אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק א - המביא גט קמא › דף ט.

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק א - המביא גט קמא · דף ט.

דף ח:

תוס' ד"ה לעולם הוא ב"ח וכו'. כדתנן בפ' ב"כ חצי שדה וכו' וליישב דברי הרי"ף והרמב"ן שמפרשי' כפי' רש"י שלא יהי' תמוהין כל כך נראה דהנה הרמב"ם וכן המחבר בח"מ סי' רמ"א סעיף ד' כתב וז"ל י"א שכשם שהמוכר צריך לסיים המכר כך הנותן וכו' ובסי' ר"ט סעיף א' מבואר דדוקא דבר שאין מינו ידוע נקרא דבר שאינו מסויים וא"כ נראה דה"נ בקרקעות הדין כן דבתים ושדות וכרמים ושדה אילן ומקומות בהכ"נ כולן בכלל קרקעות הן וכל אחד הוי כמין אחר וכל שאין מינו ידוע איזה מין קרקע נקנה לו הוי כאין מינו ידוע מש"ה לא קנה משא"כ בחצי שדה או בדיקלא לברתי וכן בבית מביתי שמינו ידוע שהקנה לו בית או שדה או דקל לא מיקרי דבר שאין מינו מסויים וכן בב"ב דף ס"ג בתנו חלק לפלוני בנכסי דקנה שאני התם דהוי כמינו ידוע כיון דקנה חלק בכל שדה וקרקע כמ"ש הרמב"ן בחי' בסוגיין ולפ"ז א"ש דברי רש"י דכוונתו דמיירי הכא שיש לו הרבה מיני קרקעות ושייר לעצמו שלשים אמה קרקע דאז כיון שיכול הניתן ליקח לעצמו איזה מין קרקע שירצה נמצא שאין ידוע איזה מין נשאר להמקבל והוי כאינו מסויים כיון שאין מינו ידוע ולא קנה:

ברש"י ד"ה עד שיאמר וכו'. ואיהו לא חשיב ליה אלא כא' מריבוא וכו' והוא דחוק דהא בודאי בנותן כל נכסיו לאחד ומשייר א' מריבוא לעצמו אינו יכול הנותן לומר על קרקע או על עבד ששוים הרבה ששייר לנפשו אותו הקרקע או אותו העבד דלא חשיב ליה רק כא' מריבוא בודאי שלא הי' נוטל רק חלק אחד מריבוא ע"פ שומא וכשנותן לעבד מה"ת יוכל לומר ששייר לעצמו כל העבד. ולפענ"ד נראה דבחנם פי' רש"י כן דהא אפ' אם יטול ע"פ שומא מ"מ כיון דהרב יכול לומר דבגופו של עבד שייר חלק כפי שויו של אחד מריבוא שבנכסיו וכיון דיש שיור בגופו של העבד הוי כמשחרר חצי עבדו וקיי"ל לקמן דף מ"א ע"ב דהמשחרר חצי עבדו לא קנה וס"ל לר"ש כחכמים דהתם:

תוס' ד"ה ואינו חוזר בעבד. וא"ת הא מתנת שכ"מ הוא וכו' ולכאורה צריכין להבין דהא לקמן בדף כ"ג ע"א בגט שכ"מ עי"ש פסלי רבה ורבא מטעם גזירה אבל מדינא כשר ופי' רש"י בד"ה גזירה שמא יאמרו הטעם משום דלהכי יהבי' ניהלה שיהא גט מעכשיו וע"מ שימות עי"ש ואם כן למה הוצרכו תוס' בתירוצם דוקא שכתב מהיום ונראה דהכא כיון שכלל שיחרורו במתנת שאר נכסיו ושאר נכסיו ודאי דאינו קונה רק לאחר מיתה לכן מקשה שפיר ומתרצי דכתב מהיום דאז גם בנכסיו הוי מתנה מעכשיו וא"ש:

בא"ד וא"ת כיון דסתמא וכו' ואין לתרץ דילמא משום גזירה הוא דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כדאמרינן לקמן דף ע"ג ע"א גבי גט שכ"מ עי"ש דזה אינו דהא הש"ס מקשה שם ומי איכא מידי וכו' ומשני אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ובעבד לא שייך לומר כן דאי נימא דאפקעינהו רבנן לכסף הקנין אם כן נשאר העבד נכרי גמור ולזה הוצרכו התוס' לתרץ דדעתי' כמו שיאמרו לו חכמים והיינו מטעם שכתב הר"ן בסוגיין וז"ל דמתוך שאדם יודע שאסור להוציא שם קול ב"ח על העבדים סתמ' גמיר ויהיב עי"ש אבל לקמן דל"ש לומר אדם יודע לזה הוכרח הש"ס לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני':

גמרא משום דלאו כרות גיטא הוא עיין ברי"ף בסוגיין ובתוס' בב"ב דף קמ"ט ע"ב שכתבו משום דיש לו זכות להרב בשטר שיחרור עי"ש. ושמעתי מקשין מהא דלקמן דף מ"א ע"א בהכותב שטר אירוסין לשפחתו דר"מ סבר מקודשת עי"ש ואמאי הא יש לאדון זכות בשטר דהיינו הקידושין. ול"נ דלא קשה כלל דהכא יש לאדון חלק בשטר דהעבד צריך להראות השטר כשתובעו הרב כעין מי שאמר זכות יש לי בשטר שבידך המבואר בח"מ סי' ט"ז ס"ד וא"כ הוי כאלו יש להאדון חלק בשטר שיחרור משא"כ התם דשטר קידושין ג"כ כולו של האשה רק שיש להרב הנאה מן הקידושין שלה ואין לו חלק בשטר כלל אז ודאי דהוי כרות גיטא:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה