תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק א - המביא גט קמא · דף י.
בתוס' ד"ה בשליחות בע"כ וקשה דליתני שוה לבע"כ וכו'. ולפי עניות דעתי נראה לתרץ בפשיטות דהא ודאי דלא חשב מה דשוה עבד לאשה דאם כן איכא הרבה כגון בתנאי דכל ימי חייכי דאין זה כריתות וכיוצא הרבה דהא מבואר ברמב"ם בהל' עבדים דרק לענין לשמה ולענין מחובר שוה ג"נ לשחרור עבדי' וע"כ צ"ל דלא חשיב רק דברים דלא משכחת רק בגוף השטר של גט ושטר של השיחרור. ושיחרור בע"כ משכחת לה אפילו בלא שטר כגון בכסף ע"י אחרים לכך לא חשיב לי':
ברש"י ד"ה ה"ג אלא כי קתני מילתא דליתא בקידושין וכו' אבל בקידושין כיון דמדאוריי' מקודשת וכו' ואין להקשות דא"כ אמאי פסול בעד כותי בקידושין הא עד כותי ג"כ רק מדרבנן ואי אמרת אינה מקודשת שריא א"א לעלמא זה אינו קושי' דזה לא שייך רק במקום דהפסול הוא רק במעשה זה שאנו דנין עליו שייך סברת רש"י דלא פסלינן לי' מדרבנן בקידושין אבל עד כותי שפסלוהו רבנן לכל עדות שבעולם והוי כמו שאר פסולי עדות דרבנן וכשמקדש אח"כ בפניהם הוי כמקדש בפסולי עדות דרבנן שנתבאר באה"ע סי' ל"א:
גמ' א"ה מאי ארי' חד אפי' תרי. התמו' מבוארת דאי הכי אין לו פי' כלל דקושיא זו מה לי חד מה לי תרי הי' יכול להקשות תיכף. ונראה דמקודם לא הי' יכול להקשות דהיה אפשר לחלק ולומר דדוקא באיסור דאוריי' אין סומכין עליו אבל נגד איסור דרבנן נאמן ומשנה שלימה הוא בפ' המגרש ג' גיטין פסולים וחד מינייהו יש בו זמן ואין בו אלא ע"א ומפרש רב שם דכתב סופר ועד שנינו וכיון דכתב סופר ועד כשר ואין לפסלו רק משום שחתם עצמו העד שני עד כותי והוי מזוייף מתוכו דדילמא לא מצי לקיומי יד סופר רק חתימת העדי' ואתי למיסמך עלייהו כעין שכתבו התוס' לקמן דף י"ח בד"ה א"ל פסול וכיון דאין בו פסול דאוריית' לר"מ וגם לר"א אי לא מסר באפייהו ולא הי' קשה מידי. משא"כ אחר שהביא הבריית' דת"ק ורשב"ג פליגו באחזיק ולא כתיבה דהיינו דבר שהוא מד"ס כמו שפירש רש"י מקשה שפיר דאי בלא אחזיק אפי' גט פסול ואף דליכא רק איסור דרבנן הא רשב"ג אף בלא כתיבה פוסל בלא אחזיק ואי אחזיק אפילו בשאר שטרות כשר דהא רשב"ג מכשיר בהוחזקו אפילו בכתיבה. והפ"י דרך ג"כ בדרך זה קצת ודבריו ז"ל תמוהין שם שתורף תירוצו הוא דבלא"ה לא קשה דהי' יכול לומר דכותי' אין בקיאין לשמה וע"א כשר מטעם כתב סופר ועד והא דהוצרך לעד כותי הוא מטעם דהסופר אינו מובהק ויש לחוש שכתבו להתלמד אבל כשיש שני עדים אף דהעד השני הוא כותי מ"מ כיון שיש עדים שנכתב בציוי הבעל ודאי לשמה נכתב והרי איכא שני עדים לשמה דהיינו סופר ועד וכו' עיי' שם. והוא תמוה דכיון שהסופר הוא אינו מובהק ואין עדות מחתימתו בעינן שני עדים אחרים שיהיו חתומים לשמה כיון דסופר לאו עד הוא כלל כיון שאין מחתימתו ראי':