אור ברסלב
תורת אליקום סימן ח › אות ב

תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

סימן ח · אות ב

אות א

למען ברר ראי' הנ"ל דהך דהלוקח יין כו' הוא דאורייתא, צריכים אנו לברר, בענין הא דקאמר בש"ס ב"מ (פ"ח ב') תבואת זרעך ולא לוקח שלוקח פטור ממעשר, ומבואר בתוס' שם ד"ה תבואת כו', דלפי' ר"ת בלוקח אחר מירוח פטור מדאורייתא, אבל לוקח קודם מירוח חייב במעשר מן התורה וכן מחלק הרמב"ם (פ"ה מהל' מעשר הלכה א') ושיטת רמב"ם הובא בתוספות שם להיפך כשקנה קודם מירוח פטור שעדיין לא נתחייב ברשות המוכר אבל לוקח לאחר מירוח הואיל ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע שם טבל מיני', ומסיים ריב"ם והתוס' לשיטתו, והלוקח מן הנכרי הוי איפכא, אם נתמרח ברשות נכרי פטור משום דגנך ולא דיגון נכרי וכשלא נתמרח ברשות נכרי חייב דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ולא מקריא תבואת זרעך של נכרי המוכר אלא תבואת הלוקח ממנו ולא חשיב לוקח עכ"ל.

שיטה ג' נראה מבואר בבכורות (י"א ב') בתוספות ד"ה מעשרן דאין קנין שכתבו וכי תימא שרוצה למצוא חיוב דאורייתא וכו' והא ממ"נ לקוח פטור מדאורייתא, מיהו לפי' ר"ת הנ"ל ניחא, והא שם מבואר דלקח הישראל מן הנכרי קודם מירוח ומירח הישראל כמבואר בתוס' ד"ה דמרחינהו, ולפי שכתבו בתוס' ב"מ הנ"ל בשם ריב"ם היכא דלקח הישראל מן הנכרי קודם מירוח למ"ד אין קנין חייב מדאורייתא היכא שמרחינהו הישראל א"כ לא קשה כל קושית התוספות בכורות הנ"ל וא"צ לכל דבריהם שם נראה מבואר דסוברי' לפירוש ריב"ם אין חילוק בין ישראל לנכרי היכא שקנה קודם מירוח פטור והיינו דסוברים אף אם אין קנין לנכרי להפקיע אבל קנין נכסים יש בו ולא קרינן תבואת זרעך של הלוקח, וע"ז סובב כל דבריהם שם.

שיטה ד' כתב הכ"מ דנראה שיטת הראב"ד דאינו מחלק בין קודם מירוח ובין לאחר מירוח כל לקוח פטור.

(והנה למען להכריע קצח איך שיטת הש"ס נוטה (כבר כתבו התוספות) פשטא דש"ס בכורות י"א, גבי הא דהלוקח טבל קודם מירוח מעכו"ם ומירחו ברשות ישראל דמעשרן והן שלו משמע דמדאורייתא מחויב לעשר, אם אין קנין לנכרי בא"י להפקיע ממעשר, הא מבואר בש"ס שם, על הא דרבי חנינא, מקרא דמייתי הא דריב"ל, כי תקחו מאת בני ישראל, טבל שאתה לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ושאתה לוקח מן העכו"ם אי אתה מפריש מהם תרומת מעשר, משמע דהך דינא דר' חנינא מדאורייתא, ואף שהתוספות מתרצים בד"ה טבלים שאתה לוקח וז"ל ואפילו מפטר כל לוקח ניחא נמי סוגיא דשמעתין לוקח טבלים מעכו"ם איירי בעכו"ם המעשר פירותיו ונתן ללוי לא מחייב לוי לתת תרומת מעשר לכהן ומעשר דאורייתא היא אי אין קנין ומירוח עכו"ם אינו פוטר ואפילו למ"ד מירוח עכו"ם פוטר אפשר שהקדימו בשבלים מטעמא דא"ל דאתינא מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדי' זה הוא פירוש של הדין דריב"ל דמייתי מקרא מיירי בכה"ג וע"ז מייתי הש"ס שם על הא דרבי חנינא דאיירי בלוקח מעכו"ם דפטור להפריש תרומת מעשר מדרבנן דלקוח פטור מדאורייתא בכל גווני, אלא דמדרבנן פטור מכח האי טעמא דא"ל דאתינא מכח גברא, כן הוא תורף דבריהם ז"ל, וכל מעיין בצדק יראה הדוחק, דאם נאמר דעיקר הא דמייתי דריב"ל לבאר הטעם למה פטר רבי חנינא ליתן התרומת מעשר מדרבנן מכח דא"ל דאתינא כו', והעיקר חסר, רק דמייתי הקרא ולא הטעם, ואף אם נאמר דעל כרחך זה הוא טעמא דקרא, א"כ מכח זה פטרו ליתן מדרבנן בלוקח כנ"ל, הלא הטעם כבר מבואר בתחילת הסוגיא תיכף בדברי רבי חנינא, והו"ל להש"ס לומר בקוצר דא"ל דאתינא כו', וגם פשט הא דריב"ל גופא לפרש טבל שאתה לוקח מעכו"ם היינו שנתן עכו"ם הוא דוחק.

ולפירוש ר"ת ושיטת הרמב"ם ניחא הכל דמיירי כפשטא הא דרבי חנינא מעשרן והן שלו כשלקח קודם מירוח ואין קנין חייב מדאורייתא, וכן נראה שיטת ריב"ם בתוספות ב"מ שסובר דבעכו"ם הקונה קודם מירוח חייב מדאורייתא היינו ע"כ דדחיקא לי' הך דרבי חנינא דמשמע שהוא מדאורייתא ע"כ הוכרח לחלק בין קונה מעכו"ם לקונה מישראל, ואם נאמר דהך דריב"ל מיירי כפשטא שלקח מן עכו"ם בקנין, ומחלק בין ישראל ובין עכו"ם, וע"כ מיירי בחדא גוונא וטבל שלקח מישראל איירי ע"כ שקנה אחרי המירוח לפי' ריב"ם דאז חייב מדאורייתא א"כ בכה"ג בעכו"ם לאחר מירוח ג"כ חייב מדאורייתא רק שהם שלו, וזה אי אפשר לשיטת ריב"ם אם סובר ריב"ל מירוח עכו"ם פוטר כהילכתא וצריך לדחוק דריב"ל סובר דמירוח עכו"ם אינו פוטר דלא כהילכתא, ומזה מוכרח שיטת ר"ת ואיירי הכל בין בישראל בין בעכו"ם קודם מירוח דאז חייב הלוקח מדאורייתא, וגם אי אפשר לומר לשיטת ריב"ם דריב"ל סובר דיגון עכו"ם אינו פוטר ואין קנין. לשיטת הש"ס גיטין (מ"ז) גבי פלוגתא דרבה ור"א דמאן דסבר אין קנין סובר דיגון עכו"ם פוטר ועיין תוספות שם ד"ה מר סבר דאף ר"א דסובר יש קנין סובר דיגון עכו"ם פוטר. א"כ פשטא דש"ס הא דרבי חנינא וריב"ל נראה כשיטת ר"ת והרמב"ם. ואין חילוק בין קונה מעכו"ם ובין קונה מישראל אם נתמרח ביד הלוקח חייב מדאורייתא. ואיירי ריב"ל בחדא גווני שקנה הטבל קידם המירוח.

ולענ"ד נראה להוכיח מש"ס גיטין (מ"ז) דלא כשיטת ריב"ם בתוס' ב"מ. דסובר כשלקח מעכו"ם קודם מירוח. לא מיקריא תבואת זרעך דעכו"ם כיון דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשר. אלא דחשיב תבואת הלוקח ממנו ולא חשיב לוקח כלל רק כמו שמעיקרא היו שלו והיינו מהא דאמר בגיטין שם אמר רבה מנא אמינא לה דאין קנין כו' דתנן הלקט ושכחה ופאה של נכרים חייבים במעשר אא"כ הפקיר. היכי דמי כו' אלא לאו דנכרי וליקטינהו ישראל טעמא דהפקיר הא לא הפקיר חייב. א"כ מבואר דאף דאין קנין עכ"ז מועיל הפקר של הנכרי ולא אמרינן כיון שאינו שלו דאין קנין לא יועיל הפקר שלו לפטור ממעשר. והיינו משום דיש לו קנין נכסים. א"כ ה"ה והוא הטעם בלוקח מעכו"ם דחשיב עכו"ם המוכר והישראל הלוקח ולא מקריא תבואת זרעך דישראל הלוקח. אף דאין קנין לעכו"ם כנ"ל כיון שיש לו קנין נכסים. ובאמת בירושלמי דפאה (פ"ד) איכא פלוגתא ע"ז דחד מ"ד מוקי הך מתניתין כמ"ד יש קנין לנכרי. להכי יכול להפקיר והחיוב במעשר מדרבנן. והיינו דסובר הך מ"ד סברת ריב"ם דאי אין קנין אין יכול להפקיר. וה"ה דלא מיקרי ישראל לוקח למ"ד זה. וחייב לעשר. ועיין בפירוש הגאון החסיד מוהרא"ו על משנה זו שהביא פלוגתת הירושלמי ופי' כנ"ל. דמחולקין אם יכול להפקיר אי אין קנין. עכ"פ לפי סוגית הש"ס דילן גיטין. נראה מבואר דיכול להפקיר אף דאין קנין א"כ ה"ה דמיקרי לוקח הישראל ופטור. לשיטת ריב"ם מזה מוכח כשיטת תוס' בכורות דאף בקונה מעכו"ם פטור אם קנה קודם מירוח. דלא קרינן תבואת זרעך. וכבר כתבנו לעיל שהתוספות ב"מ הוכרחו לחלק בין עכו"ם לישראל. מחמת הא דרבי חנינא דבכורות (י"א). דמשמע מדאורייתא חייב לעשר. א"כ מזה מוכרח שיטת ר"ת והרמב"ם דלא פטור לוקח רק אחר מירוח אף בישראל.

ועוד יש להוכיח דלא כשיטת ריב"ם מפשטא דמחלוקת רבה ור"א בגיטין. דרבה סובר אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מן המעשר ור"א סובר יש קנין וכבר כתבו התוספות שם דאף ר"א מודה להך דרשה דגנך ולא דגן עכו"ם שמירוח עכו"ם פוטר. א"כ בזה לא פליגי. וע"כ פלוגתא שלהם היכא שמכר העכו"ם קודם מירוח לרבה חייב לעשר מדאורייתא ולר"א פטור לעשר מדאורייתא אבל מדרבנן חייב כדמוכח בהקומץ מנחות (ל"א) בשמעתא דר"ש שזורי. ואם נאמר דלוקח פטור קודם מירוח כשיטת ריב"ם א"כ מאי נ"מ בין רבה ור"א הא לתרווייהו מדאורייתא פטור לרבה מחמת לקוח. ולר"א מחמת דיש קנין. ומדרבנן לתרווייהו חייב. וכן פירש רש"י להדיא בד"ה שאין קנין לישראל הקונה ממנו חייב לעשר והיינו מדאורייתא. א"כ מבואר דלא כשיטת ריב"ם תוספות בכורות דאינו מחלק לענין לוקח בין מעכו"ם בין מישראל וכבר הוכחנו לעיל מהא דפאה דלא כתוספות ב"מ לשיטת ריב"ם א"כ ממילא מוכרח שיטת ר"ת והרמב"ם. וכן מוכח שם בסוגיא מהא דישראל שלקח שדה מהנכרי עד שלא הביאה שליש נתחייבה אין לא נתחייבה לא ופי' רש"י אם הביאה שליש ביד נכרי פטור הקונה ש"מ דיש קנין. וקמשני הש"ס בסוריא מוכח דאי אין קנין חייב הקונה מדאורייתא וכן מהא דישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין כו' (טעמא) ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה כו' אבל דכ"ע יש קנין מהא דפטרינן חלק הנכרי וקמשני בסוריא. מכ"ז מוכח דלא כשיטת ריב"ם דפטור הקונה קודם מירוח. וכנ"ל.

וצריך לדחוק ולתרץ כל הראיות הנ"ל מסוגיא דגיטין הנ"ל. לשיטת ריב"ם. והוא ע"פ שמבואר ברמב"ם (פ"א מהל' תרומות הלכה יו"ד) וז"ל הטהור. עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעו מן המצות לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככבוש יחיד ומפריש ממנה תרומות ומעשרות ובכורים והכל מן התורה כו' עכ"ל. א"כ לפ"ז פלוגתא דרבה ור"א אי יש קנין ואין קנין הוא לענין אם חזר ישראל וקנה הקרקע מן עכו"ם לרבה חייב מדאורייתא, ולר"א הוי כיבוש יחיד וחייב מדרבנן. ולא לענין אם קנה הישראל הפירות מעכו"ם קודם מירוח פלוגתייהו. ואף שהרמב"ם בעצמו פסק (בהלכה י"א) ואם לקטן הישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרם ישראל חייבים בכל מן התורה. היינו דהרמב"ם לפי שיטתו דפסק כשיטת ר"ת דקודם מירוח לוקח חייב מדאורייתא. אבל ריב"ם לשיטתו יכול לסבור בפירוש פלוגתא דרבה ור"א דוקא בכה"ג שקנה הקרקע הישראל מעכו"ם וכנ"ל. ועיין ביאור הגאון החסיד מוהרא"ו לש"ע י"ד (סי' של"א ס"ק ח') אלא דהך ברייתות דמביא הש"ס גיטין דישראל שקנה שדה מנכרי כו' וכן הא דישראל ונכרי שקנו שדה בשותפות דמקשה הש"ס על רבה ואוקמי בסוריא דמיירי לענין הפירות דמוכח להדיא דפירות עכו"ם חייבים בתו"מ מדאורייתא היכא שנתמרח ביד ישראל. דלא כשיטת ריב"ם וכנ"ל.

אלא דגם זה יש לדחוק ולתרץ. ע"פ שכתבו תוס' בכורות ד"ה טבלים הנ"ל דהא דקתני תורמין משל כל על של כל. לא בלוקח מן העכו"ם איירי אלא בעכו"ם התורם משלו על של ישראל איירי כדתנן תרומות (פ"ג) העכו"ם והכותים שתרמו תרומתן תרומה עכ"ל. א"כ יש לדחוק ג"כ. הברייתות דמקשה הש"ס דאף הפירות של עכו"ם טבל היינו לענין אם תרם העכו"ם משלו על של ישראל דהוי מחיוב על החיוב. אלא דהרואה יראה כמה מהדוחק יש בזה. בשלמא לשון הברייתא דקתני תורמין יש לפרש כה"ג. אבל להעמיס בהברייתות הנ"ל דגיטין דקתני לשון חיוב על פירות עכו"ם וכי מי זה נתן תורה לעכו"ם כשהוא ברשותו. וע"כ קאי הכל היכא שקנה הישראל ממנו וכנ"ל. ועוד התבוננתי על המראה שיטת ריב"ם ולענ"ד ממקומו מסוגיא דבכורות הנ"ל מוכרע כשיטת ר"ת. דאם נאמר כפירוש התוספות שם ד"ה טבלים. שפירשו על הא דרבי חנינא הלוקח טבל מעכו"ם ונתמרח ביד ישראל דמעשרן והן שלו. דהא דקאמר בש"ס שם הטעם מהא דריב"ל דא"ל קאתינא מכח גברא כו'. היינו אע"ג דלוקח פטור מדאורייתא עכ"ז מדרבנן חייב לכן צ"ל הטעם דא"ל קאתינא כו' והיינו דריב"ל לפטור אף מדרבנן. א"כ לרבא דאית לי' במנחות (ס"ז) גזירה משום בעלי כיסין. ופי' שם התוס' בד"ה גזירה וכן בבכורות בד"ה דגנך. דאף אם גדל ביד העכו"ם ומירחן עכו"ם אעפ"כ חייב מדרבנן משום גזירה. א"כ נחזי אנן. אם נאמר דהא דרבי חנינא. דמעשרן והן שלו היינו אף מדרבנן א"צ ליתן כ"א תרומה גדולה. כמו שפירש הש"ס הך מתניתין דדמאי (פ"ג) הא דר"ש הא ודאי חלפניהו חייב ליתן תרומה גדולה. א"כ לרבי חנינא דמיירי שמירחן הישראל. ואעפ"כ אינו חייב ליתן מעשר ותרומת מעשר אף מדרבנן כ"א תרומה גדולה. א"כ ע"כ לאו היינו גזירה דבעלי כיסין. דמאי יפסיד הבעל כיס כיון שאינו מפריש רק תרומה גדולה שאין לו שיעור והשאר הוא ת"י ואינו נותן. א"כ מכש"כ היכא דמרחינהו עכו"ם. ג"כ דפטור מטעם מירוח ג"כ. דמירוח עכו"ם פוטר מכש"כ דאינו נותן רק תרומה גדולה. ואיה איפה גזירה דבעלי כיסין במציאות. לשיטת התוספות. בין מרחינהו ישראל בין מרחינהו עכו"ם פטור מדרבנן לרבי חנינא. ולא מצינו בש"ס דרבי חנינא פליג אדרבא דגזירה דבעלי כיסין וגם דהך דין דרבי חנינא הוא מטעם דריב"ל דהלכתא הוא ואין חולק. אבל אם נאמר דלא כשיטת ריב"ם ניחא דהך דרבי חנינא ודריב"ל מיירי בדאורייתא. דמדאורייתא פטור ליתן אף דחייב מדאורייתא בתו"מ היכא דמרחינהו ישראל. אבל גזירה דבעלי כיסין הוא מדרבנן וחייב ליתן אף אם מרחינהו העכו"ם. וקנס קנסו חכמים אף דאיכא למימר הטעם דקאתינא מכח כו'. ואין להקשות א"כ. למה מוקי הש"ס הך משנה דדמאי הא דר"ש בתרומה גדולה לוקמה אף בכל תו"מ. ומדרבנן מגזירה הנ"ל. דבלא"ה מיירי בנתמרח ביד העכו"ם דהוי דרבנן דר"ש סובר מירוח עכו"ם פוטר. זה אינו קשה. דבאמת הך מתניתין דדמאי דקסבר ת"ק אצל העכו"ם כפירותיו והוי ודאי ופי' רש"י ז"ל דקסבר מירוח עכו"ם אינו פוטר הוא דוחק לאוקמי שלא אליבא דהילכתא דקיי"ל מירוח עכו"ם פוטר וגם מהא דר"ש דחולק וסובר דהוא דמאי וקמדייק הש"ס הא ודאי חלפינהו דכ"ע הוי כפירותיו. ור"ש סובר בהדיא דמירוח עכו"ם פוטר במנחות (ס"ז) א"כ חזינן דלא תלי' פלוגתייהו במירוח עכו"ם כלל. דהא עיקר פלוגתתם אם ודאי החליף או ספק אף די"ל דזה בזה תלי' דלת"ק כיון דהוא מדאורייתא דמירוח עכו"ם אינו פוטר ע"כ הוי ודאי כפירותיו ולריש דהוי מדרבנן ע"כ הוי ספק. עכ"ז איך קתני במשנה כפירותיו בסתם וגם כיון דע"כ הת"ק סבר אין קנין לעכו"ם כו'. ומאן דקסבר אין קנין סובר מירוח עכו"ם פוטר כמבואר בש"ס גיטין לרבה. כ"ז קשה על פירוש רש"י ז"ל. ע"כ נראה ברור. לפרש הסוגיא דת"ק ג"כ סובר מירוח עכו"ם פוטר כהילכתא. והא דקתני כפירותיו איירי שהפקידם הישראל בתלוש קודם מירוח ואח"כ נתמרח ביד ישראל. א"כ הוי דאורייתא. וכן ר"ש איירי ג"כ בכה"ג לאח"כ שלקח מעכו"ם הפקדון מירחן הישראל. והוי ממש הך דינא דרבי חנינא. ע"כ קאמר הש"ס שפיר טעמא דמספקא אבל ודאי חלפינהו צריך ליתן לכהן מדאורייתא ומוקי הש"ס שפיר בתרומה גדולה. אבל מדרבנן צריך ליתן הכל תו"מ אף היכא דמרחינהו העכו"ם לשיטת התוספות משום גזירה דבעלי כיסין מחמת קנס וכן מוכרח לפרש הך דר"ש לשיטת הרמב"ם שפסק (בדין י"א הנ"ל) בפירות עכו"ם שמרחן עכו"ם דפטור מכלום אף מדרבנן. עיין כ"מ שם ופירש הך גזירה דבעלי כיסין דווקא כשנגמרה ביד ישראל ומרחן עכו"ם או שקנה עכו"ם מישראל קודם מירוח ומרחן העכו"ם כמו שמבואר (בהלכה י"ג) דאז חייב מדבריהן. ע"כ צריך לפרש הך דר"ש בכה"ג שמירחן ישראל וכנ"ל. דחייב מדאורייתא רק מכח דא"ל קאתינא כו' אינו נותן רק תרומה גדולה והשאר מעשרן והם שלו. וכ"כ הגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו לש"ע י"ד (סי' של"א ס"ק ט"ז) וז"ל הזהב ומש"ש בבכורות הא ודאי חלפינהו חייב היינו במירחן ישראל כמו שאוקמי שם למעלה עכ"ל. והיינו הא דרבי חנינא וכנ"ל. עכ"פ נתברר לשיטת התוס' דגזירה דבעלי כיסין היינו אף במירחן עכו"ם וגדל ברשותו. דע"כ הך סוגיא דבכורות ורבי חנינא איירי בדאורייתא דלא כשיטת ריב"ם דתוס' בכורות וכנ"ל. ועתה נבא בס"ד לברר שמעתא דר"ש שזורי מנחות (ל"א א') וז"ל הש"ס שם תניא אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין והיה פטור מדאורייתא ומדרבנן מחייב ואחמור דטבל אסור במשהו. ושאלתי את ר"ט ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין וה"ל מן הפטור על הפטור וקמקשה הש"ס ולימא ליה קח לך מן העכו"ם קסבר אין קנין כנ"ל וה"ל מן החיוב על הפטור א"ד א"ל לך קח לך מן העכו"ם קסבר יש קנין כו' וה"ל מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח לך מהשוק קסבר אין רוב ע"ה מעשרין. עכ"ל הסוגיא. והנה התוס' ב"מ (פ"ח שם) הקשו לשיטת ר"ת אמאי לא קאמר לי' לך