תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק
סימן ח · אות א
בו יבואר שיטת ר"י בעל התוספות שפסק, אף בדאורייתא יש ברירה, הובא שיטתו בר"ן נדרים שם, וברא"ש פ' בית כור ב"ב (ק"ז) אלא דשם כתב בשם ר"ת שהי' מתחילה סובר כן, ואח"כ חזר, וכן נראה שיטת הרשב"ם ב"ב שם, בד"ה והילכתא בטלה מחלוקת, דמסיים בסופו ושמעינן נמי מהכא דאחין שחלקו כיורשים דמי ולא כלקוחות, מזה מבואר דסבר ג"כ יש ברירה בדאורייתא, והנה הרא"ש והר"ן כתבו לשיטת ר"י הא דאפסקא הילכתא ביצה (ל"ח) כרבי אושעיא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן בברירה, לא אפסק הלכה כ"א בדרבנן דיש ברירה אבל לא בכולה מילתא דר' אושעיא, כי אף בדאורייתא יש ברירה, לשיטת ר"י, ובאמת צריך להבין דבריהם הקדושים, לענין מאי הוצרך מר זוטרא לדרוש שהלכה כר' אושעיא, הלא כבר לשיטתם נפסקה הילכתא בנדרים כראב"י, וב"ב (ק"ז) כרב, דאף בדאורייתא יש ברירה וכש"כ בדרבנן והדרש של מר זוטרא לכאורה ללא צורך.
וצריך לבאר כוונתם ע"פ שיטת בעל העיטור ור"ז הלוי והרא"ש ז"ל, הביא דבריהם בפ' משילין (סי' ז') דפסקו דלא כרב שם, דסבר דינקי תחומין מהדדי ע"כ הבהמה אסורה, ועיקר דרש מר זוטרא כר' אושעיא, דאף הבהמה מותרת, יעו"ש ברא"ש אבל לא לענין ברירה הופסקה כר' אושעיא דהא קיי"ל בלא"ה דאף בדאורייתא יש ברירה לשיטת ר"י והרשב"ם, והרי"ף והרמב"ם והמחבר (בסי' שצ"ז) בא"ח (סעיף י') שפסקו כרב בלא"ה ניחא לשיטתם שפסקו בדאורייתא אין ברירה והפסק ודרש מר זוטרא לענין ברירה לחלק בין דאורייתא לדרבנן, ולדעתי נראה להביא ראי' לשיטתם מביצה (י' א') דקאמר הש"ס רבא אמר לעולם למפרע מטהרין הפתחים ב"ה, דקסבר יש ברירה אף בדאורייתא, ורבא בתרא הוא, ומסתמא הילכתא כוותי' והא דתנן בגיטין (כ"ד ב') יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול לגרש וקאמר בש"ס הטעם דאין ברירה כבר כתבו התוספות שם בעצמם בד"ה לאיזה שארצה בשם ר"י בעצמו, דאפילו מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה גבי גט משום דוכתב לה לשמה משמע שיהי' מבורר בשעת כתיבה, ומה שנראה לכאורה מדברי רש"י ביצה (י') בד"ה כולם טמאין שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה נראה לכאורה שסבר דהא דסוף טומאה לצאת הוא מדרבנן, א"כ אין ראי' מרבא לענין דאורייתא, כבר כתב התוי"ט באהלות (פ"ז מ"ג) שמבואר ברש"י עצמו ביצה (ל"ח) דדרך יציאתה הלמ"מ, והוא דאורייתא, יעו"ש, א"כ מרבא מוכח שפיר דבדאורייתא יש ברירה וכמה סתם משניות דבדאורייתא יש ברירה, סתם משנה דהלוקח יין, וסתם משנה דאהלות הנ"ל לרבא וכמבואר בש"ס קידושין (נ"ד) דב"ה הוי סתמא, וב"ש במקום ב"ה אינו משנה, ומסתמא דצנועין דמ"ש (פ"ה מ"ה) דקתני כל המתלקט יהי' הפקר דמשמע לכאורה דאין ברירה כמבואר ב"ק (ס"ט ב') בתוספות ד"ה אלא לעולם כל הנלקט, אין ראי' דאין ברירה לפי שיתבאר להלן אי"ה בדברינו דאין פודין במחובר כרם רבעי הוא מדאורייתא כשיטת הרמב"ם, א"כ להכי אי אפשר להתיר כל שילקטו מחמת דאין פודין במחובר ולא משום ברירה, דאף בדאורייתא יש ברירה א"כ יש פנים בהלכה שיטת ר"י והרשב"ם דאף בדאורייתא יש ברירה וכנ"ל.
והא דפסקינן ב"ב (ז' ב' ס"ה א') כשמואל דאחים שחלקו אין להם דרך זע"ז, והיינו כר"ע דמוכר בעין יפה הוא מוכר כמבואר בש"ס, צ"ל לשיטת ר"י, דעל תנאי זה חלקו, להיותם כמוכרים זה לזה, וכן הא דפסקינן בקדושין (מ"ב) האחים שחלקו הרי הם כלקוחות פחות משתות נקנה מקח כו' וכן פסק רבא ורב נחמן היינו דוקא לענין זה הוי כלקוחות וע"ד זה חלקו, להכי לא תקשה רבא אדרבא, כי מהא דביצה (י') הנ"ל מוכח דסבר יש ברירה ואעפ"כ פסק כרב נחמן, דאחין שחלקו לקוחות הם לענין אונאה ולא מטעם דאין ברירה.
ולהכי ניחא בש"ס ביצה (ל"ט ב') דמקשה הש"ס וסבר רב נחמן יש ברירה והתנן האחים השותפים כו' דקסבר רב נחמן אפילו חלקו גדים נגד גדים כו' ולא מקשה מהא דאמר רב נחמן בקדושין דאחים שחלקו לקוחות הם לענין אונאה אלא ע"כ דמשם אין ראיה דסבר רב נחמן אין ברירה, אך מהא דמעשר בהמה מוכח שפיר.
אח"ז ראיתי מפורש ברא"ש פ"ה דנדרים שכתב להדיא, לשיטת ר"י דהא דרב נחמן דקדושין וכן הא דהמוכר את הבית דפסקינן כשמואל לענין זה דוקא הוי כלקוחות ועד"ז חלקו שיהי' להם אונאה זע"ז כמוכרים וכו', וצ"ל לשיטת ר"י הא דמקשה ביצה (ל"ז ב') מאי קסבר רב אי קסבר יש ברירה אפילו בהמה תשתרי ואי קסבר אין ברירה אפילו חביות נמי אסורה, בפשיטות ה"מ הש"ס למיפרך מרב אדרב דהא רב סבר בטלה מחלוקת קסבר כיורשים הוי יש ברירה אף בדאורייתא, וצ"ל דה"נ ה"מ הש"ס למיפרך מרב אדרב, אלא דניחא לי' למיפרך באותו מימרא דרב גופא כקושית הש"ס ולפי המסקנא ניחא בלא"ה, דרב סבר יש בריר' כמבואר בש"ס, וקצת ראי' לשיטת ר"י הנ"ל דמדקאמר בש"ס עירובין (ל"ו ב') וכן בחולין (י"ד) אליבא דרבי דלית לי' לר' יהודא ברירה אף בדרבנן, מדתני איו.
וקמקשה הש"ס אדרבה ליתא לדאיו ממתניתין, וקאמר הש"ס דמוכח מהא ברייתא דהלוקח יין דלית לי' לר' יהודא ברירה כו', ואם נאמר דרב סבר אין ברירה בדאורייתא והא דפסק בטלה מחלוקת היינו מטעם לקוחו' באחריות כמבואר בתוספות ורא"ש ושאר פוסקים, וע"כ צ"ל לדידהו דהא דפסק רב בביצה דחביות מותרת היינו בדרבנן יש ברירה, וקמחלק בין דאורייתא לדרבנן, א"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא אדרבא ליתא לדאיו ממתניתין ומהא דהלוקח יין אין ראי' אף דסבר ר' יהודא שם אין ברירה היינו בדאורייתא אבל בעירובין דרבנן יש ברירה אלא ע"כ צ"ל דרב אינו מחלק בין דאורייתא לדרבנן וסבר אף בדאורייתא יש ברירה, א"כ ה"ה להיפך ר' יהודא דסבר אין ברירה בדאורייתא גבי הלוקח יין ה"ה בדרבנן אין ברירה ואין חילוק וקאמר הש"ס שפיר מהא דהלוקח יין מוכח דליתא למתניתין מקמי דאיו, א"כ לפי"ז ע"כ רב דסבר בדאורייתא יש ברירה והיינו ע"כ דסבר גבי הא דאחים שחלקו בטלה מחלוקת מטעם כיורשים הוי, והש"ס דפסק בב"ב שם כוותי' היינו מטעם יש ברירה וע"כ הא דקאמר בש"ס ב"ב (ס"ה) דאידי רב ושמואל לטעמיהו גבי אחים שחלקו אין להם דרך אם הלכה כר' עקיבא דמוכר בעין יפה הוא מוכר, או כרבנן בעין רעה הוא מוכר, לא לענין ברירה תלי' שם הפלוגתא כ"א לענין זה דוקא היי כלקוחות וכנ"ל בשם הרא"ש לשיטת ר"י: