תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ב · פסוק טו
אחזו לנו שעלים. שועלים אלו המצרים שהיו ערומין כשועלים קנא [ומהו אחזו לנו ששמרו את ילדי ישראל להשליכן ליאור] קנב.
(שם)
אחזו לנו שעלים. בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו היו המצרים משלחין בניהם לבתי מרחצאות ורואין איזו אשה מישראל מעוברת וחוזרים ואומרים לאבותיהם, לפלניתא ג' חדשים, לפלניתא ד', לפלניתא ה', ולמנינם היו נוטלין אותן מדדיהן ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים קטנים, ששמרו אותנו ליאור קנג.
(שם)
אחזו לנו שעלים. א"ר ברכיה, שועלים קדמאה מלא, תנינא חסר – שעלים כתיב, אותם הם השועלים שירדו לשעלו של ים קנד [מ"ר]
שעלים קטנים. א"ר חנן, [בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו] היו בנות ישראל נוטלות בניהן וטומנות אותן במחילות קנה, והיו המצרים נוטלים בניהם הקטנים ומכניסין אותן לבתיהן של ישראל ועוקצים אותם והם בוכין והיה התינוק של ישראל שומע קול חבירו שבוכה ובוכה עמו והיו נוטלין אותן ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים קנו.
(שם)
שעלים קטנים. רבי ברכיה אומר, שועלים קטנים אלו ארבע מלכיות, שנאמר (משלי ל׳:כ״ד) ארבעה הם קטני ארץ קנז.
(שם)
מחבלים כרמים. כרמים אלו ישראל, שנאמר(ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
(שם)
וכרמינו סמדר. מי גרם לכרמנו להיות סמדר, בשביל (יחזקאל כ״ב:ל׳) ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי קנח.
(שם).