וקח הממורח דלא הוי אלא מדרבנן. ותירצו דמ"מ דמי מחיוב על הפטור כיון דאילו הדר מוכר וקנה הוי חיוב. והוכיחו מסוגיא זו גופא דאמר לא"ד הא דלא א"ל קח מהשוק דקסבר אין רוב ע"ה מעשרין ובוודאי ליכא מאן דפליג דתבואת ע"ה דמאי אלא משום דדמי לחיוב טפי מקריא חיוב על הפטור. וכתבו עוד וצ"ע דכי משני התם אין קנין מ"מ לימא ליה קח מן הנכרי הממורח דמירוח נכרי פוטר. כו' עכ"ל ובתוס' מנחות הנ"ל בד"ה קסבר תירצו ע"ז הקושיא דדמי לחיוב. והנה באמת צריך להסביר דבריהם ז"ל. להגביל הענין אימת מיקרי חיוב כיון דהכל פטור מדאורייתא וברור לדעתי כל שאי אפשר לבא הפירות שלקח. לחיוב דאורייתא בשום אופן זה מיקרי פטור. אבל כל שיכול לבא לחיוב דאורייתא באיזה אופן. ענין זה מיקרי חיוב. ע"כ מחמת לקוח לא מיקרי פטור כיון שיש אופן לחייב הפירות מדאורייתא אצל המוכר בעצמו. וכן אם נאמר דאין רוב ע"ה מעשרין אף דעכ"ז הוא דרבנן. עכ"ז במציאות חיוב דאורייתא הוא אם נחוש להמיעוט או שיבא אליהו ויברר לנו שלא עישר. ובזה מתורץ קושיית מהרש"א ז"ל שם שהקשה למה לא הקשו התוס' בפשיטות דלימא לי' קח מן הגוי הממורח ופטור משום לקוח לשיטת ר"ת. ולמה להו לדקדק ולהקשות מחמת דמירוח הגוי פוטר ע"כ קיים המהרש"א הגירסא ישנה יעו"ש. ובאמת בפ' הקומץ בתוס' הנ"ל הקשו ג"כ מהא דמירוח הנכרי פוטר. אך לפי הנ"ל ניחא דלא מצי התוס' להקשות בפשיטות כקושית מהרש"א מצד לוקח פטור דבאמת אם נאמר דמירוח עכו"ם אינו פוטר א"כ משכחת שפיר חיוב דאורייתא על הפירות כמו שכתבו התוס' בכורות (י"א) ד"ה טבלים לפרש הברייתא דתורמין משל כל על של כל דמירוח עכו"ם אינו פוטר דפירשו בעכו"ם התורם משלו על של ישראל דהוי תרומה דאורייתא יעו"ש. א"כ משכחת שפיר הך פירות חיוב דאורייתא. אף דלוקח פטור. ע"כ הוכרחו להקשות מהא דמירוח עכו"ם פוטר וזה אי, אפשר בשום אופן לבא הפירות אלו לחיוב דאורייתא. ע"כ הניחו בצ"ע התוספות קושיא זו. ומתורץ קושית מהרש"א ז"ל. ובאמת מכח קושיא זו יש ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל הובא לעיל דאם קנה פירות מעכו"ם וגדל ברשות עכו"ם ומירחם העכו"ם דפטור לגמרי אף מדרבנן וגזירה דבעלי כיסין מיירי לשיטת הרמב"ם בעכו"ם שקנה שדה ישראל ומירחן וכנ"ל. וגם התוס' בפ' הקומץ הניחו בצ"ע אם מירוח עכו"ם בתבואה דעכו"ם פטור מדרבנן. אף דבכמה מקומות מנחות (ס"ז) ובכורות (י"א) לא כתבו כן וכנ"ל. אך צריך להבין לפי שיטת הרמב"ם דמירוח עכו"ם בפירות עכו"ם פטיר לגמרי איך קאמר בשמעתא דר"ש שזורי לא"ד דקאמר לי קח מעכו"ם דיש קנין חזינן אף דיש קנין עכ"ז מדרבנן חייב. ולמה למ"ד אין קנין היכא דמרחינהו העכו"ם פטור מדרבנן מה לי דהפטור הוא משום דיש קנין או משום מירוח עכו"ם. ע"כ הנ"ל בזה. והוא דכבר כתבו התוס' מנחות (ס"ז) ובכורות (י"א) דר"מ ור"י סוברים דיש קנין ומירוח עכו"ם אינו פוטר. והנה חכמים אסרו וגזרו לחייב בתו"מ היכא שלקח מן הגוי קודם מירוח אף דיש קנין משום לתא דאורייתא. דלא ידעו שאין קנין ויפטרו הלקוח מישראל קודם מירוח ובאמת לשיטת ר"ת והרמב"ם בישראל חייב מדאורייתא ולא תקשה א"כ לאחר מירוח לפטור היכא שקנה מעכו"ם כיון דאף בישראל הקונה לאחר מירוח פטור מדאורייתא והוי גזירה לגזירה דכולה חדא גזירה כיון דאין מירוח הנכרי פוטר מה לי קודם מירוח או אחר מירוח. ועוד דתיפוק מיני' חורבה דאם נחלק בין קודם מירוח לאחר מירוח יסברו דמירוח הנכרי פוטר א"כ אם ימרח עכו"ם פירות ישראל יסברו דאינו חייב אלא מדרבנן ועוד אם יקנה עכו"ם פירות גמורים קודם מירוח מישראל יסברו שאינם חייבים אלא מדרבנן. ובאמת היכא שהפריש על ישראל פטור מדאורייתא כמבואר בברייתא דמשל כל על של כל לר"מ ור"י. א"כ שפיר אין לחלק בין קודם מירוח לאחר מירוח למ"ד אין קנין וחייב מדרבנן בתרווייהו הכל משום גזירה דאורייתא אבל למ"ד אין קנין א"כ ממ"נ למאי לגזור על תבואת עכו"ם היכא שמירחם עכו"ם כיון דאף בישראל לאחר מירוח היכא שקנה לשיטת ר"ת והרמב"ם אינו חייב אלא מדרבנן וקודם מירוח אם מרחו ישראל באמת חייב אף בתבואת העכו"ם מדאורייתא. ולא שייך לגזור כלל לאחר מירוח אטו קודם מירוח בעכו"ם גופא. דהמעשה מחלק ומברר דהכל יודעים דמירוח עכו"ם פוטר ועוד דאדרבה אם יגזרו אף לאחר מירוח עכו"ם. ויטעו דאין מירוח עכו"ם פוטר ויתרמו מתבואה שמירחה עכו"ם על תבואה שמירחה ישראל והוי מפטור על החיוב. כל זה צריך לשיטת הרמב"ם דלקוח מן עכו"ם פטור. ואף דבסוריא דקיי"ל יש קנין ואעפ"כ פסק הרמב"ם (בפ"א מהל' תרומות דין ט"ו) וז"ל אבל הקונה פירות מן העכו"ם בסוריא אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות ומירחן ישראל פטור אפילו מדרבנן ועיין כ"מ שם דכן מוכרח מכמה משניות ומירושלמי אע"פ שמבואר בש"ס למ"ד יש קנין בא"י חייב במעשרות מדרבנן כנ"ל. עכ"ז ההבדל מבואר כיון דבסוריא אף בישראל גופא לא הוי התו"מ אלא מדרבנן. וע"כ לא גזרו בפירות עכו"ם. אבל בא"י כיון שפירות ישראל הוי מדאורייתא ע"כ גזרו למ"ד יש קנין בפירות עכו"ם. משום לתא דאורייתא פירות ישראל. ולהכי לא גזרו לדידן בא"י דאין קנין לעכו"ם היכא שמירחן העכו"ם פירותיו לשיטת הרמב"ם כיון דלקוח בישראל לאחר מירוח. הוי דרבנן לשיטת הרמב"ם ור"ת. ובהכי ניחא דברי התוס' שבפ' הקומץ הניחו בצ"ע אם מירח עכו"ם פירותיו אם פטור מדרבנן ובמנחות (ס"ז) ובכורות (י"א) כתבו בפשיטות דחייב מדרבנן. והיינו דתלי' בשיטת ר"ת וריב"ם דלשיטת ריב"ם יש לחייבו מדרבנן כיון דלקוח בישראל לאחר מירוח חייב מדאורייתא. גזרו בפירות עכו"ם לאחר מירוח משום לתא דאורייתא, אבל לשיטת ר"ת אף בישראל אינו אלא מדרבנן ע"כ י"ל דלא גזרו בפירות עכו"ם. אלא דמספקי' אם שייך גזירה דבעלי כיסין בפירות עכו"ם בזה הכריע רבינו הרמב"ם דלא שייך כ"א בפירות ישראל היכא דקנה עכו"ם ומירחינהו וכנ"ל. וכן תלו פלוגתא הנ"ל בשני פירושים שפירש רש"י ז"ל במנחות (ס"ז) בד"ה גזירה דבעלי כיסין אם קאי על עשירים שיש להם ממון. או על עשירים שיש להם קרקעות. יעו"ש. ולשיטת ר"ת והרמב"ם. אי אפשר לגזור משום לתא דישראל דלקוח פטור מדאורייתא ואף כפירוש השני של רש"י וכפסק הרמב"ם וכנ"ל, עוד ראי' נכונה לשיטת ר"ת והרמב"ם. דלא כשיטת ריב"ם תוס' בכורות הנ"ל ומנחות (ל"א) מסתם משנה דדמאי (פ"ה מ"ט) מעשרין משל שרחל על של עכו"ם משל עכו"ם על של ישראל כו'. וכבר כתבו המפרשים שם. דהמשנה סובר אין קנין לעכו"ם. וכן הוא מפורש בירושלמי אלא דהירושלמי סובר דאתיא כר"מ. ולש"ס דילן אינו כן אלא ר"מ סובר יש קנין כמו שכתבו התוס' בכמה מקומות בגיטין ובמנחות (ס"ז) ובבכורות (י"א) וכנ"ל. ולפי המבואר בגיטין ובבכורות דמאן דסבר אין קנין סובר מירוח עכו"ם פוטר. א"כ איך קתני מעשרין משל ישראל על של עכו"ם הא ע"כ מיירי דקנה קודם מירוח מעכו"ם דאל"כ היה של עכו"ם פטור ואיך יעשר מן החיוב מדאורייתא על הפטור דעכ"פ לכל השיטות אינו חייב פירות של עכו"ם לאחר מירוח כ"א מדרבנן ולשיטת הרמב"ם פטור אפילו מדרבנן וכנ"ל. וא"כ ע"כ מיירי דקנה הפירות מעכו"ם קודם מירוח ומירחן ישראל דחייב מדאורייתא. וע"כ מוכרח שיטת ר"ת דקודם מירוח אם קנה חייב מדאורייתא. דאל"כ אף קודם מירוח פטור מדאורייתא מטעם קנין לשיטת ריב"ם והוי מעשר מן החיוב על הפטור. אלא ע"כ מוכרח שיטת ר"ת. וכן מסיפא דמתניתין משל עכו"ם על של ישראל ע"כ מיירי בלקוח. שקנה הישראל קודם מירוח מעכו"ם. דאין לומר ולפרש כמו שפירשו התוס' ברייתא משל כל על של כל דפירשו בבכורות בד"ה טבלים דאיירי בעכו"ם התורם על של ישראל וכנ"ל. דבשלמא הברייתא דאתיא כמ"ד דמירוח עכו"ם אינו פוטר פירשו התוס' שפיר דאיירי בעכו"ם התורם משלו על של ישראל ומירוח שלו לא פטר. אבל לפי האמת דמאן דסובר אין קנין דאתיא המשנה כוותי' מירוח עכו"ם פוטר ואיך יפריש העכו"ם משלו על של ישראל והוי מפטור על החיוב. ואין לומר דמירח הישראל ברשות עכו"ם והפירות של העכו"ם המה כבר כתבו התוס' בכורות ד"ה דמירחינהו דבכה"ג הוי מירוח עכו"ם כיון דהפירות בשעת מירוח המה של עכו"ם אף שישראל מירחינהו. אלא ע"כ מיירי דקנה הישראל קודם מירוח מעכו"ם ומירחינהו והפריש על שלו א"כ מוכח שפיר שיטת ר"ת דקנין קודם מירוח חייב מדאורייתא. ואף לפירוש רש"י שם דאפשר היכא דמירחינהו ישראל פירות עכו"ם אינו פוטר. והיה אפשר לדחוק הסיפא משל עכו"ם על של ישראל דמיירי בעכו"ם התורם משלו על של ישראל עכ"ז מהרישא דקתני משל ישראל על של עכו"ם ע"כ מיירי בקנה מהעכו"ם קודם מירוח וכשיטת ר"ת וכנ"ל. דאל"כ מי יעשר פירות עכו"ם א"כ מוכרח שיטת הרמב"ם ור"ת. מהמשנה הנ"ל מכל צד:

תוכן העניינים

תורת אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה