תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד - השולח גט · דף מב.
תוס' ד"ה בעבד של שני שותפין וא"ת והא לר"א וכו' וכוונת קושיתם כיון דיליף מכירה מיציאת שן ועין מכ"ש דיש ללמוד שאר ענייני שחרור מיציאה דשן ועין וקתני התם לר"א חציו עבד ולזה הקשו דלר"א האיך משכחת לה חצי עבד ואין להקשות על דבריהם דהא לבסוף מסקי התוס' דבשטר יכול לשחרר דגמר לה לה מאשה א"כ משכחת לה חצי עבד כששיחרר בשטר דזה אינו דהתוס' לא כתבו כן רק במפקיר דליכא ממון כלל להאדון ולא נשאר רק איסור יליף מאשה אבל בעבד של שני שותפים שיש לו ג"כ ממון בהעבד ואינו יכול להקנות אפילו במכירה לאחר לר"א ה"נ אין יכול לשחרר להקנות הממון שיש לו בו להעבד דמה אשה איסורא ולא ממונא כדאמרינן בדף ל"ט ומה שהשיב שם דמה אשה בין גדולה לא שייך הכא וגם בזה אבא שאול פליג שם:
בא"ד וא"ת והא אמימר גופי'. עיין מהרש"א מה שתי' על קושית מהרש"ל די"ל דמתניתין דהכא לא אתי' כר"א וכו' עי"ש. והוא תמוה. דמ"מ הי' להם להקשות מהא דהחובל שהביאו לעיל דקתני אליבא דר"א חציו עבד וחציו ב"ח שכתבו לעיל דהיינו למשנה אחרונה שכופין וע"כ מועיל שטר שיחרור להתירו בבת חורין דאלת"ה אמאי כופין אלא ודאי דהעיקר כתירוצו של מהרש"ל דשאני התם דחכמים הפקירוה מחמת שכופין אותו ליתן שטר שיחרור הן אמרו והן אמרו שמועיל שטר:
רש"י ד"ה הא דאמר כולו דילמא חד פלגא כתב לתרווייהו וכו'. הא דלא פי' רש"י כפשוטו כיון דלא כתב לכל אחד רק החצי יכול לומר לכל אחד שגוף העבד שייר במתנתו וממיל' אין לו קני' דיד עבד כיד רבו כיון שהוא לא נזכר בשיחרורו וכמו שפי' רש"י לעיל דף ח' גבי חוץ מא' מריבוא שבהן וכמו שפי' הרשב"א נראה דדעת רש"י דדוקא כשמשייר החצי לעצמו יכול לומר על איזה דבר שירצה דזה שייר לעצמו דהא גבי מכר חצי שדה משמנין ביניהן תנן אבל כשלא שייר לעצמו כלום ונתן שני החצאים לשני אנשים בבת אחת ודאי שנתן מכל דבר ודבר חצי לזה וחצי לזה דבין שני מקבלים הכל שוה לכל או"א וכל אחד נשתחרר חצי:
תוס' ד"ה מאי אריא חצי דפשיטא דבשטר א' אין חילוק וכו' אין להקשות דסיפא איצטריך דמרישא הו"א דמיירי חצי חצי ומש"ה לא קני משום די"ל דחד פלגא כתב אבל באומר כולו קנה אפי' בשטר א' תנא סיפא לאגלויי רישא דמיירי כולו ואפ"ה לא קנה בשטר א' מטעם דכתיב לה ולא לה ולחברתה דזה אינו דהשתא בשנוייא דואיבעי' אימא קיימינן דלא ניחא ליה כתירץ הראשון והיה סובר המקשן דהטעם דלא ניחא ליה בתירץ קמא משום דאין סברא כלל לומר דחד פלגא כתב רק הטעם דלא קני בחצי חצי הוא כיון שהוא בשטר א' וכתיב לה ולא לה ולחברתה א"כ תקשה שפיר אפילו כולו נמי דבטעם דלה ולא לה ולחברתה אין לחלק בין אמר חצי לאמר כולו כמ"ש התוס' ומשני הש"ס דהא דלא ניחא לשנוייא דואב"א שנוייא קמא הוא מטעם דלא ניחא ליה לומר דסיפא לפרושי דרישא או לאגלויי ארישא משא"כ לתירץ זה יש לומר דתרי גוונא נקט בברייתא דברישא מיירי בכולו ובשטר א' ובסיפא מיירי בחצי חצי בשני שטרות:
תוס' ד"ה יום של רבו דלמשנה אחרונה מעשה ידיו שלו וכו'. ואף שכתבו לקמן בד"ה חבלי בי' אחריני דכיון דקנסא לרבו חבלה נמי לרבו דמ"ל קטלא כולי' עי"ש מ"מ הכא דמיירי במכה שסופו לחזור ואליבא דרבא מיירי בהכהו אדם ושבת שבכל יום הוא דמשלם דהיינו שכר ביטול מלאכה וכיון דמעשה ידיו שלו שבת ג"כ שלו: