנין כספו קרינן ביה וע"כ צ"ל דהוא מטעם כיון שכבר הי' קנין כספו לא נתבטל הקנין כספו כל זמן שמעוכב מחמתו לישא בת חורין וביד הרב עדיין להתירו בבת חורין קנין כספו קרינא ביה. ולפ"ז א"ש דבעבד כהן שיש לזר חלק בעבד דאין ביד כהן להתירו בבת חורין דהא אפי' ישחררנו הכהן עדיין מעוכב מלישא ב"ח עד שישחררנו הזר גם כן לא קרינן בי' קנין כספו של כהן דהא הוא קנין כספו של ישראל כמו של כהן משא"כ בעבד שהי' כולו של כהן והיה נקרא קנין כסף של כהן לבד וגם אף ששיחרר כבר החצי עדיין מעוכב מחמתו לבד מלישא ב"ח והוא לבד יכול להתירו לא נתבטל קנין כספו של כהן כזה: