תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ב
פסוק א
אני חבצלת. למה נקרא שמה חבצלת – שחבויה בצלה א [מ"ר]
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, אני היא שחבבני הקב"ה משבעים אומות, חבצלת שעשיתי לו צל ע"י בצלאל, דכתיב ויעש בצלאל את הארון, השרון – שאפרתי לפניו שירה ע"י משה, דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל ב.
(מ"ר)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי מעשים טובים כשושנה ג, ואמרתי לפניו את השירה, שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ד.
(שם)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה ה, והראיתי באצבע עליו ה, שנאמר זה אלי ואנוהו.
(שם)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני ו, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה בידי ובלבי ואמרתי לפניו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
(שם)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה ורמוסה בצלן של מלכיות, למחר כשיגאלני הקב"ה מצלן אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש, שנאמר (תהילים צ״ח:א׳) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו' ז.
(שם)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אנו, אני היא שנתונה בעמקי הצרות ח וכשידלני הקב"ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה לפניו, הדא היא דכתיב (ישעיהו כ״ו:ט״ז) ה' בצר פקדוך ט.
(שם)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שנתונה בעמקי גיהנם י וכשיגאלני הקב"ה ממעמקים, כמש"נ (תהילים מ׳:ג׳) ויעלני מבור שאון יא, אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הדא הוא דכתיב (שם) ויתן בפי שיר חדש.
(שם)
אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, בשעה שאתה מעמיק עיניך בי יב אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך ה' יב.
(מ"ר)
אני חבצלת השרון. ר' ברכיה אמר, הפסוק הזה המדבר אמרו יג, אמר המדבר, אני מדבר וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי, שנאמר (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה ונתנם לי הקב"ה שיהיו שמורים בי, ולכשיבקשם ממני אני מחזירם לו בלא חסרון ומרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנאמר (ישעיהו ל״ה:א׳) ישושום מדבר וציה יד.
(שם)
אני חבצלת השרון. רבנן אמרי, הפסוק הזה הארץ אמרו טו, אמרה, אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי, ולבשיבקשם הקב"ה ממני אחזירם לו, שנאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) יחיו מתיך וגו', וארטיב מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה לפניו, שנאמר (שם כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו.
(שם)
שושנת העמקים. וכי לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, לפי שחבויה בצלה טז, הגדילה קורא אותה שושנה.
(שם)
שושנת העמקים. א"ר אליעזר, משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין. במשובח שבמינים – בשושנה, ובמשובח שבאותו המין – בשושנת העמקים, לא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא בשושנת העמקים שמרטבת והולכת.
(שם)
פסוק ב
כשושנה בין החוחים. רבי יצחק פתר קרא ברבקה, דכתיב רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי (ר"פ תולדות) אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין טז והצדקת הזאת יצאה מביניהם, למה היא דומה, לשושנה בין החוחים יז.
(שם)
כשושנה בין החוחים. ר' אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה ללקטה, כך היתה קשה לפני הקב"ה גאולתן של ישראל ממצרים, לפי שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהם שלא יגאלו יח.
(שם)
כשושנה בין החוחים. רבי חנן דצפורי פתר קרא בגמלות חסדים, בנוהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים ובא אחד וברך, וכן לבית המשתה ואין אחד מהם יכול לברך ברכת חתנים ובא אחד ובירך, וכן לביהכנ"ס ואין אחד מהם יכול לעבור לפני התיבה ובא אחד ועבר, למה כל אחד מאלה דומה – כשושנה בין החוחים.
(שם)
כשושנה בין החוחים. רב הונא פתר קרא [בשעבוד] מלכיות, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים [רוח צפונית יוצא ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה, ורוח דרומית יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה] יט ואע"פ כן לבה מכוון למעלה כ, כך ישראל אע"פ שהן נגבין מסים וארנוניות, אע"פ כן לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים, שנאמר (תהילים כ״ה:ט״ו) עיני תמיד אל ה' כא.
(מ"ר)
כשושנה בין החוחים. ר' איבו פתר קרא בגאולת מחר כב, מה השושנה הזאת כשהיא נתונה בין החוחים וקשה לבעלה ללקטה, מהו עושה, מביא אור ושורף חוצה לה ואח"כ לוקטה כג, כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו, למחר כשיגיע הקץ, הקב"ה מביא אור ושורף חוצה לה, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות סיד, מה כתיב בהו (פ' האזינו) ה' בדד ינחנו כד.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו כששרב יוצא עליה היא כמושה, וכשיצא טל היא מפרחת, כך ישראל כל זמן שצלו של עשו קיים כה נראין כמושין בעוה"ז, וכשעבר הצל מרטיבין והולכין, הדא הוא דכתיב (תשע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה כו.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו אינה בטלה לעולם אלא על גב ריחה כך ישראל אין בטלין אלא על גב מצות ומעשים טובים כז.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו אינה אלא לריח כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל כח.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו עולה על שולחן מלכים תחלה וסוף כט כך ישראל הן הן לעוה"ז הן הן לעוה"ב ל.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו נכרת בין העשבים כך ישראל נכרין בין אומות העולם, שנאמר (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.
(שם)
כשושנה בין החוחים. מה שושנה זו מתוקנת לשבתות ויו"ט לא כך ישראל מתוקנים לגאולה של מחר לב.
(מ"ר)
כשושנה בין החוחים. א"ר ברכיה, אמר הקב"ה לישראל, בני כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים לג, עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין ג"כ לשושנה בין החוחים, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשה אלו ואלו, הדא הוא דכתיב (פ' אחרי) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו לד.
(שם)
פסוק ג
כתפוח וגו'. מה התפוח הזה לה הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה לו יכול אף ישראל כן ת"ל בצלו חמדתי וישבתי, אותו חמדתי לז.
(שם)
כתפוח וגו'. ר' אחא ב"ר זעירא אמר, מה תפוח זה מוציא נצו קודם לעליו לח כך ישראל הקדימו אמונה לשמועה במצרים ועשיה לשמיעה בסיני, שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' ונאמר נעשה ונשמע.
(שם)
כתפוח וגו'. ר' עזריה אומר, מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אלא בסיון כך לא נתנו ישראל ריח טוב אלא בסיון לט, ומה תפוח זה משעה שמוציא נצו ועד שגומר פירותיו חמשים יום, כך משעה שיצאו ממצרים ועד שקבלו את התורה חמשים יום מ.
(שם)
כתפוח וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, מה תפוח זה אתה נותן בו איסר ואתה מריח בו כמה ריחות מא כך אמר להם משה לישראל, אם מבקשים אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין, ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם וגו' מב.
(שם)
בצלו חמדתי וישבתי. א"ר לוי, שלש תקות טובות קוו ישראל על הים, קוו לתורה, לדגלים ולמשכן. לתורה – דכתיב בצלו חמדתי וישבתי מג, לדגלים – דכתיב חמדתי מד, למשכן – דכתיב וישבתי, וכמש"נ (שמואל ב ז׳:ו׳) כי לא ישבתי בבית למיום העליתי את בני ישראל ממצרים מה.
(מ"ר)
ופריו מתוק לחכי. א"ר יצחק, אלו י"ב חודש שעשו ישראל לפני הר סיני מו, מתמתקים בדברי תורה, מה טעם – ופריו מתוק לחכי, לחכי היה מתוק אבל לחיך אומות העולם היה מר מז.
(שם)
פסוק ד
הביאני וגו'. רבי יהודה אומר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה הר סיני מח ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתים [שנאמר ודגלו עלי אהבה] מט.
(שם)
הביאני וגו'. רבי יצחק אומר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה הר סיני נ, ונתן לי משם את התורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא כמנין ודגלו, ובאהבה גדולה קבלתיה שנאמר ודגלו עלי אהבה נא.
(שם)
הביאני וגו'. ר' לוי אומר, אמרה כנסת ישראל, הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה סיני נב, ושם ראיתי מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, וראו עיני דגלים של מעלה ואהבתי אותם נג, באותה שעה אמר הקב"ה למשה, הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים, הדא הוא דכתיב (פ' במדבר) איש על דגלו באותות.
(מ"ר)
ודגלו. א"ר ינאי, תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה לו במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור, שנאמר ודגלו עלי אהבה, ודגלו – בגמטריא מ"ט נד.
(מס' סופרים פרק ט"ז)
ודגלו עלי אהבה. א"ר שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה, הקב"ה אוהבן, שנאמר ודגלו עלי אהבה נה.
(שבת ס"ג א')
ודגלו עלי אהבה. ר' יונה אומר, שני חברים שעוסקין בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה אומר הקב"ה ודגלו עלי אהבה נו.
(מ"ר)
ודגלו עלי אהבה. א"ר אחא, עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת – ואייבת, אומר הקב"ה ודלוגו עלי אהבה נז.
(שם)
ודגלו עלי אהבה. א"ר ישכר. תינוק שקורא למשה משה ולאהרן ארן ולעפרון עופרן נח אומר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה נט.
(שם)
ודגלו עלי אהבה. א"ר חיניא, לשעבר כשהיה אדם מראה איקונין באצבעו היה נזוק ס ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא שאומר הקב"ה וגורלו עלי אהבה סא.
(מ"ר)
ודגלו עלי אהבה. רבנן אמרי, התנוק הזה מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא שאומר הקב"ה ודלוגו עלי אהבה.
(שם)
ודגלו עלי אהבה. א"ר ברכיה, אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו, כמש"נ ואת עורות גדיי העזים וגו' אמר הקב"ה בהן אני משרה שכינתי, כמש"נ ועשית יריעות עזים, ולא עוד אלא ודגלו עלי אהבה – ודגולו עלי אהבה סב.
(שם)
פסוק ה
סמכוני באשישות. בשתי אשות, באש של מעלה ובאש של מטה סג, דבר אחר – באשישות – בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה סד.
(שם)
סמכוני באשישות. באשות הרבה, באש של אברהם ובאש של מוריה סה ושל סנה ושל אליהו ושל חנניה מישאל ועזריה סו.
(שם)
סמכוני באשישות וגו'. באשישות אלו ההלכות המאוששות סז, רפדוני בתפוחים – אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים סח, כי חולת אהבה אני, א"ר יצחק, לשעבר שהיתה הפרוטה מצויה היתה נפשו של אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה נפשו של אדם מתאוה לשמוע דבר אגדה סט.
(מס' סופרים פרק ט"ז)
כי חולת וגו'. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך הם ע.
(שם)
כי חולת וגו'. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך הם עא.
(מ"ר)
כי חולת אהבה אני. אמרה כנסת ישראל, אע"פ שאני חולה – אהובה אני לו עב.
(שם)
פסוק ו
שמאלו וגו'. שמאלו תחת לראשי – אלו לוחות הראשונים וימינו תחבקני אלו הלוחות השניים עג.
(שם)
שמאלו וגו'. שמאלו תחת לראשי זו ציצית וק"ש, וימינו תחבקני זו תפלין ותפלה עד.
(שם)
שמאלו וגו'. שמאלו תחת לראשי זו סוכה, זו מזוזה עה, וימינו תחבקני – זה ענן שכינה לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (ישעיהו ס׳:י״ט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך, מי יאיר לך – והיה לך ה' לאור עולם עו.
(שם)
שמאלו וגו'. א"ר, מאי דכתיב לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, איזה הוא דבוק – שמאלו תחת לראשי עז.
(שם)
פסוק ז
השבעתי אתכם. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר, שתי שבועות יש כאן עח, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. השביע לישראל שלא ימרדו בעול המלכות והשביע לאוה"ע שלא יקשו עולם על ישראל, שאם עושין כן הם גורמין לקץ לבא שלא בעונתו עט.
(שם)
השבעתי אתכם. רבי חלבו אמר, ד' שבועות יש כאן פ, השביע לישראל שלא ימרדו במלכיות ושלא ירחקו את הקץ פא ושלא יגלו מסטורין שלהם לאוה"ע פב ושלא יעלו חומה מן הגולה פג, אם כן למה מלך המשיח בא לקבץ גליותיהן של ישראל פד.
(מ"ר)
השבעתי אתכם וגו'. אמר רב יהודה, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנא' השבעתי אתכם וגו' ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ פה.
(כתובות קי"א א')
בצבאות. בשתי צבאות, בצבא של מעלה ובצבא של מטה, ואיזה זה, זה בשמים ובארץ פו.
(מ"ר)
בצבאות. באבות ובאמהות, מאי משמע, צבאות שעשו הם צביוני ועשיתי צביוני בם פז.
(שם)
בצבאות וגו'. מהו בצבאות או באילות השדה, א"ר אלעזר, אמר להם הקב"ה לישראל, אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה פח.
(כתובות קי"א א')
בצבאות וגו'. מהו בצבאות או באילות השדה – במילה, מאי משמע, בצבא שיש בה אות, או באילות השדה – ששופכין דמם כדם צבי ואיל פט.
(מ"ר)
בצבאות וגו'. רבנן אמרי, השביען בדורו של שמד צ. מאי משמע, בצבאות – שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בם צא או באילות השדה – ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ואיל, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ר) כי עליך הורגנו כל היום צא.
(שם)
באילות השדה. זו חית השדה, האיך מה דאת אמר (איוב ה׳:כ״ג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך צב.
(שם)
באילות השדה. אלו השבטים, האיך מה דאת אמר נפתלי אילה שלוחה צג.
(שם)
את האהבה וגו'. איזו אהבה, רבי יודן אומיר, אהבה שאהב יצחק את עשו, ומהו עד שתחפץ – עד שנעשה חפצו של זקן צד, ורבי ברכיה אומר, אהבה שאהב הקב"ה לישראל, ומהו עד שתחפץ – עד שתחפץ מלכות של מעלה צה.
(מ"ר)
עד שתחפץ. לכשתחפץ מדת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב, לכך נאמר עד שתחפץ [וסמיך ליה קול דודי הנה זה בא] צו.
(שם)
פסוק ח
קול דודי. קול דודי זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר בחודש הזה אתם נגאלין, אומרים לו והלא כבר נשבע הקב"ה שהיא משעבדנו בע' אומות, הוא משיבן, אחד מכם גולה לברברי ואחד לברטניא צז ודומה כמו שגליתם כולכם, ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם מכל אומה ואומה כותי אחד או ברברי אחד בא ומשעבד בכם ודומה כאלו נשתעבדתם בשבעים אומות צח.
(שם)
קול דודי וגו'. קול דודי זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו האיך אנו נגאלין והלא אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדיין אין בידנו אלא רד"ו שנים, אמר להם, הואיל והיא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, אין ההרים והגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורין, מדלג על החשבונות ועל הקצים ועבורים צט.
(שם)
קול דודי וגו'. רבי נחמיה אומר, קול דודי זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו, האיך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים, אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט, בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו ק, הדא הוא דכתיב מדלג על ההרים [מקפץ על הגבעות], אין הרים אלא בתי דינין כמש"נ (שופטים י״א:ל״ז) ואלכה וירדתי על ההרים קא [ואין גבעות אלא צדיקים] קב.
(שם)
קול דודי וגו'. רבנן אמרי, קול דודי זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו האיך אנו נגאלין והלא כל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו קג, אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, אין הרים וגבעות אלא עבודת כוכבים, כמו שנאמר (הושע ד׳:י״ג) על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו.
(שם)
מדלג על ההרים וגו'. מדלג על ההרים – בזכות אבות, מקפץ על הגבעות – בזכות אמהות קד.
(ר"ה י"א א')
פסוק ט
דומה דודי. [דודי זה הקב"ה, ולמה נקרא שמו דודי], לפי שאמרה כנסת ישראל, רבש"ע, אתה אומר לן דיו דיו [ואנו אומרים] ואנו את לגבן תחלה קה [מ"ר]
לצבי. כצבי, מה צבי זה מדלג מהר להר, מבקעה לבקעה, מאילן לאילן, מסוכה לסוכה, ומגדר לגדר, כך הקב"ה מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת אחר, מבית מדרש זה לבית מדרש אחר כדי לברך את ישראל קו.
(מ"ר)
לצבי. כצבי, מה צבי זה מדלג מהר להר, מבקעה לבקעה, מאילן לאילן, מסוכה לסוכה, ומגדר לגדר, כך הקב"ה קפץ ממצרים לים ומים לסיני ומסיני לעתיד קז.
(שם)
לצבי. כצבי, מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה, וכן גואל האחרון קח.
(שם)
לעפר האילים. רבי יוסי ב"ר חנינא אומר, לאורזליהון דאיילתא קט.
(שם)
אחר כתלנו. אחר כתלנו של סיני, כמו שנאמר כי ביום השלישי ירד ה' קי.
(שם)
אחר כתלנו. אחר כותל מערבי של בית המקדש, ולמה כן, לפי שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם קיא.
(שם)
משגיח מן החלנות. כמו שנאמר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר וגו' קיב.
(שם)
משגיח מן החלנות וגו'. משגיח מן החלונות זו זכות אבות. מציץ מן החרכים זו זכות אמהות קיג.
(שם)
מציץ מן חרכים. כמו שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים, ומהו ענה דודי ואמר לי – אנכי ה' אלוהיך קיד. דבר אחר אמר לי החודש הזה לכם ראש חדשים קטו.
(שם)
פסוק י
ענה דודי ואמר. וכי לא זו היא עניה ולא זו היא אמירה, אלא ענה ע"י משה ואמר על ידי אהרן, דבר אחר ענה ע"י דניאל ואמר ע"י עזרא, דבר אחר ענה ע"י אליהו ואמר על ידי מלך המשיח, ומה אמר קומי לך רעיתי יפתי קומי זרוזי גרמיך קטז.
(שם)
קומי לך וגו'. קומי לך בתו של אברהם דכתיב ביה לך לך, רעיתי יפתי – בתו של יצחק שרעה אותי ויפה אותי על גב המזבח, ולכי לך בתו של יעקב דכתיב ביה וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם קיז.
(מ"ר)
פסוק יא
הסתו עבר. הסתו עבר אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר קיח. דבר אחר, אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה בימי עזרא קיט. דבר אחר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, דבר אחר, אלו מאתים ועשר שנים שנשתעבדו במצרים, דבר אחר, זו מלכות כותים שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה קכ.
(שם)
הגשם חלף. אלו ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודין במדבר קכא. ד"א, אלו נ"ב שנה משנחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים קכב. ד"א, זה השעבוד [בימי מלך המשיח] קכג.
(שם)
פסוק יב
הנצנים נראו. אלו משה ואהרן, אלו הנשיאים, אלו מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו, אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה קכד.
(שם)
עת הזמיר הגיע. הגיע זמנם של כותים להזמר, של רשעים להשבר, של בבליים להשמד, של מלכות הרשעה להכלות קכה. דבר אחר, עת הזמיר הגיע, הגיע זמנה של ערלה להזמר קכו, הגיע זמנו של ביהמ"ק להבנות בימי עזרא, הגיע זמנם של ישראל להגאל, הגיע זמנה של מלכות שמים להגלות, הגיע זמן של ים סוף להבקע, הגיע זמן שתעשו זמירות להקב"ה, שנאמר עזי וזמרת יה, הגיע זמנה של א"י להחלק קכז.
(שם)
וקול התור נשבע בארצנו. א"ר יוחנן, קול תייר נשמע בארצנו, זה קולו של משה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה, זה קולו של יהושע בשעה שאמר עברו בקרב המחנה. דבר אחר, זה קולו של כורש בשעה שאמר (עזרא א׳:ג׳) מי בכם מכל עמו יהי ה' אלהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה, דבר אחר, זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר (ישעיהו נ״ב:ז׳) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר קכח.
(מ"ר)
פסוק יג
התאנה חנטה פגיה. התנוקת קרויה פגה, על שם התאנה חנטה פגיה קכט.
(נדה מ"ז א')
התאנה חנטה פגיה וגו'. התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים, והגפנים סמדר נתנו ריח – אלו הנסכים קל.
(מ"ר)
התאנה חנטה פגיה וגו'. א"ר חייא בר אבא, סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים קלא, והגפנים סמדר נתנו ריח – אלו הנשארים, ועליהם נאמר (ישעיהו ד׳:ג׳) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קלב.
(שם)
פסוק יד
יונתי. מהו יונתי קלג, אמר הקב"ה אצלי הם כיונה, מפני שנעשים כיונה תמה ושומעין לי, כמו שנאמר ויאמן העם, אבל אצל אוה"ע הם כחיות קלד.
(מ"ר)
יונתי וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, מה עשתה, התחילה צווחת כדי שישמע בעל השובך ויצילה, כך היו ישראל, בשעה שראו את המצרים רודפים אחריהם, לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע, לחזור לא היו יכולין, שכבר הקריב פרעה, מה עשו, התחילו צועקים להקב"ה, ועל אותה שעה אמר הקב"ה יונתי בחגוי הסלע, השמיעיני את קולך, את הקול אין כתיב כאן, אלא את קולך – שכבר שמעתי במצרים.
(שם)
יונתי וגו'. ר' אלעזר פתר קרא בשעה שעמדו ישראל על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים קלה, הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב התיצבו וראי את ישועת ה', השמיעיני את קולך – זו השירה שנאמר אז ישיר משה, כי קולך ערב – זה השיר, ומראיך נאוה – שהיו ישראל מראים באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו.
(שם)
יונתי וגו'. ר' עקיבא פתר קרא בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתרו של סיני קלו, הראיני את מראיך – שנאמר וכל העם רואים את הקולות, השמיעיני את קולך זה קול שלפני הדברות, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה, כי קולך ערב – זה קול שלאחר הדברות, שנאמר וישמע ה' את קול דבריכם קלז, ומראך נאוה – שנאמר וירא העם וינועו.
(שם)
יונתי וגו'. רבי יוסי הגלילי פתר קרא במלכיות קלח, יונתי בחגוי הסלע – שחבויין בסתרן של מלכיות, הראיני את מראיך – אלו מעשים טובים, השמיעיני את קולך, זה התלמוד, כי קולך ערב זה התלמוד, ומראך נאוה אלו מעשים טובים קלט.
(שם)
יונתי וגו'. ר' הונא ור' אחא ב"ר חנינא פתרי קרא באהל מועד. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתר אהל מועד קמ, הראיני את מראיך – כמש"נ (פ' שמיני) ותקהל העדה פתח אהל מועד, השמיעיני את קולך, כמו שנאמר וירא כל העם וירנו, כי קולך ערב – זה השיר קמא ומראך נאוה – כמש"נ (שם) ויקרבו כל העדה, ויעמדו לפני ה' קמב.
(שם)
יונתי וגו'. ר' תנחומא פתר קרא בבית העולמים קמג, יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתר בית עולמים קמד, הראיני את מראיך, כמש"נ (מלכים א ח׳:א׳) אז יקהל שלמה קמה, השמיעיני את קולך, כמש"נ (ד"ה ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, כי קולך ערב, זה השיר, ומראך נאוה אלו הקרבנות, כמש"נ (מלכים א ח׳:ס״ג) ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' קמו.
(שם)
הראיני וגו'. רבי אליהו פתר קרא בעולי רגלים, הראיני את מראיך אלו עולי רגלים שנאמר שלש פעמים בשנה יראה וגו', השמיעיני את קולך – זו קריאת ההלל בנעימה, כי קולך ערב – זה השיר, ומראך נאוה – זה הדוכן קמו.
(מ"ר)
כי קולך ערב. אמר שמואל, קול באשה ערוה, דכתיב כי קולך ערב קמז.
(ברכות כ"ד א')
כי קולך ערב. א"ר חסדא, קול עבה באשה ה"ז מום, שנא' כי קולך ערב קמח.
(כתובות ע"ה א')
כי קולך ערב. שאלו התלמידים את ר' דוסתאי ב"ר ינאי, מפני מה האשה קולה ערב ואין האיש קולו ערב, אמר להו, זו ממקום שנבראה וזה ממקום שנברא קמט.
(נדה ל"א ב')
כי קולך ערב. רבי שילא ור' יוחנן אמרי, מפני מה נתעקרו אמהות, בשביל שהיה הקב"ה מתאוה לשמוע שיחתן, הדא הוא דכתיב כי קולך ערב קנ.
(מ"ר)
פסוק טו
אחזו לנו שעלים. שועלים אלו המצרים שהיו ערומין כשועלים קנא [ומהו אחזו לנו ששמרו את ילדי ישראל להשליכן ליאור] קנב.
(שם)
אחזו לנו שעלים. בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו היו המצרים משלחין בניהם לבתי מרחצאות ורואין איזו אשה מישראל מעוברת וחוזרים ואומרים לאבותיהם, לפלניתא ג' חדשים, לפלניתא ד', לפלניתא ה', ולמנינם היו נוטלין אותן מדדיהן ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים קטנים, ששמרו אותנו ליאור קנג.
(שם)
אחזו לנו שעלים. א"ר ברכיה, שועלים קדמאה מלא, תנינא חסר – שעלים כתיב, אותם הם השועלים שירדו לשעלו של ים קנד [מ"ר]
שעלים קטנים. א"ר חנן, [בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו] היו בנות ישראל נוטלות בניהן וטומנות אותן במחילות קנה, והיו המצרים נוטלים בניהם הקטנים ומכניסין אותן לבתיהן של ישראל ועוקצים אותם והם בוכין והיה התינוק של ישראל שומע קול חבירו שבוכה ובוכה עמו והיו נוטלין אותן ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים קנו.
(שם)
שעלים קטנים. רבי ברכיה אומר, שועלים קטנים אלו ארבע מלכיות, שנאמר (משלי ל׳:כ״ד) ארבעה הם קטני ארץ קנז.
(שם)
מחבלים כרמים. כרמים אלו ישראל, שנאמר(ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
(שם)
וכרמינו סמדר. מי גרם לכרמנו להיות סמדר, בשביל (יחזקאל כ״ב:ל׳) ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי קנח.
(שם).
פסוק טז
דודי לי ואני לו. הוא לי לאלהים, אנכי ה' אלהיך, ואני לו לעם ולאומה, שנאמר (ישעיהו נ״א:ד׳) הקשיבו אלי עמי ולאומים אלי האזינו. הוא לי לאב, כי אתה אבינו, ואני לו לבן, בני בכורי ישראל, הוא לי לרועה, רועה ישראל האזינה (תהילים פ׳:ב׳) ואני לו לצאן, צאן מרעיתי (יחזקאל ל״ד:ל״א), היא לי לשומר, שומר ישראל (תהלים קכ"א) ואני לו לכרם, כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיהו ה׳:ז׳). הוא לי במקניאין, כמש"נ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואני לו במכעיסין, כמש"נ הן נזבח את תועבת מצרים קנט. הוא אמר לי אל יחסר המזג ואני אמרתי לו ה' רועי לא אחסר קס, הוא קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי, ואני אמרתי לו זה דודי וזה רעי. הוא אמר לי הנך יפה רעיתי ואני אמרתי לו הנך יפה דודי אף נעים. הוא אמר לי ומי כעמך בישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳:כ״ג) ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים ה' אחד, [ולפיכך] כשהיה לי דבר לבקש לא תבעתי אלא מידו, וכשיש לו דבר לא תבע אלא ממני ומידי, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, ועשו לי מקדש [מ"ר]
הרעה בשושנים. אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנה, לפיכך אין הקב"ה מנסה אלא הצדיקים שנאמר (תהילים י״א:ה׳) ה' צדיק יבחן קסא.
(שם)
פסוק יז
עד שיפוח היום. ר' יודן אומר. עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים שהיו ת' שנה ועשיתם מאתים וי' שנה קסב.
(שם)
עד שיפוח היום. ר' ברכיה אומר, עד שיפוח היום – עד שארתיח היום, כמו שנאמר (יחזקאל כ״א:ל״ו) באש עברתי אפיח עליך לפחת עליו האש קסג.
(שם)
ונסו הצללים. ר' יודן אמר, אלו שני צללים קשים שהיו לישראל במצרים, של טיט ושל לבנים. ור' ברכיה אמר, אלו צללי יגון ואנחה קסד.
(שם)
סב וגו'. סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים וממהר בגאולתכם כצבי וכאיל קסה.
(שם)
או לעפר האילים. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר, לאורזליהון דאיילתא קסו.
(שם)
על הרי בתר. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר, בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים קסז, ור' יודן אמר, על הרי בתר, כדי שיתלו המלכיות בתר אריוהון קסח ור' ברכיה אמר, אמר הקב"ה, אפילו אין לי עליהם אלא מה שעשו בביתר דיני ימתח עליהם קסט.
(מ"ר)