תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק א - המביא גט קמא · דף ט:
תוס' ד"ה מקרעין. ובירושלמי פריך וכו' מדברים אלו מוכח דבכתב ע"ג כתב כגון בסיקרא ע"ג דיו במקום דלא הוי כתב אפי' ניכר הכתב השני כגון שהראשון רחב והשני שע"ג קצר אפ"ה הוי כעל גבי כתב ולא הוי כתב העליון כתב דאלת"ה למה סתרו דברי רש"י שכתב מסרטין מכח דכתב ע"ג כתב הוא ופירשו דאין כאן כתיבה גמורה אלא שרושמין להם עי"ש הא בלא"ה מוקי לה בירושלמי בהרחב להן את הקרעים ושלהם קצר ושוב לא הוי כתב ע"ג כתב וא"כ לא קשה קושית התוס' אלא ודאי מוכח מהתוס' דאפ"ה הוי כתב ע"ג כתב:
תוס' ד"ה לא יתנו וכו' ודבר תימא פירושו וכו' עי"ש ועי' ברשב"א גיטין דף י"ג שמקשה מפרק התקבל דכשאומר זכי מגורשת מיד עיין שם. ולפענ"ד נראה ליישב דברי רש"י שלא יהי' כסותרי' דהרשב"א בפרק התקבל דף מ"ג ע"א מסופק אף אי אמרינן תן כזכי מ"מ כיון שאומר בלשון הולך ותן הוי כאלו התנה עמו שמזכה לה מעכשיו ובתנאי שיוליך לה וסיים בצ"ע עי"ש. והרמב"ם בפ"י מהל' עבדים הלכה א' פסק דבזכי הוי גט מיד ואעפ"י שלא הגיע גיטו לידו אבל בתן א"י לחזור ולא הוי גיטא עד דמטי לידי' לפיכך אם מת לא יתנו לאחר מיתה עכ"ל וע"כ צ"ל דס"ל כהרשב"א דהלשון תן הוי כתנאי. אך דעדיין צריכין למודעי דא"א לומר דהוי כתנאי בלא מעכשיו דא"כ למה א"י לחזור בו. וגם א"י לומר דכוונתו דהוי כתנאי דמעכשיו דא"כ הוי גט למפרע ואפי' מת יתנו לאחר מיתה וע"כ צ"ל דהנה בקידושין דף ס' פליגי רב ור"י דרב סבירא לי' דמעכשיו תנאי הוי ור"י סבירא ליה דמעכשיו שיורא הוי ואם בא אחר וקידשה קידושי שניהם תופסים בה ואם לא בא אחר וקידשה א"י לחזור עי"ש. והרמב"ם פ"ז מהלכות אישות פסק כר"י עי"ש וא"כ הרי"ף והרמב"ם ורש"י שכתבו דא"י לחזור ואפ"ה לא יתנו לאחר מיתה ע"כ ס"ל דהי' כוונתו על מעכשיו דשיורא אע"ג דאמרו התם בקידושין כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא הא כתבו שם התוספ' בד"ה כל גיטא והמ"ל פ"ט מהלכות גירושין סוף הלכה ב' דדוקא במהיום אם מתי אבל במעכשיו ולאחר שלשים מקודשת עי"ש (והא דתלינן הכא שכוונתו הי' על מעכשיו דשיורא הוא משום דמחמרינן מספיקא דילמא הי' כוונתו על מעכשיו דשיורא] משום הכי א"י לחזור בו ואפ"ה לא יתנו לאחר מיתה כמו במעכשיו דשיורא ולפ"ז נראה דרש"י לא חזר בו כלל רק משום דאיכא פלוגתא לקמן דף י"ג ע"א דר' זביד מוקי מתניתין דלא יתנו לאחר מיתה בברי' ורב פפא מוקי לה בשכ"מ ועיין בר"ן בסוגיא דתנו שם שכתב דלמ"ד בברי' י"ל דמיירי בגט ג"כ שהגט בעין עי"ש ולפמ"ש בשיטות רש"י ע"כ מחלק בין ברי' לשכ"מ דבברי' י"ל דמיירי בבעין וכמ"ש הר"ן שם ומטעם שכתב רש"י כאן דאף דא"י לחזור מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' דכוונתו הי' על מעכשיו דשיורא דהיינו מעכשיו מתחיל הגט ויגמור בשעת נתינת השליח ליד העבד משא"כ בשכ"מ א"א לומר דכוונתו על מעכשיו דשיורא דהא בגיטין ד' ע"ב אמרינן דגיטי כמתנתו וכו' עי"ש ואמרינן גבי מהיום אם מתי באומר מעת שאני בעולם ופי' התוס' ד"ה אמר רבה דכל שכ"מ דעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת קודם מותו וכו' עי"ש ואף דרש"י חולק על התוס' היינו באומר מהיום בפי' אבל בסתם גט שכ"מ אפשר דמודה להתוס' ועוד אפשר דכאן נחית רש"י ג"כ לדעת התוס' ולפ"ז אי אפשר לומר בשיחרור דכוונתו בתנו דכזכי דמי דהיינו שיתחיל מיד ויגמור בשעת נתינה להעבד דא"כ אפשר שיתן לו השליח מיד ויהי' משוחרר בחיי' ובאמת כל שכ"מ דעתו שיתאחר הגט כל מה שיכול דהיינו שעה א' קודם מיתה וגם א"א לומר בכוונתו שיתחיל הגט שעה אחת קודם מותו ויגמור אחר מיתה בשעת נתינ' להעבד ז"א דהא אין גט לאחר מיתה וע"כ צ"ל במעכשיו שלו שכוונתו על מעכשיו דתנאה דהיינו שיחול הגט מעת שהוא בעולם שעה אחת קודם מותו כמ"ש תוספ' בד"ה רבה אמר בכל גט שכ"מ וכיון שאמר תנו והקפיד על הנתינה וכמ"ש הרשב"א הנ"ל דף מ"ג אמרינן ג"כ דתנאה דמעכשיו דלמפרע הוי דהיינו כשיתנו להעבד שיהיה משוחרר למפרע מעת שהוא בעולם כמו במהיום ולאחר מיתה וממילא יכולים ליתנו אף לאחר מיתה ומש"ה כתב רש"י שפיר במתניתין דתנו גט דף י"ג ע"א דע"כ גרסינן תנו כוונתו למ"ד דמתניתין איירי בשכ"מ ע"כ גרסינן תנו דהיינו כתבו ותנו דבתן יכול ליתן לאחר מיתה כנ"ל ובלא"ה צ"ל דגירסת רש"י דתנו לא קאי אלא לר"פ דמוקי לה למתניתין בשכ"מ דהא לר"ז דמוקי בבריא ובמעמ"ש ממילא גם ברישא בגט איירי כשהגט בעין דומיא דסיפא כמ"ש הר"ן וכמש"ל וא"כ ע"כ גרסינן תן וע"כ הא דגריס רש"י תנו היינו לר"פ דמוקי בשכ"מ נמצא למאן דס"ל דמתניתין איירי בבריא גרסינן תן ולמ"ד דאיירי בשכ"מ גרסינן תנו כמ"ש הר"ן בסוגי' דתנו דף י"ג ולפ"ז לא נצרך לומר דרש"י חזר בו במ"ש דגרסינן תנו ממ"ש כאן בסוגיין דגרסינן תן אלא שניהם אמת דמ"ש רש"י לקמן דגרסינן תנו היינו לר"פ דמוקי לה בשכ"מ ובסוגיין פירש רש"י אליבא דמאן דמוקי לה בבריא והא דתפס רש"י כאן אליבא דמ"ד דמוקי לה בבריא נראה דהא בלא"ה לכאורה צריכין להבין מה בעי רש"י במה שהביאו בסוגיא דכאן אם גרסינן תן או תנו הא בסוגיא דכאן אין נפקותא כלל הי' להם לפרש כן לקמן דף י"ג במתניתין אלא ודאי דרש"י בא ליישב מה שקשה בסוגיין אליבא מאן דמוקי למתניתין דתנו בבריא דהא בסוגיין מקשה הש"ס ותו ליכא והא איכא האומר תנו גט זה וכו' לא יתנו לאחר מיתה ומשני מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין וכו' ומבואר ברמב"ם פ"ד מהל' זכייה ומתנה הלכה ד' וכן מבואר בח"מ סי' קכ"ה ס"ד בשם י"א דאפילו במתנה אמרינן דהן כזכי ואם כן נוכל לומר דרש"י ג"כ ס"ל כשיטתם ולפ"ז הי' קשה לרש"י דהאיך יתיישב קושית הגמרא דותו ליכא אליבא דר' זביד דמוקי למתניתין בברי' וע"כ מיירי בגט בעין דומיא דסיפא כמ"ש הר"ן הנ"ל דף י"ג וכמש"ל א"כ אי נאמר דמתניתין אתיא כר"מ וכמ"ש בתוספ' דף י"ג בד"ה האומר תנו עי"ש שוב ליכא לשנויי דלא חשיב רק מילתא דליתא בשטרות דהא באמת גם זה ליתא בשטרות דהא אם אמר תן שטר מתנה זה לפלוני נותני' אפי' לאח"מ דתן כזכי במתנה וא"כ אי מתניתין אתיא כר"מ קושי' הגמרא במקומה עומד לזה פי' רש"י דאפי' כרבנן אתיא לר"ז דאע"ג דזכות הוא לו מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' משום דכוונתו הוא על מעכשיו דשיורא וכמש"ל. ולפ"ז גם במתנה כשמת לא יתנו לאחר מיתה דהא במעכשיו דשיורא בעינן שיהא ראוי לקנות בשעת גמר הקנין וכמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' קצ"ה ס"ק ט"ז ובסמוך יבואר דאפי' להרמב"ם דס"ל דתן כזכי מ"מ בשטר מתנה לא יתנו לאחר מיתה ושפיר הוי מילתא דאיתא בשטרות ולא קתני וא"ש:
באופן אחר נראה ליישב שיטות רש"י דהנה בר"ן לקמן דף י"א ע"ב כתב ליישב קושי' תוס' ד"ה התופס לבע"ח וזה לשונו ול"נ הדברים כפשטן דממתניתין שמעינן דכל אדם מדעתו יכול להעשות שליח לחבירו שיעמוד במקומו ומש"ה כשהאדון אומר תן שיחרור לעבדי הרי שליח יכול לומר הריני עושה עצמי ש"ק שלו והרי הוא כאלו עשאו העבד שליח לכך ומיני' בעינן למילף דתופס לבע"ח קנה לפי שהתופס יכול לעשות עצמו כאלו עומד במקומו של בע"ח עכ"ל והפ"י תמה ע"ז עי"ש דף י"א דהא מ"מ קשה קושית התוס' דהא אפילו העבד עצמו א"י לעכב האדון מלחזור בו עי"ש ולפענ"ד נראה דלק"מ דמבואר הוא דאם האשה עשתה שליח קבלה והבעל אומר הולך דנתבטל ש"ק שלה אבל אם הבעל עשה מקודם ש"ה ואח"כ עשתה האשה אותו השליח לשליח קבלה נתגרשה תיכף למאן דלא ס"ל הא דלא חזרה שליחות אצל בעל לקמן דף ס"ג עיין שם. ולפ"ז א"ש דודאי לפי מה דס"ד של התוספ' שזוכה השליח מיד בקבלתו מן האדון שפיר הקשו התוספ' כיון דהשתא ס"ד דתנו דוקא ולא כזכי דמי א"כ הרי האדון מבטל הזכיה באמירתו תנו וזה יוכל לעשות אפי' כשמקבל העבד בעצמו השיחרור ממנו וכן אפילו אם עשאו העבד ש"ק והאדון אמר הולך יכול לחזור בו מטעם הנ"ל אבל לדברי הר"ן שפי' שם בריש דבריו דבעינן דוקא שיאמר השליח אני עושה עצמי שליח לזכות עבור העבד עי"ש נמצא בשעת קבלה מהאדון נעשה באמת רק ש"ה של האדון רק שאחר ימים או שעות כשאמר הריני עושה עצמי ש"ק של העבד הרי הוא כאלו עשה אותו העבד ש"ק בפירוש באותו פעם ואלו הי' עושה אותו באמת ש"ק ודאי דהי' כשר לר"נ בגיטין דף ס"ג דלא ס"ל הא דחזרה שליחות אצל הבעל כמ"ש הרשב"א שם אפי' בגט אשה ואפי' באמר תן גט לאשתי יכולה היא לעשותו לש"ק שלה אחר כך דכשאמר תן גט לאשתי לא היה כוונתו דוקא לאשתו אלא לשליח קבלה שלה כמבואר שם א"כ ה"ה בשיחרור כשעושה עצמו בפירוש ש"ק של העבד אחר שנעשה ש"ה של האדון ודאי דמהני. ועוד נראה אפי' למאן דמספקא לי' שם אי בעינן חזרה שליחות אצל בעל מ"מ בשיחרור לא בעינן לפמ"ש בחידושי לח"מ דהעיקר הוא הא דבעינן חזרה שליחות אצל בעל הוא מטעם כיון דבגט טלי גיטך מעג"ק פסול דבעינן שהאשה או שלוחה יקבלו הגט מיד הבעל או משלוחו דוקא וכיון שמקודם כשנעשה שליח הבעל נעשה כבעל עצמו וא"כ אי הדר ונעשה בעצמו ש"ק ונעשה כאשה עצמה ממאן מקבל הגט וכשם שאינה יכולה לעשות להבעל בעצמו ש"ק כך א"י לעשות שליח הבעל שהוא כבעל עצמו לש"ק דממאן יקבל הגט אבל בממון דטלי מעג"ק כשר דכיון שאומר השליח לך משוך וקנה יכול הקונה ליטלו מעג"ק ולעשות קנין בעצמו א"כ יכול באמת הקונה לעשות שליח לשלוחו של המקנה שיהי' שלוחו שיקנה עבורו עי"ש שהארכתי וא"כ בשיחרור כיון דטלי גיטך מעג"ק כשר כמבואר ברמב"ם פ"ו מהל' עבדים שכתב דרק לשמה ומחובר פסול בשיחרור דאיכא קרא אבל בשאר הדברים שוה לשאר השטרות עי"ש. ועוד ראי' לזה דהא בגיטין בסוגיין מסיק מלתא דאיתא בקידושין לא קתני ובקידושין כתבו הפוסקים דטלי קידושיך מעג"ק כשר עיין ב"ש ריש הלכות קידושין ואם נאמר דבשיחרור פסול טלי שיחרורך מעג"ק א"כ קשה דליחשוב מה דשוה ג"נ לשיחרור עבדים בטלי גיטך או בחזרת שליחות דכל זה ליתא בקידושין ובשטרות כמ"ש הב"ש הנ"ל ועי' ברשב"א קידושין דף ס' דלא לכל מילי איתקש ויצאה והיתה עי"ש אלא מוכרח דגם בשיחרור בטלי גיטך מעג"ק כשר וכן מוכח מתוס' דף י"ג ע"א ד"ה האומר תנו שכתבו דמיירי במראה לו והוא לא נטל וכו' עי"ש וכיון דהשליח הוא ש"ק של העבד הוי ממש כטלי שיחרורך מעג"ק אלא ודאי דס"ל להתוס' דכשר וכיון דשיחרור טלי גיטך מעג"ק כשר ממילא לא בעינן חזרה שליחות אצל בעל כמו בשטרות. ולפ"ז א"ש תירץ הר"ן הנ"ל ומתורץ קושית הפ"י הנ"ל דודאי קודם שעשה השליח עצמו לש"ק של העבד יכול האדון לחזור בו כיון שאמר תן ולא כזכי דמי אבל כשהשליח עושה עצמו לש"ק של העבד אחר ימים או שעות שקיבל הגט מהאדון הוי ממש כמסר לש"ק של העבד דמהני דבזה נתקיים אמירת תן של האדון דהא נתנו לשליח קבלה של העבד והוי כאלו נתנו להעבד כמש"ל וקודם שעשה השליח עצמו לש"ק של העבד באמת יכול לחזור בו האדון. ולפ"ז א"ש דברי רש"י דאף שכתב דתן כזכי אף דא"י לחזור בו מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' מ"מ הוצרך לומר לקמן במתניתין דף י"ג דגרסינן תנו דאי גרסינן תן קשה לרש"י נהי דמצד תן שאמר לא הוי גיטא עד דמטי לידי' אף דהוא כזכי כיון דקפיד ואמר תנו כוונתו על תנאי שיתן וכמ"ש הלח"מ שם מ"מ הא השליח בעצמו הי' יכול לומר בחיי האדון הנני עושה עצמי ש"ק של העבד וזכה בו להעבד מטעם תופס לבע"ח וכמו שהי' ס"ד דהש"ס לומר מטעם תופס לבע"ח אפי' למאי דס"ד דתנו לאו כזכי דמי דכיון שעושה עצמו אח"כ לש"ק אף שאמר מקודם תן כמו באומר תן גט לאשתי דמ"מ כשעוש' אשה אח"כ ש"ק הוי כמקיים תנאו כשנותן הגט לש"ק שלה אם כן ה"נ כשעושה השליח עצמו לש"ק של העבד דמי ממש לכמו שעשאו העבד בעצמו דמהני. והא דמקשה הש"ס שם הא במקום שחב לאחרים לא לא קשה כלל דכיון דהאומר תן כאומר זכי דמי ובלא"ה לא יכול האדון לחזור בו ולא הוי חב לאחרי' כיון דרק לענין איסור לא הוי כזכי ולא הוי גיטא עד דמטי לידי'. ולפ"ז א"ש מה שכתב רש"י שם דתנו גרסינן. והא שכתב רש"י כאן סברא זו אף דלכאורה לא הוצרך לזה כיון דס"ל לרש"י דגרסינן תנו. נראה לפענ"ד דהי' קשה לרש"י בסוגיא זו דאי הקושי' הוא הא דמקשה הש"ס כאן מהאומר תנו וכו' ממתניתין דלקמן דף י"ג א"כ מאי מתרץ הש"ס מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין וכו' הא הפלוגתא דרב ושמואל במתנת שכ"מ אינו אלא דלרב השטר אינו מקלקל דברי שכ"מ דס"ל ארכבי' אתרי רכשי ושמואל ס"ל דהשטר מקלקל דברי שכ"מ עי"ש בכתובות דף נ"ה אבל בדבר שנגמר קנינו בשטר כגון בשטר מתנת קרקע דאם אמר כתבו ותנו ודאי דאין נותנין אח"כ וא"כ בפשיטות הי' לו לומר מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דבכל שטר אפילו של מתנה שנגמר הקנין ע"י השטר כמו גט ושיחרור אין נותנין אח"מ ולמה לי' להש"ס לאתויי הא דרבין. ועוד דאי התירץ אינו אלא מכח רבין א"כ תקשה ארב דס"ל שם ארכבי' אתרי רכשי ולא ס"ל הא דלא גמר להקנות אלא בשטר וכו' א"כ קושית הש"ס במקומו עומד ותו ליכ' והא איכא וכו'. ועוד קשה מה ס"ד דהמקשה להקשות דודאי בכתבו ותנו לא שייך למיתני דשוה גט לש"ע דהא אפי' במטלטלין לא קנה עד שיגיע לידו וכשמת אין נותנין רק במעמד שלשתן או במתנת שכ"מ שהן קנינים דרבנן עיין לקמן ד' י"ג ע"א ובודאי דעבד ואשה אין להם שייכות בקנינים כאלה ואי רוצה המקשה להקשות דמ"מ ליתני דשוה ג"נ לש"ע דאין ניקנין בדברי שכ"מ משא"כ בממון דניקנין במתנת שכ"מ א"כ מה מתרץ הש"ס ע"ז וגם קשה ממעמד ג' דליתא בגט ושיחרור דלא שייך תירוצא דש"ס דהא שטר נקנה במעמד ג' כל זה הי' קשה לרש"י ז"ל לכן כתב רש"י דקושית הש"ס לא קאי ממתניתין כלל ומטעם הנ"ל רק מדין פשוט הי' לו מחוץ מה דשוה ג"נ לש"ע דהיינו בתן גט או שיחרור דאפילו לרבנן דס"ל תן כזכי מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' כמ"ש רש"י ולא יתנו לאח"מ כשלא עשה השליח עצמו ש"ק של העבד בפירוש לפני העדים וכמ"ש הר"ן וקושי' גדולה הוא דהא בכל מקום שהדין הוא דתן כזכי כגון בחוב ופקדון או במתנה להרמב"ם דס"ל דתן כזכי במתנה או בשכ"מ דלכ"ע הוא תן כזכי ואפילו במתנה במקצת כמ"ש רש"י לקמן דף י"ד וכן הוא בח"מ סי' קכ"ה ונותנים לאח"מ רק בגט ושיחרור אין נותנין וא"ש קושית הש"ס שהקשה דליחשבי' בהא דשוה ג"נ לש"ע. ודומה לזה מצינו בב"ק דף י"א ע"א ברש"י ד"ה הא איכא וכו' ומסברא קא מקשה לי' ר"ז ואינה משנה ה"נ הכא לא מכח מתניתין דלקמן דף י"ג פריך אלא מכח סברא כך הוא כוונת רש"י וע"ז משני הש"ס שפיר דלא מצי למיתני זה כיון דאיתא בשטרות דאף דבמטלטלין באמת הדין כן דבמקום דתן כזכי נותנים אפי' לאח"מ מ"מ באומר תן שטר מתנה אפילו בשכ"מ דתן כזכי מ"מ אין נותנים לאח"מ דהא שלח רבין וכ' ועיין בח"מ סי' ר"ן סעיף י"ט בהך דינא דרבין שפסק דאם הגיע השטר לידו מחיים דקני דדוקא בשטר מתנה קרקע דהיינו שדי נתונה לך שהוא קנין ולא מהני אפילו הגיע השטר לידו אבל בכתבו ותנו מנה לפ' מהני כשהגיע השטר לידו מחיים עי"ש. ולכאורה קשה דהא באומר כתבו וזכו שטר מתנה לפ' הדין דא"י לחזור בו כמבואר בח"מ סי' רמ"ג וכיון דבשכ"מ תן כזכי אפי' לא מסר לידו בשעת אמירה כמבואר בריב"ש ועמ"ש בחי' שם ומכ"ש להנך פוסקים דסברי דתן כזכי במתנה אפי' בבריא ואין מחלקים בין הגיע לידו בשעת מעשה או לא וא"כ כשאומר השכ"מ כתבו ותנו כיון דבשכ"מ תן כזכי הוי כהגיע לידו מחיים דמהני אע"כ דבשטרות אף דאמרינן תן כזכי שיהי' נחשב כהגיע לידו מ"מ אמרינן דקפיד אנתינה דוקא ודוקא בממון א"צ נתינה והטעם כתבתי לחלק בין ממון לשטר באה"ע סי' ק"מ ס"ק ה' עי"ש. א"נ יש לחלק מטעם שכתב הסמ"ע בסי' ר"ן ס"ק מ"א דכיון דהוציא הממון מרשותו ודאי דהי' דעתו להקנות מיד משא"כ בשטר מתנה לא הוציא הממון מידו כשטר שיחרור דמי דבעינן דוקא שהגיע השטר ליד המקבל מחיים וכיון דאיתא בשטרות לא קתני וא"ש. כנ"ל ליישב דעת רש"י:
תוס' ד"ה בע"מ ור"א אע"ג דקתני וכדברי ר"מ בארבעה וכו'. ונראה ליישב קצת קושייתם דודאי אף לר"מ משכחת לה בערכאות דלא הוי רק פסולא דרבנן כגון בדאיכא ג"כ עידי חתימה ישראל לבד חתימת הערכאות דהע"ח ישראל משוי לי' לגיטא כמו דמוקי לי' אליבא דר"א בדאיכא ע"מ ומכל מקום פסול משום דילמא אתי לאקיומי מערכות כמ"ש התוספ' לקמן דף י"ח בד"ה אמרי לה פסול א"נ אתי למיסמך עלייהו בלחודייהו וכמו לר"א ולא הוי רק פסולא דרבנן. ואי תקשה הא כיון דחתמו הערכאות לשם עדות הוי עדות שביטלו מקצתו דביטלו כולו והדר הוי ליה פסולא דאורייתא זה אינו דיש לומר דר"מ כר"י ס"ל במכות דף וי"ו דבד"מ אינו פסול צירוף קרוב או פסול וגיטין כד"מ דמי דהא דבר ערוה דבר דבר מממון ילפינן וכמ"ש הרבה פוסקים ולא פסול רק משום מזוייף מתוכו דלא הוי רק פסולא דרבנן והש"ס דמוקי דוקא אליבא דר"א בע"מ הוא אליבא דהלכתא דצירוף קא"פ אפילו בד"מ פסול מדאוריי' והוצרך לאוקמי כר"א: