אור ברסלב

תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין

פרק א

פסוק א

שיר השירים. תני, אמר ר' עקיבא, אין כל העולם כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל, לפי שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים א [ידים פ"ג מ"ה].

שיר השירים. ת"ר, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבש"ע, עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו לצים ב.
(סנהדרין ק"א א')

שיר השירים. מהו שיר השירים – המשובח שבשירים, המעולה שבשירים, המסולסל שבשירים ג, מאי טעמא, לפי שבכל השירים או הקב"ה מקלס לישראל או ישראל מקלסין אותו, בשירת משה הוא אומר זה אלי ואנוהו ובשירה אחרת הוא מקלס להם, ירכיבהו על במתי ארץ (פ' האזינו), ברם הכא הוא מקלס לישראל, הנך יפה רעיתי (א' ט"ו), וישראל מקלסין לו – הנך יפה דודי אף נעים (א' ט"ז) ד.
(מ"ר)

שיר השירים. שיר חד, השירים תרי, מלמד ששלשה שירים אמר שלמה ה.
(שם)

שיר השירים וגו'. אמר ליה הקב"ה לשלמה, לפי שדרשת וחקרת אחר דברי תורה, לפיכך אין אני מקפח שכרך ואני משרה עליך רוח הקודש, מיד כתב ספריו משלי קהלת ושיר השירים ו.
(שם)

שיר השירים וגו'. א"ר יודן, מנין אתה אומר שכל מי שאומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקודש עליו – משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים, משלי קהלת ושיר השירים ז.
(שם)

אשר לשלמה. כל שלמה האמור בשיר השירים קודש – שיר למי שהשלום שלו, חוץ מזה (ח' י"ב) האלף לך שלמה – לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן ח.
(שבועות ל"ה ב')

אשר לשלמה. כשם שאמר דוד שירים שנאמר (שמואל ב כ״ב:א׳) וידבר דוד את דברי השירה הזאת כך אמר שלמה שירים, שנאמר שיר השירים אשר לשלמה ט.
(מ"ר)

אשר לשלמה. שלשה ספרים כתב שלמה, משלי קהלת ושה"ש, ואיזה מהם כתב תחלה, א"ר יונתן, שה"ש תחלה, שכן דרך הארץ, כשאדם נער אומר דברי זמר, הגדיל אומר דברי משלים, הזקין איטר דברי הבלים י.
(מ"ר)

פסוק ב

ישקני. אמר ר' אילא, יש דברים שמשיקין עליהם את הפה כמו שנאמר ישקני מנשיקות פיהו יא.
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)

ישקני. מהו ישקני – יזיינני, יטהרני, ידבקני, ישקני. יזיינני – כמש"נ (ד"ה א' י"ב) נושקי קשת, ונמשלו דברי תורה לזיין שמתקיים לבעליו בשעת מלחמה כך ד"ת מתקיימין למי שעמל בהן כל צרכן יב, יטהרני – כמש"נ (ישעיהו ל״ג:ד׳) כמשק גבים, כאדם שמשיק שני גבין זה על זה יג, ידבקני, כמש"נ (יחזקאל ג׳:י״ג) וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה. ישקני – יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו.
(מ"ר)

ישקני וגו'. תניא, בשעה שלמד משה תורה לישראל, אמרו ישראל, מה משה בשר ודם עובר אף תלמידו עובר ולואי יגלה לנו הקב"ה פעם שנית ולואי ישקני מנשיקות פיהו יד.
(שם)

ישקני וגו'. תניא, א"ר עזריה, מנין אתה אומר כשם שנפשו של משה ושל אהרן ושל מרים יצאו בנשיקה טו כך נשמת כל הצדיקים יוצאת בנשיקה ת"ל ישקני מנשיקות פיהו, אם עסקת בדברי תורה ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך טז.
(מ"ר)

מנשיקות פיהו. תניא, רבי יהושע בן לוי אומר, כל עשרת הדברות מפי משה שמעו ישראל, לבד מן אנכי ולא יהיה לך אלהים אחרים מפי הקב"ה שמעו יז, הדא הוא דכתיב ישקני מנשיקות פיהו, מנשיקות ולא כל הנשיקות יח.
(שם)

כי טובים דדיך. תניא, דברי תורה דומין זה לזה, דודין זה לזה, קרובים זה לזה, כמש"נ (פ' בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו יט.
(שם)

כי טובים דדיך וגו'. אמר ליה ר' יהושע לר' ישמעאל, ישמעאל אחי, האיך אתה קורא, כי טובים דודיך מיין או כי טובים דּוֹדַיִךְ, אמר ליה, כי טובים דּוֹדַיִךְ, אמר ליה, אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו – לריח שמניך טובים כ.
(ע"ז כ"ט ב')

טובים דדיך מיין. כי אתא רב דימי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה כא.
(ע"ז ל"ה א')

טובים דדיך מיין. אמר רבי יודא בן פזי, חביבים דברי סופרים מדברי תורה, שהרי ר' טרפון אלו לא קרא ק"ש כלל לא היה עובר אלא בעשה, ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש, הדא הוא דכתיב כי טובים דודיך מיין כב.
(ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ד)

טובים דדיך מיין. חברייא בשם ר' יוחנן אמרי, חביבין דברי סופרים מדברי תורה, שכן האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור כג, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב כד, הדא הוא דכתיב כי טובים דודיך מיין כה.
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)

טובים דדיך מיין. נמשלו דברי תורה ליין, מה יין משמח את הלב, כמש"כ (תהילים ק״ד:ט״ו) ויין ישמח לבב אנוש, כך דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר (שם י"ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב כו.
(מ"ר)

טובים דדיך מיין. דודיך אלו האבות כז, מיין אלו הנשיאים כח, דבר אחר, דודיך אלו הקרבנות, מיין אלו הנסכים כט.
(שם)

טובים דדיך מיין. דודיך אלו ישראל, מיין – מיין עשרה – י' עשרה, נ' חמשים, הרי שבעים, אלו שבעים אומות ל, ללמדך שחביבין ישראל לפני הקב"ה יותר מכל האומות לא.
(מ"ר)

פסוק ג

לריח שמניך טובים. דרש רב נחמן ברי' דרב חסדא, מאי דכתיב לריח שמניך טובים וגו', למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטון, מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף לב, ולא עוד אלא דברים שמכוסים ממנו מתגלין לו, שנאמר על כן עלמות אהבוך, קרי ביה עלומות ולא עוד אלא שמלאך המות אהבו, שנאמר עלמות אהבוך קרי ביה על מות לג, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, עוה"ז ועוה"ב שנאמר עלמות קרי ביה עולמות.
(ע"ז ל"ה ב')

לריח שמניך טובים. רבי ינאי בריה דרבי שמעון אומר, כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, כאדם המריק מכלי לכלי חבירו לד, כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק שמך, רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה לה.
(מ"ר)

לריח שמניך טובים. [מהו שמניך], רבי תנחום ב"ר חייא אומר שני שמנים הן, שמן כהונה ושמן מלכות, ורבנן אמרי שתי תורות הן, תורה שבכתב ותורה שבעל פה לו.
(שם)

לריח שמניך טובים. רבי יוחנן פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקב"ה לאברהם, אברהם, הרבה מצות ומעשים טובים יש לך, טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי, הדא הוא דכתיב (פ' לך) לך לך מארצך וממולדתך והדר ואעשך לגוי גדול לז,

על כן עלמות אהבוך. אמר ליה הקב"ה, הא לך עולמות הרבה, הדא הוא דכתיב (שם) ואת הנפש אשר עשו בחרן, ומהו זה ־־ אלו הגרים שגיירו לח.
(שם)

שמן תורק שמך. א"ר יודן, שמן תורק שמך, שמך מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט') וחובל עול מפני שמן – חובל עולו של סנחריב מפני חזקיהו וסיעתו שהיו עוסקין בשמנה של תורה לט.
(מ"ר)

שמן תורק שמך. נמשלו דברי תורה לשמן, מה שמן תחלתו מר מ וסופו מתוק, כך ד"ת (איוב ח׳:ז׳) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד מא, ומה שמן כוס מלא אינו מזרזיף כשאר כל המשקין כך ד"ת אין מזרזפין בדברי לצנות מב, ומה שמן כוס מלא ממנו שנפל לתוכה טיפה של מים יוצאת כנגדו טיפה של שמן מג כך אם נכנס דברי תורה ללב יוצא כנגדו דבר של לצנות, נכנס דבר של לצנות יוצא כנגדו דבר תורה.
(שם)

שמן תורק שמך. נמשלו ישראל לשמן, מה שמן אין משתבח אלא ע"י כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא ע"י יסורין מד ומה שמן אין מתערב בשאר משקין כך ישראל אין מתערבין באוה"ע, שנאמר (פ' ואתחנן) ולא תתחתן בם, ומה שמן מביא אורה לעולם כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך, ומה שמן עליון על כל המשקין כך ישראל עליונים על כל האומות, שנאמר (פ' תבא) ונתנך ה' אלהיך עליון, ומה שמן אין לו בת קול מה כך ישראל אין להם בת קול בעוה"ז מו, אבל לעוה"ב כתיב (ישעיהו נ״ב:ח׳) קול צופיך נשאו קול מז.
(שם)

על כן וגו'. מהו על כן – על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחן ועוג וביזת ל"א מלכים אנו אוהבים אותך מח.
(שם)

עלמות אהבוך. על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך. דבר אחר, על שהעלמת מהם מתן שכרם של צדיקים מט.
(שם)

עלמות אהבוך. אלו בעלי תשובה. דבר אחר, אלו הגרים, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג׳:ב׳) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים נ.
(שם)

עלמות אהבוך. זו כת השלישית, שנאמר (זכריה י״ג:ט׳) והבאתי את השלישית באש וצרפתים נא.
(מ"ר)

עלמות אהבוך. זה דורו של שמד, שנאמר (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה נב.
(שם)

עלמות אהבוך. אלו ישראל, שנאמר (פ' עקב) כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וגו' נג.
(שם)

עלמות אהבוך. אהבוך בעלמות ובזריזות נד.
(שם)

פסוק ד

משכני וגו'. מהו משכני אחריך נרוצה – אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, על שסלקת שכינתך מתוכנו אחריך נרוצה, שכן כל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא התאבלו, כיון שאמר להם משה (פ' תשא) כי לא אעלה בקרבך, מיד ויתאבלו נה.
(שם)

משכני וגו'. ר' יודן ור' עזריה, ר' יודן אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, על שנהגת עם שכנותי במדת הדין ועמי במדת רחמים אחריך נרוצה, ור' עזריה אומר, אמרה, ממה שנתת לי ביזת מצרים וסיחן ועוג ול"א מלכים אחריך נרוצה נו.
(שם)

משכני וגו'. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, ממה שגרית בי שכני הרעים אחריך נרוצה, משל למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכניה הרעים והתחילה לצעוק אדוני המלך הושיעני נא, כך ישראל, הדא הוא דכתיב (שופטים י׳:י״ב) וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם נז.
(שם)

משכני וגו', [אל תקרא משכני אלא מסכינני או ממסכיני], אמרה כנס"י לפני הקב"ה, מסכינני [או ממסכיני] אחריך נרוצה, כהא דאמר ר' אחא, כשצריך יהודאה לחרובא עביד תשובה, וכהא דא"ר עקיבא, יאי מסכנותא לברתא דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא נח.
(שם)

משכני וגו'. [אל תקרא משכני אלא משכינני], אסרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, ממשכון גדול שנטלת ממני אחריך נרוצה, דא"ר יוחנן, מאי דכתיב (נחמיה א׳:ז׳) חבל חבלנו לך, זה חרבן ראשון וחרבן שני שלא נתמשכנו אלא על ידינו נט.
(מ"ר)

משכני וגו'. משכני, אם למקרא – למקרא, אם למשנה – למשנה, אם לתלמוד – לתלמוד, אם לתוספתא – לתוספתא, ואם לאגדתא – לאגדתא ס.
(שם)

הביאני המלך חדריו. על מי נאמר זה, על ר' עקיבא שנכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום סא.
(שם)

הביאני המלך חדריו. וכי מניין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי ויגלה לישראל [חדרי רוחות ומטרות] ויחזקאל הנביא חדרי מרכבה אלא הה"ד הביאני המלך חדריו סב.
(שם)

נגילה ונשמחה בך. הרי אלו שנים מעשרה לשונות של שמחה שנקראו ישראל, גילה, שישה, שמחה, רינה, פצחה, צהלה, עלצה, עליזה, חדוה, תרועה סג, ויש מוציאין תרועה ומעיילין דיצה סד.
(שם)

נגילה ונשמחה בך. אומרים ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אין לנו חפץ בעולם טוב ממך, הדא הוא, נגילה ונשמחה בך סה.
(שם)

נגילה ונשמחה בך. רבי אבין פתח, (תהילים קי״ח:כ״ד-כ״ה) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך סו.
(שם)

נגילה ונשמחה בך. א"ר יצחק, בך – בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה סז.
(מ"ר)

נזכירה דודיך מיין. מהו מיין – מיינה של תורה, כגון הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג סח.
(שם)

נזכירה דודיך מיין. דבר אחר מיין – מיין של אבות, מי פעל לפניך כאברהם, מי פעל לפניך כיצחק, מי פעל לפניך כיעקב סט.
(שם)

מישרים אהבוך. אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, הודיעני הלכה ע, אמר ליה, אחרי רבים להטות [וכל כך למה עא ], כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, ואומר מישרים אהבוך עב.
(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב)

מישרים אהבוך. מה ישרים רחומיך ומה תקיפין רחומיך עג.
(מ"ר)

מישרים אהבוך. א"ר חנין, כתיב (ס"פ וירא) כי יען אשר עשית את הדבר הזה, והא נסיון עשירי היה זה ואתה קורא אותו דבר עד אלא אלו לא קבל עליו הדבר הזה היה מפסיד ומאבד כל הנסיונות הראשונים, הדא – מישרים אהבוך עה.
(שם)

פסוק ה

שחורה אני ונאוה. שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי עו.
(שם)

שחורה אני ונאוה. אמרה כנסת ישראל, שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני, דכתיב (עמוס ט') הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל – כבני כושיים אתם בפניכם, אבל לי אתם כבני ישראל נאום ה' עז.
(מ"ר)

שחורה אני ונאוה. שחורה אני במצרים שנאמר (יחזקאל כ') וימרו בי, ונאוה אני במצרים – בדם פסח ובדם מילה. שחורה אני בים שנאמר (תהלים ק"ו) וימרו על ים, ונאוה אני בים שנאמר זה אלי ואנוהו. שחורה אני במרה שנאמר וילנו העם, ונאוה אני במרה שנאמר ויורהו ה' עץ וישלך אל המים עח. שחורה אני ברפידים שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ונאוה אני ברפידים שנאמר ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי עט. שחורה אני בחורב שנאמר (תהלים ק"ו) יעשו עגל בחורב, ונאוה אני בחורב, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שחורה אני במדבר שנאמר (שם ע"ח) כמה ימרוהו במדבר, ונאוה אני במדבר – בהקמת המשכן. שחורה אני במרגלים, ונאוה אני ביהושע וכלב. שחורה אני בשטים שנאמר וישב ישראל בשטים ויחל העם העם לזנות וגו', ונאוה אני בשטים שנאמר (שם ק"ו) ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה.
(שם)

שחורה אני ונאוה. שחורה אני בעכן שנאמר (יהושע ז') וימעלו בני ישראל מעל בחרם, ונאוה אני ביהושע שנאמר (שם) ויאמר יהושע אל עכן שים נא כבוד לה' פ.
(שם)

שחורה אני ונאוה. שחורה אני במלכי ישראל פא, ונאוה אני במלכי ישראל שנאמר (מ"א כ"א) ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו ויצום וגו'. ואם בשחורים שהיו לי כך אני נאוה, בנאים שלי על אחת כמה וכמה פב.
(שם)

שחורה אני ונאוה. שחורה אני בעשרת השבטים ונאוה אני בשבט יהודה ובנימין פג.
(שם)

שחורה אני ונאוה. שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת פד. שחורה אני בעוה"ז ונאוה אני לעוה"ב פה, שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביוהכ"פ פו.
(שם)

בנות ירושלם. רבנן אמרי, אל תקרא בנות ירושלים אלא בונות ירושלים, זו סנהדרי גדולה שיושבין ומבינין אותה בכל שאלה ומשפט פז.
(מ"ר)

בנות ירושלם. רבי יוחנן אמר, מהו בנות ירושלים, עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל המדינות ולהמשיך כנהר אליה כבודה פח, כמה שנאמר (יהושע ט"ו) אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה פט.
(שם)

כאהלי קדר. מה אהלי קדר אע"פ שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות, כך תלמידי חכמים אע"פ שנראים כעורים ושחורים בעוה"ז אבל בפנים יש בהם תורה מקרא משנה מדרשות והלכות, תלמוד תוספתות ואגדות צ.
(שם)

כאהלי קדר. מה אהלי קדר אין עליתי עול כל בריה צא כך ישראל לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה.
(שם)

כאהלי קדר. א"ר יודן, משל ליוסף, מה יוסף נמכר לאהלי קדר, לישמעאלים, וחזר וקנה את קוניו, שנאמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים, כך ישראל כתיב בהו (ישעיהו י״ד:ב׳) והיו שובים לשוביהם צב.
(שם)

כיריעות שלמה. מה יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת, כך ישראל אע"פ שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה, בא יוהכ"פ ומכפר עליהם צג.
(שם)

כיריעות שלמה. מהו כיריעות שלמה, כיריעותיו של מי שהשלום שלו שאמר והיה העולם, שמשעה שמתחן עדיין לא זזו ממקומן צד.
(שם)

פסוק ו

אל תראני וגו'. מהו אל תראוני שאני שחרחרת, אמרה כנסת ישראל לנביאים אל תראוני בשחררותי ולהגיד דלטוריא על ישראל צה.
(שם)

ששזפתני השמש. על שעשיתי ארות של סוסים לשמש, דכתיב (מלכים ב כ״ג:י״א) וישבת את הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית ה' צו.
(מ"ר)

ששזפתני השמש. אומרים ישראל לאוה"ע, אנו רק שמשה של עבודת כוכבים שזפתני, אבל אתם שזופים אתם ממעי אמכם, שבזמן שהאשה מתעברת משתחוות לעבודת כוכבים היא ובנה צז.
(שם)

ששזפתני השמש. רבי יצחק פתר קרא במלחמת מדין, שבשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה צח, והיא אומרת להם, וכי אין אנו מבריותיו של הקב"ה שאתם עושין לנו כך, והיו ישראל אומרים להן, לא דייכן שנטלנו את שלנו מתחת ידיכן צט, הדא הוא דכתיב, ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש ק.
(שם)

בני אמי וגו'. רבי מאיר אומר, בני אמי – בני אומתי, אלו דתן ואבירם, נחרו בי – נתגרו בי, מלאו את הדיין חרון אף עלי קא, שמוני נוטרה את הכרמים, עד שהיה משה עושה דין בין בנותיו של יתרו קב לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים, הדא הוא – כרמי שלי לא נטרתי.
(שם)

בני אמי וגו'. רבי יוסי אומר, בני אמי – בני אומתי, אלו המרגלים, שמוני נוטרוה וגו', על שנתעכבתי במדבר מ"ב מסעות לא הוי לי לכנס לא"י, הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי קג.
(שם)

בני אמי וגו'. בני אמי, בני אומתי, זה ירבעם בן נבט, שמוני נוטרה וגו', משמירת שני עגליו של ירבעם לא שמרתי משמרת כהונה ולויה, הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי קד.
(שם)

בני אמי וגו'. בני אמי – בני אומתי, זה אחאב, שמוני נוטרה וגו', מפטם ומאכיל לצדקיהו בן כנעני וחביריו, ונביא אחד של אמת היה לו, זה מיכיהו, והאכילוהו לחם צר ומים לחץ (מלכים א כ״ב:כ״ז), הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי קה.
(שם)

בני אמי וגו'. בני אמי – בני אומתי, זו איזבל, שמוני נוטרה וגו', מאכלת ומפטמת לנביאי הבעל והאשרה, ולאליהו אמר (מלכים א י״ט:ב׳) כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם, הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי קו.
(מ"ר)

בני אמי וגו'. בני אמי – בני אומתי, זה צדקיהו המלך, שמוני נוטרה וגו', שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה וחביריו, (ירמיה ל"ח א') ונביא אחד של אמת היה לו, זה ירמיהו, וכתיב ביה (ירמיה ל"ו) ונתן לו ככר לחם מחוץ האופים שהוא פת קיבר שחורה מסיבים של שעורים שנמכרת חוץ לפלטיא, הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי קז.
(שם)

כרמי שלי וגו'. מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים – לפי שכרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי לשמור שני ימים טובים של גליות בסוריא ולקבל שכר על אחד – זה שלא שמרתי יום אחד בארץ. מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא ולקבל שכר על אחת – זה שלא הפרשתי חלה אחת בארץ קח.
(ירושלמי עירובין פ"ג ה"ט)

פסוק ז

הגידה לי וגו'. ר' יהודה ב"ר סימון ור' ברכיה פתרו מקרא זה במשה, שאמר להקב"ה, רבש"ע, הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך אחרי, מאי משמע, הגידה לי וגו', אומה זו שנתתי נפשי עליה איכה תרעה – בימות החמה, איכה תרביץ בצהרים – בימות הגשמים קט, איכה תרעה בימי מלכיות, איכה תרביץ בצהרים בשעבוד מלכיות, אמר ליה הקב"ה, צאי לך בעקבי הצאן וגו' קי.
(מ"ר)

שלמה. מהו שלמה, רבי עזריה אומר, שלא אעשה למה בעיני חביריך על עדריהון קיא שלא יהא חילול שמים כשעדר בניך בצרה ועדרי חביריך ברוחה קיב.
(שם)

שלמה אהיה כעטיה. ר' חלבו בשם רבי הונא אמר, שלמה אהיה כעוטיה – שלא אהיה כאבל הזה שהוא עוטה על שפמו ובוכה כמש"נ (פ' תזריע ) ועל שפם יעטה.
(שם)

שלמה אהיה כעטיה. שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה את בגדו ויצא, היך מה דאת אמר (ירמיהו מ״ג:י״ב) ועטה את ארץ מצרים קיג.
(שם)

שלמה אהיה כעטיה. רבנן אמרי, שלמה אהיה כעוטיה, שלא יראו בניך שצרתך צרה ויטו מאחריך וידבקו בעדרי חביריך, היך מה דאת אמר (תהלים צ"ד) היחברך כסא הוות קיד.
(שם)

על עדרי חביריך. כשאני הולך אצל חביריך וישאלוני על עדריהון מה אני משיבן קטו.
(מ"ר)

פסוק ח

היפה בנשים. היפה שבנביאים, המעולה שבנביאים קטז, ולמה נמשלו הנביאים בנשים, מה אשה אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינם מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מאביהם שבשמים קיז.
(שם)

צאי לך בעקבי. ר' אליעור אומר [אמר ליה הקב"ה למשה], מחררה שנטלו ישראל ממצרים ואכלו ממנה ל"א יום אתה יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, שנאמר (תהילים ע״ב:ט״ז) יהי פסת בר בארץ קיח.
(שם)

צאי לך בעקבי. ר"ע אומר, [אמר ליה הקב"ה למשה], ממה שהקפתי אותם בענני כבוד במדבר אתה יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב, שנא' (ישעיהו ד׳:ו׳) וסוכה, תהיה לצל יומם קיט.
(שם)

צאי לך בעקבי. רבנן אמרי, [אמר ליה הקב"ה למשה], ממה שהאכלתים במדבר את המן שהיה מתוק מדבש וחלב אתה יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב שנאמר (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס קכ.
(שם)

בעקבי הצאן. א"ר גוריון, בזמן שצדיקים בדור הם נתפסים על עון הדור, ובזמן שאין צדיקים תינוקות של בית רבן נתפסים, ומאי קרא, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, ואמרינן גדיים הממושכנים על הרועים קכא.
(שבת ל"ג ב')

בעקבי הצאן. אמר ליה הקב"ה למשה, סוף כל הצאן לצאת ממצרים ואתה יוצא באחרונה, ולמה כן, לפי שהיה עסוק בלקיחת עצמות יוסף קכב.
(מ"ר)

בעקבי הצאן. אמר ליה הקב"ה למשה, סוף כל הדור למות ואת כותהון קכג.
(שם)

ורעי את גדיותיך. תניא, א"ר אלעזר ב"ר צדוק, אראה בנחמה אם לא ראיתי את בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים, וקראתי עליה מקרא זה, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, אל תקרא גדיותיך אלא גויותיך קכד.
(כתובות ס"ז א')

ורעי את גדיתיך. א"ר חלבו, בשעה שהיה משה מפייס ומתחנן לפני הקב"ה שיכנס לארץ, אמר ליה, ורעי את גדיותיך, גדיים נכנסים, תיישים אין נכנסים קכה.
(מ"ר)

על משכנות הרעים. [אמר ליה הקב"ה למשה], אומר לך עד מחי אהה קיים על עמי והרעה בם, על משכנות הרועים, על ארעיהון של רעים וקשים שהיו בהם, זה סיחן ועוג קכו.
(שם)

פסוק ט

לססתי ברכבי פרעה. אמר פרעה, לא ארכב על סוס זכר שהרג את בעליו במלחמה, אלא הריני רוכב על סוסה נקבה קכז.
(שם)

דמיתיך רעיתי. מהו דמיתיך – שתקתיך, בשעה שרדפו מצרים אחרי ישראל היו ישראל רומזים למצרים מפחד ואומרים להם אחריכם אנו הולכים, אמר להם הקב"ה, סבורים אתם שאין בי כח לפדותכם, דומו לכם, הדא הוא דכתיב ה' ילחם לכם ואתם תחרישון קכח.
(שם)

דמיתיך רעיתי. לפי שהיו גלי הים נדמים לסוסים נקבות ומצרים לסוסים זכרים מזוהמים ורצו אחריהם עד ששקעום בים קכט.
(שם)

רעיתי. מהו רעיתי, אמר הקב"ה, מפרנסתי הם, שירעו איתי בשני תמידין בכל יום, בתמיד של שחר על עבירות שנעשו בלילה ובתמיד של בין הערבים על עבירות שנעשו ביום, ולא היה אדם לן בירושלים ועון בידו, הדא הוא דכתיב (ישעיה א') צדק ילין בה קל.
(שם)

רעיתי. דבר אחר מהו רעיתי, אמר הקב"ה רעיתי של עולמי הם שקבלו את התורה, שאלו לא קבלוה הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו קלא.
(מ"ר)

פסוק י

נאוו לחייך בתורים. [אלו משה ואהרן], דכשם שלחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור קלב, בתורים – בשני תארים, שתוארן טובה זה על זה, זה שמח בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה קלג.
(שם)

נאוו לחייך בתורים. בשתי תורות, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, דבר אחר בתורים – בתורות הרבה, כמש"נ זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה וכו' קלד.
(שם)

נאוו לחייך בתורים. אלו סופרים ומלמדי תנוקות באמונה, ואלו הרבנים קלה.
(שם)

נאוו לחייך בתורים. בתורים – כמש"נ (אסתר ב׳:י״ב) ובהגיע תור, ואימתי הוא, בשעה שקורין בד"ת בתוריהון [במועדיהון], הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג קלו.
(שם)

צוארך בחרוזים. אלו סנהדרין שהיו חורזים דבריהם כלוניא של מרגליות קלז.
(שם)

צוארך בחרוזים. אלו התנוקות, אלו התלמידים שחוזרין צואריהן לשמוע דברי תורה כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו קלח.
(שם)

צוארך בחרוזים. כבשעה שהיה [ר' אבא בר קומי וחביריו] חורזים בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבם והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני קלט.
(שם)

צוארך בחרוזים. ר' חמא ב"ר חנינא אמר, אלו פרשיות של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו קמ.
(שם)

צוארך בחרוזים. יהודה ברבי אומר, אלו הנביאים קמא.
(שם)

פסוק יא

תורי זהב. זו התורה, זה הכתב והכתובים קמב.
(מ"ר)

תורי זהב. זו ביזת הים, עם נקודות הכסף – זו ביזת מצרים קמג.
(שם)

תורי זהב. זה המשכן, כמש"נ ואת הקרשים תצפה זהב, עם נקודות הכסף – כמש"נ ווי העמודים וחשוקיהם כסף קמד.
(שם)

תורי זהב. רבי ברכיה אומר, תורי זהב זה הארון, כמש"נ וצפית אותו זהב טהור, עם נקדות הכסף אלו שני העמודים לפניו שהיו של כסף קמה.
(שם)

עם נקדות הכסף. ר' אבא בר כהנא אמר, אלו האותיות שבתורה, רבי אחא אמר, אלו התיבות, ויש אומרים זה השרטוט קמו.
(שם)

עם נקדות הכסף. דבר אחר נקודות הכסף זה שיר השירים, מלה חתומה ומלה מסיימה קמז.
(שם)

פסוק יב

עד שהמלך וגו'. אמר עולא, עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה קמח, מאי קרא עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו קמט, אמר רבא ואע"פ כן, עדיין חביבותיה גבן, דכתיב נתן ולא כתיב הסריח קנ.
(שבת פ"ח ב')

עד שהמלך וגו'. רבי ביקש מר' פרידה להראות לו האשכול שבכרמו, ועודנו היה רחוק ממנו נראה לו כמין שור, אמר ליה רבי, האין השור הזה מחבל כרמך, אמר ליה ר' פרידה, השור הזה שאתה רואה הוא האשכול, קרא עליו, עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו, בית המקדש חרב ואתה הנך בקשיותך, מיד נבלע אותו האשכול קנא.
(ירושלמי פאה פ"ז ה"ג)

עד שהמלך וגו'. עד שהקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, דבר אחר, עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור, דבר אחר, עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר וישכן כבוד ה' על הר סיני קנב.
(מ"ר)

עד שהמלך וגו'. עד שהקב"ה במסבו ברקיע ירד והציל לאברהם אבינו מתוך כבשן האש, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים קנג.
(שם)

עד שהמלך וגו'. ר' ברכיה אומר, במשה משתעי קרא שנקרא מלך, דכתיב ויהי בישרון מלך, והכי קאמר, עד שמשה במסבו כבר וידבר אלהים את כל הדברים האלה קנד, ור' הושעיא אמר, עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים הוא, דכתיב (פ' יתרו) ויוצא משה את העם לקראת האלהים קנה.
(שם)

עד שהמלך וגו'. ר' אבהו דריש, עד שמשה וישראל מסובים ואוכלים פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב"ה, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו', ור' יודן אמר, עד שחזקיהו וסיעתו אוכלים פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא, שנאמר (מלכים ב י״ט:ל״ה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קנו.
(שם)

פסוק יג

צרור המר וגו'. א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אע"פ שמיצר ומימר לי דודי אפילו הכי בין שדי ילין קנז.
(שבת פ"ח ג')

צרור המר וגו'. רבי עזריה בשם ר' יהודה פתר מקרא זה באברהם אבינו, מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים קנז כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלקטו מתמררות ידיו, כך אברהם היה ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים, בין שדי ילין – שהוא מותאם בין שכינה למלאך, שנאמר וירא וירץ לקראתם, וירא בשכינה וירץ למלאך קנח.
(מ"ר)

צרור המר וגו'. ר' יוחנן פתר קרא בקטרת בית אבטינוס, צרור המור זה אחד מאחד עשר סממנים שנותנין בה, בין שדי ילין – שהיתה מצומצמת בין שני בדי הארון קנט.
(שם)

בין שדי ילין. תניא, ויראו ראשי הבדים (מ"א ח') יכול לא יהיו זזין ממקומן, ת"ל ויאריכו הבדים, יכול יהיו מקורעין בפרכת ויוצאין, ת"ל ולא יראו החוצה, הא כיצד דוחקין ובולטין בפרכת ונראין כשני דדי אשה, שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין קס.
(יומא נ"ד א')

פסוק יד

אשכל הכפר. אשכול זה יצחק שנכפת על המזבח כאשכול קסא, הכופר – שמכפר עונותיהם של ישראל קסב, בכרמי עין גדי – זה יעקב אבינו שנכנס בכרום פנים מתפחד בהכלמו אצל אביו ולבש בגדי גדי עזים ונטל הברכות שהן עין עולם קסג.
(שם)

אשכל הכפר. רבי יוחנן פתר קרא בקטורת בית אבטינוס, [וכדאמר ר' יצחק], אשכל – שהיתה מתמדת ועולה עד הקורות ואח"כ פוסה ויורדת כאשכל קסד, הכפר – שמכפר עונותיהם של ישראל קסה.
(שם)

אשכל הכפר. בן גזירה אומר, אשכל זה הקב"ה, איש קסה שהכל בו, הכופר – שכפר באוה"ע והודה בישראל, ואימתי כפר באוה"ע – במלחמת יהושפט, כמש"נ (ד"ה ב' כ"ו) ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון על יהושפט למלחמה ויהושפט עזרו אלהיו ונצח קסו. ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב הזה מדבר ביהושפט, אמור לו, נאמר כאן עין גדי ונאמר להלן (שם) בחצצון תמר הוא עין גדי, מה עין גדי שנאמר להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר אף עין גדי האמור כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר.
(שם)

אשכל הכפר וגו'. רבי ברכיה אומר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, בשעה שאתה מיצר לי ומימר לי אתה נעשה דודי ורואה איזה הוא אדם גדול שיש בי שיכול לומר למדת הדין די קסז ואתה נוטלו וממשכנו – בעדי, הדא הוא דכתיב אשכל הכפר, אשכל – איש שהכל בו, מקרא ' משנה, תלמוד, תוספתות ואגדות. הכפר – שמכפר עונותיהם של ישראל קסח.
(מ"ר)

אשכל הכפר. דודי לי וגו', א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי, אשכל – מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי קסט.
(שבת פ"ח ב')

בכרמי עין גדי. בזכות התנאים שהתניתי לאברהם אביכם בברית בין הבתרים, שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר קע.
(מ"ר)

בכרמי עין גדי. אלו אבות העולם שנמשכו אחריך כגדיים ונטלו הברכות שהן עין עולם קעא.
(שם)

פסוק טו

הנך יפה. הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במצות הנך יפה בגמילות חסדים קעב, הנך יפה במצות עשה הנך יפה במצות לא תעשה קעג, הנך יפה במצות הבית בחלוקת תרומות ומעשרות, הנך יפה במצות השדה בלקט שבחה ופאה ומעשר עני והפקר קעד, הנך יפה בכלאים הנך יפה בסדין בציציתי קעה, הנך יפה בתשובה הנך יפה במעשים טובים, הנך יפה בעוה"ז הנך יפה בעוה"ב קעו.
(שם)

הנך יפה. הנך יפה רעיתי הנך יפה, למה קלסה בלשון כפול – לומר, שאם בקש לו לעשות אומה אחרת יכול [אבל היא אינה יכולה להמירו] קעז.
(שם)

עיניך. עיניך אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, הדא הוא דכתיב והיה אם מעיני העדה (פ' ויקרא), ובשם שכל רמ"ח אברים שבאדם אינם הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, בך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין.
(שם)

עיניך יונים. אמר רבי לוי, מלמד שכל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה, ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה קעח.
(מ"ר פרשה ד' פסוק א')

עיניך יונים. כיונה, מה יונה תמה אף ישראל תמימים קעט, ומה יונה נאה בהלוכה קפ כך ישראל נאים בהלוכם כשהם עולים לפעמי רגלים קפא.
(שם)

עיניך יונים. כיונה, מה יונה זו מצויינת קפב כך ישראל מצויינים בתגלחת במילה ובציצית.
(שם)

עיניך יונים. כיונה, מה יונה זו צנועה קפג כך ישראל צנועים, ומה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה כך ישראל, שנאמר (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום.
(שם)

עיניך יונים. מה יונה זו מכפרת על העונות קפד כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג הוא כנגד שבעים אומות, כדי שלא יצדה העולם מהן קפה.
(שם)

עיניך יונים. כיונה, מה יונה זו משעה שמכרת את בן זוגה שוב אינה ממירה אותו באחר, כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר.
(שם)

עיניך יונים. כיונה, מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת בה קנה ושובכה קפו וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו קפז.
(שם)

עיניך יונים. כיונה, מה יונה זו אע"פ שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו שלש רגלים בשנה קפח.
(שם)

עיניך יונים. כיונה, מה יונה זו מחדשת גורן בכל חודש וחודש קפט כך ישראל מחדשין בכל חודש וחודש תורה ומעשים טובים קצ.
(שם)

תוכן העניינים

תורה תמימה על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה