תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד - השולח גט · דף לט:
גמ' וקא דייקת מינה כאשה מה אשה איסורא וכו'. ולכאורה הוא תמוה מאוד דאי סברא פשוטה הוא דמה אשה איסורא וא"כ קשה מאי טעמא דרבנן דס"ל דצריך גט שיחרור וס"ל דבין גדולים ובין קטנים והאיך יפרנס טעמא דרבנן וע"כ נ"ל דרבנן פליגי על סברא זו דמה אשה אסורה וא"כ מהיכן מוכח רריב"ל ס"ל דהלכה כאבא שאול ולא כרבנן ולכן נלפענ"ד לפרש דהנה בלא"ה יש לדקדק בהא דאמר ר' יוחנן מ"ט דרבי דלפי' רש"י בד"ה מה אשה משמע דהשאלה הוא מ"ט צריך שטר ואינו יוצא בהפקר לבד וקשה דהי' לו לר"י לומר אפלוגתא דתנאי דפליגי לקמן דף מ"ב וביבמות ובנזיר במפקיר עבדו דאיכא דסברי דצריך גט שיחרור ומה ענין הא דר"י דוקא להא דרבי ועוד דאין זה צריך טעם דמקרא מלא דיבר הכתוב בעבד דבעי כסף או שטר כדכתיב והפדה לא נפדתה או חופשה וכו' ואדרבה שמואל דס"ל דא"צ גט שיחרור מצריך קרא שיהי' מועיל הפקר בלא שטר כדדריש מעבד איש הביאו התוס' לעיל בד"ה וכי מי עי"ש ומאן דלא דריש עבד איש ממילא צריך גט שיחרור ולמה לי' לר"י לבקש קרא ע"ז. לכן נלפענ"ד לפרש דר"י הי' קשה לי' בדברי רבי דאמר דאין לו תקנה אלא בשטר ולא אמר סתם צריך גט שיחרור כמו שאמרו כל התנאים לשון זה לקמן ד' מ"ב וביבמות ובנזיר ובב"ק וע"כ כוונת רבי הוא דאף דכל עבדים קונין עצמן בכסף זה אינו קונה עצמו בכסף ואין לו תקנה רק בשטר כדאמרינן בסמוך דהכי קאמר או בכסף וכו' עי"ש ועיין רש"י שם בד"ה או בכסף דאיתקיש כסף לשטר וע"ז אמר ר' יוחנן מ"ט דרבי דכיון דרבי סובר דאין לו תקנה בכסף וע"כ ס"ל דאין להאדון שום סרך כסף על העבד כדאמר בסמוך דפקע לי' כספא וכיון דאיתקיש כסף לשטר כמו שפי' רש"י נימא דכיון דכסף לא מהני גם שטר לא תהני וכמו שאמר אמימר לקמן בדף מ' דהמפקיר עבדו אין לו תקנה דאיסורא לא מצי מקני לי' עי"ש בשלמא אי הוי אמרינן דגם בכסף יכול לפדות עצמו אלמא דלא פקע כספא לגמרי דיש לו על העבד עדיין סרך כסף וכדאמר לקמן דף מ"ב דיכול למכור מעכוב גט שיחרור לקנס א"כ יכול להשיאו שפחה לדעת התוספ' לקמן דמותר בשפחה וכיון דלא פקע לי' כספא הרי הוא כשאר עבדים וכסף ושטר מהני בי' להתירו בבת חורין דלא נפיק מכלל שאר עבדים דכתב בהו והפדה וחופשה דהא לא פקע לי' כספא אבל לרבי דכסף אינו גומר בו מה"ת:
יהיה שטר גומר בו הא איתקיש שטר לכסף כמו שפירש רש"י ומקשה ר' יוחנן שפיר מ"ט דרבי ומשני דגמר לה לה מאשה פי' דשטר דמועיל בעבד זה לאו מקרא דוהפדה נפיק לי' רק מקרא אחרינא דגמר מאשה כמו שמועיל גט באשה אף שאין לבעל עליה רק איסור כמו כן מועיל גט שיחרור בעבד להתירו בבת חורין אף במקום שאין לו עליה רק איסור ולזה אמר שפיר ומינה מה אשה איסורא ולא ממונא וכו' פי' כיון דגוף שטר שיחרור דמועיל בעבד כזה לא נפקא לן רק מאשה וכיון דבאשה אין הגט מועיל רק מחמת שאין עליה רק איסור לבד וממילא אינו מועיל רק נגד האיסור לבד ולא נגד ממון מינה ילפי' גם בעבד דאין השטר מועיל רק לעבד גדול שלענין הממון זכה עצמו מההפקר ולא נשאר עליו רק האיסו' לזה מועיל השטר שיחרור אבל לעבד קטן דאף אחר שהפקירו יש על העבד עדיין דין ממון לכל העולם דכל המחזיק בו זכה בו כיון שאין לו זכי' לעצמו כיון דאין השטר מועיל להפקיע ממונו כך אינו מועיל להפקיע איסורו וכיון דשטר אינו מועיל גבי' ממילא גם מיתת האדון אינו מועיל גביה אף דעבד נלמד מאשה לענין מיתת האדון כדאמר לעיל עבדו דגר כי אשתו מ"מ הא מיתת הבעל באשה גופי' לא נפקא לי' להתירא רק משום דהוקש לגט וכיון דגט שיחרור אינו מועיל בעבד קטן כיון שיש עליו ממון ממילא גם מיתת האדון אינו מועיל בעבד קטן משא"כ לרבנן דס"ל דלא פקע לי' כספא במפקיר עבד וכסף ושטר מהני בעבד כזה להתירו בבת חורין ולהפקיע הממון כמו בשאר עבדים ומקרא דוהפדה וחופשה נפקא לי' ולא צ"ל כלל להקיש' דלה לה לענין שטר וממילא גם בעבד קטן מהני שטר להפקיע ממונו ולהתירו בבת חורין ממיל' אף מיתת האדון דלא נלמד רק מהקיש' דלה לה מאשה מ"מ אמרינן דון מינה ואוקי באתרא דכשם שהוקש מיתה לגט באשה להפקיע איסורא כך הוקש מיתת האדון בעבד לגט דעבד וכמו שהגט שיחרור מועיל להפקיע האיסור והממון דהא לרבנן מועיל שיחרור אף שלא פקע לי' כספא כמו כן מיתה דידי' מפקיע ומתיר כמו גט דידי' דנלמד מאשה דשוה מיתה לגט ממש משא"כ לרבי דס"ל דגוף הגט שיחרור דמועיל בעבד זה לא נלמד רק מאשה ממילא גם הגט אינו מועיל רק לאיסור וממילא גם מיתה דהוקש לגט אינו מועיל רק לאיסור ואפילו בעבד שלא הופקר היה באפשר לומר דלרבי דאינו מועיל רק להאיסור והממון דאזיל מיניה הטעם כיון דבשטר שיחרור דכתוב בי' הרי את לעצמך הרי את בן חורין הוי ג"כ כשטר מתנה ובין דהוא לשון הפקר בין דהוא לשון מתנה העבד זוכה בעצמו בהממון כיון דגדול הוא ובקטן באמת אינו מועיל שטר. אמנם נראה דרק בעבד שהופקר אמר רבי דלקטן אינו מועיל שטר כיון דשטר דידי' לא נלמד רק מאשה ולא מקרא דוהפדה נפקא לכך בעינן רק דומי' דאשה שאין עליו רק איסור ולא ממון משא"כ בעבד שלא הופקר דשטר דידי' נלמד מקרא דוהפדה או חופשה דאיתקש שטר לכסף דמהני ממון ולאיסור ומיתה דאיתקש לגט מ"מ גלו קרא דוהתנחלתם אבל בעבד שהופקר דגט דידי' נלמד רק מהקיש' דאשה אינו מועיל רק בגדול שאין עליו רק איסור גרידא כמו באשה אבל לא בקטן שיש עליו ג"כ ממון וממיל' מיתה דאיתקש לגט דידי' ג"כ אינו מועיל רק בגדול ולא בקטן וכיון דקיי"ל כרבי בהא דאין לו תקנה רק בשטר ממיל' הלכה כאבא שאול דאין מועיל גבי' מיתת הגר להתירו בבת חורין: