תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק
סימן ח · אות ג
ואחר כל ההצעות הנ"ל נבא בס"ד להמשנה וברייתא דלוקח יין מן הכותים. אשר ע"ז נבנה סוגית ברירה שהתחלנו (באות א'). הנה בש"ס עירובין (ל"ז ב') קאמר אליבא דר"ש דפליג על ר"מ ואוסר לאכול על שעתיד להפריש דילמא כי לית לי' ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית לי'. וצריך להבין כיון שרבי יוסי ור"ש סוברים כותים גרי אריות הם והוי כעכו"ם. כמו שכתבו התוס' גיטין (כ"ה) ובמנחות (ס"ו ב') בד"ה ר"י ור"ש. ורבי יוסי ור"ש סוברים במנחות שם. דמירוח עכו"ם פוטר. א"כ אם מיירי שקנה לאחר המשכה היין מן הכותים. כמו שמבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' מעשר הלכה י"ד) דנתחייב במעשר ביין משיניחנו בחביות וישלה הזגין והחרצנים מהחביות אבל כשהוא בתוך הבור כו' שותה עראי א"כ אם קנה אחר שישלה בחביות דהוי כמו בתבואה לאחר מירוח אז לא נתחייב היין מדאורייתא בתו"מ ואיך קאמר הש"ס על ר"ש כי לית ליה ברירה בדאורייתא. הא כותים כעכו"ם לר"ש ומירוח וגמר עכו"ם פוטר. אלא ע"כ צ"ל דקנה היין מן הכותים בעודו בבור קודם שישלה הזגין. דנתחייב במעשר ביד ישראל ע"כ קאמר הש"ס שפיר דהוא דאורייתא. ולשיטת ריב"ם קשה הא עכ"פ לא נתחייב בדאורייתא היין בתו"מ מחמת לקוח. וע"כ מוכרח שיטת ר"ת והרמב"ם דבקנה קודם מירוח והגמר ונגמר ביד הלוקח חייב בתו"מ דאורייתא. אלא דהכל קשה על הש"ס דמנ"ל דמיירי שקנה קודם גמרו למעשר דילמא פליגי בדרבנן וכגון שקנה לאחר גמרו למעשר. וע"כ מוכרח שיטת הרמב"ם בקונה פירות עכו"ם לאחר שמירחן העכו"ם אינו חייב בתו"מ אפילו מדרבנן. א"כ אי אפשר לומר שקנו היין מן הכותים לאחר שנגמרה בידו דא"כ אף מדרבנן פטור מתו"מ וע"כ דקנה קודם גמרו א"כ מוכרחים שני הפסקים של הרמב"ם וזה בזה תלי' כנ"ל לשיטת ר"ת דאין לגזור מחמת לתא דאורייתא והנה התוס' בכורות ד"ה טבלים כתבו דהא דקאמר בעירובין אליבא דר"ש כי לית לי' ברירה בדאורייתא היינו תרומת דגן ותירוש ויצהר קרוי דאורייתא כי הם מפרשים שקנה לאחר הגמר וקשה להם לשיטת ר"ת דהקונה לאחר מירוח הוי דרבנן ע"כ כתבו כיון דעיקר חיוב דאורייתא קרוי דאורייתא. והוא ע"פ שיטתם שכתבו בעירובין שם בד"ה מאן האי תנא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב לי' כדאורייתא, ולהלן אי"ה נדקדק בזה. (ועכ"פ לשיטתם ג"כ. קצת דומדמי ראי' לשיטת ר"ת דהא ע"כ ר"מ דסובר כותים גרי אמת הם ומתיר בהמשכה לשתות ע"י ברירה והם כישראלים גמורים. א"כ לשיטת ריב"ם כשקנה אחר הגמר חייב בדאורייתא. ולרבי יוסי ור"ש אף שהמה כעכו"ם. ומירחם פוטר עכ"ז מדרבנן אסור לשתות). ולפי הנ"ל א"צ לדחוק והוי ממש דאורייתא וכנ"ל. וכשיטת ר"ת. אבל לשיטת ריב"ם אי אפשר לתרץ כ"א כתירוץ התוס' דחשיב לי' דאורייתא. דממ"נ לרבי יוסי ור"ש בין שקנה קודם מירוח הוי דרבנן מחמת קנין ולאחר מירוח הוא דרבנן מירוח עכו"ם פוטר. ואף לשיטת ריב"ם בתוס' ב"מ שכתב דבקונה מעכו"ם קודם מירוח למאן דאית לי' אין קנין חייב מדאורייתא ובקונה מישראל הוא מדרבנן. אי אפשר לפרש הש"ס כפשוטו דהוי דאורייתא ממש וכגון שקנה קודם הגמר מהכותים ורבי יוסי ור"ש אית להו אין קנין דא"כ ר"מ דחולק ומתיר ע"י ברירה ור"מ סובר כותים גרי אמת כמבואר בש"ס דהוי ישראלים גמורים א"כ לשיטת ריב"ם הוא מדרבנן וחייב בתו"מ ומנ"ל דפליגי בברירה. לר"מ הוי דרבנן ולר"י ור"ש הוי דאורייתא. ואין פלוגתתם בברירה כלל כ"א בכותים גרי אמת אבל בברירה כ"ע מודים בדרבנן אמרינן ובדאורייתא לא אמרינן. ואין לומר דבכותים גירי אמת הן כבר פליגי בברייתא דמנחות (ס"ו) דתורמין משל כל כו'. א"כ ע"כ פלוגתתם בברירה. או בבקיעות הנוד. א"כ ממ"נ אם ר"מ סבר בדאורייתא ג"כ יש ברירה. אדקתני בכותים דהוי דרבנן ליתני רבותא טפי במקום שמחויב לעשר מן התורה יש ברירה. ואם נאמר דר"מ סבר דוקא בדרבנן יש ברירה. א"כ אדנקיט פלוגתייהו דר"י ור"ש בדאורייתא דאיכא למיטעי דבדרבנן אית להו ברירה ליתני דאף בדרבנן לית להו ברירה. אלא ע"כ בין לר"מ ור"י ור"ש הוי דאורייתא וע"ז קאמר הש"ס דילמא כי לית לי' לר"ש ברירה בדאורייתא והיינו כשיטת ר"ת ומיירי קודם גמרו למעשר קנה מיד הכותי ונקרא שפיר יין. דלענין יין נסך הוי תיכף משירד לבור או משהמשיך בגת ולענין מעשר אינו נתחייב עד שיקפה בחביות לדעת הרמב"ם הנ"ל (בפ"ג מ"ע דין י"ד) וכמבואר בש"ס ע"ז (דף נ"ו א') דלענין יין נסך החמירו בו רבנן. ואף לרבא שם דלא שאני לי' עכ"ז קיי"ל כר"ע משיקפה. ונקרא שפיר יין. נמצא הא דקתני הלוקח יין מיירי קודם גמרו למעשר שפיר ובעל פ"י בחידושיו לגיטין (כ"ה) בד"ה תוס' הלוקח יין. כתב שם דמשירד לבור הוי גמר מלאכתו ואשתמיטתי' להרב בזה הרגע דברי הש"ס והרמב"ם. עוד כתב שם בא"ד דר"מ סבר אין קנין ור"י ור"ש סברי יש קנין ונהפוך כמבואר בתוס' מנחות (ס"ז) ובכורות דר"מ ורבי יהודה סוברים אין קנין ופלוגתא דרבה ור"א בגיטין (מ"ז) הוא אליבא דר"ש ור' יוסי א"כ לדידן דקיי"ל כרבה סברי ר"י ור"ש באמת אין קנין רק מירוח עכו"ם פוטר. ושיגרא דשיטת הירושלמי נקיט הרב. אבל אין כן שיטת גמרתנו כמבואר בתוס' במקומות הנ"ל. עוד נראה בא"ד שנעלם להרב ז"ל ש"ס עירובין דקאמר לר"ש כי לית לי' ברירה בדאורייתא. וכן דברי התוס' בכורות ד"ה טבלים שכתבו כיון דעיקר חיוב דאורייתא קרוי דאורייתא ובזה נדחה מה שכתב לתרץ בד"ה דברי ר"מ על קושית התוס' דר"מ אדר"מ כיון שעיקרו דאורייתא חשיב שפיר דאורייתא. ואין להאריך בזה. אבל מה שכתבנו הוא נכון ומוכרח ופלוגתא דר"מ ור"י ור"ש איירי הכל בדאורייתא כפשט הש"ס ומוכח שיטת ר"ת. וגם דעת הרמב"ם דפירות עכו"ם לאחר שמירחו עכו"ם פטור אף מדרבנן לעשר וכנ"ל:
לפ"ז ניחא בס"ד הא דרבי יהודה דקאמר בש"ס עירובין דליתא דמתניתין מקמי דאי' מחמת משנה דהלוקח יין. לפי מה שכתבו התוס' מנחות (ל"א) ד"ה קסבר דר"י אית לי' יש קנין (ב"מ ק"א). ועיין תוס' שם וכן כתבו תוס' בכורות (י"א) ד"ה טבלים. וא"כ אם נאמר דר' יהודה אית לי' כותים גירי אריות הם (ועיין ש"ס חולין ג' ב') רב אשי לא אמר כתרווייהו קסבר כותים גירי אריות הם) א"כ אם נאמר דר' יהודה סבר כהילכתא. כותים גירי אריות. ולא הוי הך דהלוקח יין כ"א דרבנן. כיון דקסבר יש קנין. ואף דאיירי קודם גמרו. ושסובר מירוח עכו"ם אינו פוטר עכ"ז פטור מחמת יש קנין. ע"כ קאמר הש"ס שפיר דליתא דמתניתין מקמי דאי' מחמת הך דהלוקח יין והוי הכל דרבנן. ואין הכרח לשיטת ר"י שסובר דאף בדאורייתא יש ברירה כנ"ל (באות א'). אך לדברי תוס' הנ"ל שכתבו כיון דעיקרו מדאורייתא חשיב דאורייתא אכתי אינו מתורץ. ובסמוך בעהשי"ת יבואר הכל לנכון. וכן לשיטת רש"י בב"מ (ק"א) דר' יהודה יכול לסבור אין קנין א"כ הוי הך דהלוקח יין דאורייתא וכן אם נאמר דסבר כותים גירי אמת הן כאביי ורבא דחולין וכרשב"ג ות"ק דברייתא דמצת כותי שם בחולין. א"כ עדיין הראי' חזקה. לשיטת ר"י דבדאורייתא יש ברירה וכנ"ל: