אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק א - המביא גט קמא › דף ג:

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק א - המביא גט קמא · דף ג:

דף ג.

תוס' ד"ה דתנן ותימא לר"י דהא ר"מ אמר לקמן המביא גט ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ קושית התוס' דהנה בדף ב' ע"ב בתוס' דברי המתחיל ורבנן הוא דאצריך חלקו התוס' עם רש"י בפיר' דחשש דשלא לשמה דרש"י כתב דשמא לקחו ממי ששמו כשמו והתוס' כתבו החשש דהסופר כתבו להתלמד וא"כ לר"מ דס"ל דרק החתימה בעי לשמה והחשש דאין בקיאין הוא רק בלשמה דלא דרשי לה לשמה דבשאר הל' גיטין בקיאין כמ"ש התוס' ד"ה לפי שאין בקיאין עי"ש ובר"פ כל הגט מבואר דמשכחת שלא לשמה בד' גוונא עי"ש במשנה וא"כ בחתימה ליכא למיחש לחד מהנך גוונא דאין לחוש לשמא העדי' לא חתמו רק להתלמד ולא לשום עדות דהיינו חששא שכתבו התוס' דהא זה אף בשאר שטרות פסול דאין כאן עדות כיון שלא חתמו בציוי הבע"ד וכיון שנפסל אף בלא הטעם דלשמה בזה אין לחוש דבקיאין הן בזה דרק בדרשא דשלא לשמה אין בקיאין כמ"ש התוס' ד"ה לפי שאין בקיאין וכ"כ בדף ד' ע"א בד"ה מודה ר"א במזוייף מתוכו וכו' וז"ל דאי שרינן בחתמו שלא לשמה וכו' דא"כ מטעם זה גם בשאר שטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה עכ"ל והיינו דאין לחוש לשמא אין בקיאין במה שפסול גם בשאר שטרות וכן אין לחוש לשמא חתמו העדים לשם יב"ש זה ולקחו יב"ש אחר וגירש בו דהיינו חששא דרש"י דזה אינו חשש כלל דהא מבואר בר"פ כל הגט ד' כ"ד ע"ב בהא דמקשה הש"ס שני הוא דלא מצי מגרש וכו' דשם הבעל כשם הלוה ושם האשה כשם המלוה עי"ש ובשאר שטרות ג"כ פסול כה"ג כשחתמו עדים על ראיית או הודאת הלוה של יב"ש זה ודאי פסול השטר כשילוה בשטר זה יב"ש אחר שלא צוה להן לחתום כיון דהעדי' לא העידו על זה ואין כאן עדות כלל דכל עדות שלא נכתב בציווי הבע"ד לאו עדות הוא וכיון דבשאר שטרות דלא בעי לשמה הוא פסול ודאי דבגט ג"כ פסול ואפי' מי שאינו בקי לשמה בקי בזה ולא שייך גבי' חשש דאין בקיאין וע"כ צ"ל דהחשש הוא שמא יש לו ב' נשים ששמותיהן שוות וכתב לגרש את הגדולה וגירש בו את הקטנה א"נ שיכתב לאיזה שארצה אגרש ובזה שפיר יש לחוש כיון דשם האשה לשם המצוה דמי כמש"ל וממילא בשאר שטרות כשנחתם השטר בציווי הלוה שילוה מאיזה שירצה כשר דלא בעינן לשמה בשאר שטרות כמו שכשר בשטר כשנכתב לכל מי שמוציאו ומאן דאין בקי לשמה בגיטין יכשיר גם בגט כשנעשה באופן כזה. ושפיר יש לחוש בגט ולפ"ז יש לומר דשפיר מצריך ר"מ בפנ"כ ובפנ"ח דבריש פ' כל הגט גבי גדולה מצי מגרש בי' מבואר בש"ס דמאן דחייש לנפילה כשהוחזק שני יב"ש פסול אפילו בשטרות לר"מ משום דלא הוי מוכח מתוכו ואפילו להמלוה שנחתם לשמו וכן בגיטין פסול מהאי טעמא ואפי' לגרש זו שנכתב לשמה וא"כ י"ל דר"מ ס"ל כתנא דחייש לנפילה בב"ב דף קע"ב דהא פלוגתא דתנאי הוא דדוקא במקום דליכא פלוגתא דתנאי לא שייך לאוקמי מחלוקת ר"מ ותנא דמתניתין בהכי כמ"ש הפ"י בדיבור זה וא"כ ליכא למיטעי שוב דהא בכל הל' גיטין בקיאין וכשיש לו ב' נשים ששמותיהן שוות אפילו אותה שנכתב לשמה פסול לגרש עד שישליש השמות וא"כ ליכא חשש דשלא לשמה לר"מ כלל וא"צ בפנ"ח אליבא דר"מ רק משום קיום וממילא בידענו כשר כיון דליכא חשש לשמה רק משום קיום כדמוכח מתוס' דף ג' ד"ה הכא בפני ובד"ה אטו עי"ש וכיון דידענו כשר ליכא היכירא שוב וממילא צ"ל בפנ"כ משום היכיר' משא"כ לרבי שסתם המשניות מקשה הש"ס שפיר דאם נאמר דס"ל כר"מ בהא דוכתב דקרא אחתימה קאי חתימה בעי כתיבה לא בעי דהא בר"פ כל הגט סתם דקטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מצי מגרש וא"כ ע"כ ס"ל דלא חיישינן לנפילה דאי חיישינן לנפילה א"כ אפילו גדולה לא מצי מגרש וע"כ צ"ל דס"ל לתנא דמתניתין דלא חיישינן לנפילה וא"כ אם יש לו ב' נשים ששמותיהן שוות יכול לגרש אות' שנחתם לשמה דהוי מוכח מתוכו רק אותה שנחתם שלא לשמה א"י לגרש וממילא יש לחוש לאין בקיאין לשמה דדילמא כתב לשם זו וגירש זו וצריך לומר בפנ"ח משום לשמה וממילא לא מהני ידענו בשנים וכיון דידענו לא מהני איכא היכירא דלא אתי לאיחלופי ושפיר מקשה הש"ס דלמה הצריך לומר בפנ"כ כיון דא"צ לשמה בכתיבה ולאיחלופי ליכא למיחוש הכא כיון דידענו לא מהני ואיכא היכירא וא"ש:

תוס' ד"ה כתב בכת"י עמ"ש בסוגיא דנכתב לב ביום בחידושי להלכות גיטין ומ"ש התוס' דחיישינן שמא התפיס הפירות וכו' ואין להקשות דא"כ מאי משני הש"ס בהא דמקשה בסוגי' דנכתב ביום דף י"ז ור"י מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וכו' דהא יש לחוש שמא תתפיס הפירות כמ"ש התוס' כאן דז"א דאי חיישינן שתתפיס מאי מהני בזמן הא אף אם יהי' כתוב זמן בגט תהי' נאמנת לומר שמזמן הגט גירשה כשתתפוס הפירות. אך קשה על דברי התוס' דלמאי ניחוש לתפיסה אם תתפוס בעדים אפי' אם תתפוס מרשות הבעל הלא ידעו העדי' באיזה יום תפסה ואם יבררו הלקוחות שקנו קודם אותו יום בק"ס מהבעל ודאי דלא תהי' נאמנת כיון שהזמן של לקוחות מבורר וזמן של גט האשה אינו מבורר כמבואר בכתובות דף צ"ד גבי ניסן סתמא ואי תתפוס שלא בעדים שאז תהי' נאמנת במיגו א"כ קשה דאפילו בגט בעדים תוכל לטעון להד"מ כשתרצה לשקר ומה בכך שלא תהי' תוכל לטעון נתגרשתי קודם כיון שיהיה עדי' על הזמן הגט מ"מ תטעון שקר אחר. ונראה דהכוונה כך הוא דהיינו דפעמים תתפיס הפירות שלא בעדים ויהי' עידי ראה ואי לא תהיה תוכל לטעון להד"מ כשיכירו העדים שהפירות היה של הבעל משא"כ כשיגרש אותה בכת"י דאז אם תתפוס שלא בעדים אם הלוקח יטעון שקנה קודם לגירושין והאשה תטעון שהיא נתגרשה קודם דאז יהי' הדין כמו בשני לקוחות שטועני' כך דהמוחזק נאמן וה"נ האשה נאמנת כשתתפוס ותאמר שנתגרשה קודם לקנינו דהוי כטוענת לקוח קודם דיכולה לטעון שנתגרש' ולקחה הפירות לרשותה קודם שקנו הלקוחות הפירות אצל הבעל בק"ס בפני העדי' כיון שהעדי' לא ראו הפירות בשעת ק"ס ברשות הבעל וחזקה כל מה שת"י הוא שלה כיון שלא ראו התפיסה משא"כ כשתתפוס בעדים אין תפיסתה מוכחת שהוא שלה:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה