תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק
סימן ט · אות ג
עתה בס"ד נחקור על הא דכתבו התוספות עירובין (ק') ד"ה מתן ד' היכא שהעשה בא ע"י פשיעה והיה יכול לקיים בלא דחיה רק שע"י פשיעתו גרם לדחות הלאו לא דחי ולא דמי לכלאים בציצית. והנה כבר הוקשה להגאון בעל ט"א ולהגאון בעל שעה"מ בספריהם מאי מקשה הש"ס בזבחים יבא עשה דאכילת קדשים וידחה ל"ת דפסולה. הלא ע"י פשיעתו שיגע בשר קודש כשר בפסולה גרם לדחות הלאו והיה יכול לקיים העשה בלתי דחיה אם לא היה פשע. וגם קשה למה לא הקשה בש"ס על המשנה הקודם על מחלוקת ר"א ור"י בזבחים (פ') מתן ד' שנתערב במתן א' יבא עשה דיתן על הקרנות דמתן ד' וידחה ל"ת דבל תוסיף ומתרץ רבא ג"כ אין עשה דוחה ל"ת במקדש ולמה הוזכר מחלוקת רבא ורב אשי על הברייתא דזבחים (צ"ז) הנ"ל וגם קושיא זו הזכיר הרב בשעה"מ וכש"כ לפי מה שכתבתי וביררתי לעיל (אות ב') שרב אשי חולק על רבא בענין אין עשה דוחה ל"ת במקדש כנ"ל. א"כ לדידיה קשה על המשנה הנ"ל. ואף אם יתרץ כתירוץ התוספות הנ"ל לתרץ גם על הברייתא תירוץ התוספות כיון דע"י פשיעה בא כנ"ל. והקושיות עצומות מאד. ע"כ הנ"ל בזה ברור בס"ד והוא דאמת וברור דאין חילוק בין שבא ע"י פשיעה. עכ"ז כעת אי אפשר לקיים העשה בלתי דחיה מה לנו שמתחלה פשע ואף שהיה מזיד מתחלה. עכ"ז כעת רוצה לקיים המצוה ואם אפשר לקיים בלתי דחיית הלאו ואין לנו לדון על הדבר רק כמו שהיא לפנינו וכעת ילפינן שפיר מכלאים בציצית. אך מה שהוכרחו התוספות לזה מכח הקושיא. יבא עשה דמתן ד' וידחה ל"ת דבל תוסיף נראה לי ברור בזה והוא לפי שראיתי להר"מ ז"ל בהלכות סנהדרין פרק י"ט שמנה שם כל הלאוין שלוקין עליו ולא מנה שם לאו דבל תוסיף ללקות עליו. ונראה טעמו דהוי בגדר לאו הבא מכלל עשה שאין לוקין עליו הואיל שנכתב בתורה בלשון עשה אף שבאמת הוא צווי שלא לעשות. א"כ גם לאו דבל תוסיף שאינו לאו מיוחד רק שבא מכלל עשה שמוסיף על העשה שצוה ד' לעשות והוי כמו לאו הבא מכלל עשה לדעתו. שאי אפשר לעבור על הלאו בלתי עשיית עשה רק שמוסיף על העשה ואינו לאו מיוחד כמו כל לאוין שבתורה שהוא בלתי עשה ע"כ אין לוקין עליו. לכן אין העשה דמתן ד' דוחה לל"ת דבל תוסיף דלא דמי לל"ת דעלמא שהוא לאו מיוחד ול"ת דבל תוסיף הוא בגדר לאו הבא מכלל עשה ע"כ אין עשה דמתן ד' דוחה לל"ת דבל תוסיף דהוי כמו לאו הבא מכלל עשה ואין עשה דוחה עשה. א"כ לא דמי ללאו דכלאים שציצית דוחה את הלאו. שהוא לאו מיוחד ואינו בא מכלל עשה כלל. א"כ הדרן לכללא דאין חילוק בין היכא שבא ע"י פשיעה. עכ"ז דוחה כמו שמוכח מהא דזבחים (צ"ז) כנ"ל. וקושית התוספות מתורץ כנ"ל: