תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שישי - כיצד מברכין · דף מב.
לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא לחם מ"ה, ומוקמינן בדקבע סעודה עלייהו. פי' רש"י אובליא"ש, וקשיא שהרי לחם גמור הוא למאי דמפרש ר"ת שמברכין עליהן המוציא כיון שתחלתן וסופן עיסה כמו על לחם גמור, והיה נראה דלחמניות כעין בלנש"ט ואובלט"ש שהן דקות מאוד ואז אין מברכין עליהן כי אם בורא מיני מזונות אם לא דקבע סעודתו עלייהו שאז מברך עליהן המוציא וג' ברכות ואי אכיל להו שלא מחמת הסעוד' בתוך הסעוד' טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם ולחמניות ופת הבאה בכסנין הכל אחד וגם נ"ל נכון לברך על ניבל"ש אי קבע סעודתו עלייהו המוציא וג' ברכות:
ולא בריך. ג' ברכות אבל פשיטא שצריך לברך ברכה אחת מעין ג' דלא גרע ממעשה קדרה דמברך בורא מיני מזונות תחלה ובסוף ברכה אחת מעין ג':
לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא וכו' מכאן משמע שהיו רגילין להסיר השלחן לפני ברכת המזון ולא כמנהג העולם שמקפידין מלהסיר הלחם והמפה לפני ברכת המזון דהכא משמע שהיו מסלקין את התכא. ואין כאן לתת לנו ראיה כי להם היו שולחנות שכל אחד בפני עצמו על שלחנו ולא היו מסירין השולחן מלפני המברך כי אם מלפני אחרים ולא לנו שאנו רגילין כולנו לשולחן אחד אין בזה לסלק המפה והלחם עד אחר ברכת המזון. וה"ר יוסף כתב שיש מקומות שנוהגין שלוקחין המפה והלחם ומשימין אותן לפני המברך אבל לגמרי נראה שיש לסלק המפה והשולחן קודם ברכת המזון:
שלש תכיפות הן תכף וכו'. תימא אמאי לא חשיב ההיא דבריש אלו דברים דאמרי ב"ה תכף לנטילת ידים סעודה. י"ל דמתניתין היא ולא חש למנותה, ואע"פ שזה הלשון של תכף לנטילת ידים תנא הוא ששונה הברייתא מ"מ מתניתין הוא דמפרש, ועוד שבאלו ג' דברים יש פסוקים בירושלמי תכף לסמיכה שחיטה דכתיב וסמך ושחט גאולה לתפלה דכתיב יהיו לרצון אמרי פי ובתר הכי כתיב יענך ה' ביום צרה ונטילת ידים לברכה דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה', והלכתא הואיל ונטל ידיו באחרונה אסור לאכול עד שיברך ואי אמר הב לן ונברך כנטילת ידים דמי, כדאמרי' בפ' ערבי פסחים כיון דאמריתו הב לן ונברך אסור לכו למשתי עד דברכיתו, ומפרש רבינו שמואל ברכת המזון. וכן פירשו בתוספת ודלא כפירוש המפרשים ברכת בורא פרי הגפן, כדפירשנו התם:
בירך על הפת פטר את הפרפרת. פירוש ר"ח פת צנומה בקערה דלית בה תוריתא דנהמא דמברכין עליה בורא מיני מזונות והיינו דאיצטריך למימר בירך על הפרפרת לא פטר את הפת, ואע"ג דהוי מין פת, והכי מוכח בגמ' דחשיב פרפרת מעין מעשה קדרה ומעשה קדרה הן חילקא טרגיס זריז וערסן כדאמר לעיל והן כעין סופגנין שבלילתן רכה שמטוגנין בשמן שאנו לועזים קרפיליי"ש. מ"ר. וכן פירש ה"ר יוסף: