תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק א · פסוק טז
אף נעים. למה קלסתו בלשון כפול קצד אלא אמרה לו, רבש"ע, "אף" שאתה מביא עלי נעים הוא, ולמה, לפי שאתה מחזירני ומביאני למוטב קצה.
(שם)
ערשנו רעננה. זה ביהמ"ק, כמש"נ [מ"ב י"ב] ואת מניקתו בחדר המטות קצו.
(שם)
ערשנו רעננה. משל למלך שיצא למדבר והביאו לו מטה קצרה, והיה מצטער ונדחק באבריו, כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח אבריו, כך עד שנבנה ביהמ"ק היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה ביהמ"ק – כתיב (מ"ב ח') ויאריכו הבדים קצז.
(שם)
ערשנו רעננה. מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך עד שנבנה ביהמ"ק היתה השכינה מתטלטלת ממקום למקום, כמש"נ ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן, משנבנה ביהמ"ק כתיב ביה (תהלים קל"ב ה') זאת מנוחתי עדי עד קצח.
(שם)
ערשנו רעננה. מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך ישראל עד שנבנה ביהמ"ק היו מטולטלין ממקום למקום, ויסעו ויחנו, וכשנבנה כתיב (מלכים א ה׳:ה׳) וישב יהודה, וישראל לבטח קצט.
(שם)
ערשנו רעננה. מה מטה זו אינה אלא לפו"ר, כך עד שנבנה ביהמ"ק כתיב (ד"ה א' כ"א) לכו ספרו את ישראל, ומשנבנה כתיב (מלכים א ד׳:כ׳) יהודה וישראל כחול הים ר.
(שם)
ערשנו רעננה. מה מטה זו אינה אלא לפו"ר, כך עד שנבנה ביהמ"ק כתיב (עזרא ב׳:ס״ד) כל הקהל כאהד ארבע רבוא, ומשנבנה פרו ורבו, דאמר ר' יוחנן, מגבת ועד אנטיפרס ס' רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים רא.
(מ"ר)