תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שישי - כיצד מברכין · דף מא:
ואידך הני שיעורין בהדיא מי כתיבי לאו משום דלר חנין שיעורין כתיבי דהא בפ"ק דסוכה ובריש מס עירובין קאמר ותסברא שיעורא מי כתיבא ועל ר' יוחנן גופיה פריך הכי אלא הלכה למשה מסיני הוו וקראי אסמכתא בעלמא ובפ"ק דסוכה כתבתי היטב
זה שני לארץ וכו'. מיהו אומר רשב"ם דחטה הקודמת לפסוק תקדום לזית. וא"ת לכתוב חטה וזית ושעורה י"ל שלא רצה להפסיק בין חטה ושעורה שהן שני מיני זרעים:
הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה. וכגון שאין באין ללפת את הפת אלא לקינוח סעודה כעין שאנו רגילים לאכול פירות בקינוח סעודה וטעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן ופסקא דרב פפא כרב הונא ורב נחמן הוי כמו שאפרש בסמוך:
שאין לך דבר שטעון ברכה לפניה ואין טעון ברכה לאחריה אלא פת הבאה בכסנין. פירש"י פת הבאה בכסנין לאחר ברכת המזון היו מביאין כסנין והן קליות ומביאין עמהן פת הנילושה בתבלין כעין אובליא"ש שלנו ומאכלה מועט מתוך שנותנין בה תבלין הרבה ושקדים ואגוזים ולכך לא הטעינוה ברכה לאחריה מעין שלש אלא הוי כמו אורז ודוחן דלפניו בורא מיני מזונות ולאחריו ולא כלום כלומר בורא נפשות, ולא הבין רבי מה רצה לומר דודאי לא מיירי הכא שאוכלן לאחר ברכת המזון דודאי צריך התם ברכה אחת מעין ג' דלא גרע מחמשת המינין אבל הכא מיירי שאוכלה לאחר סעודה קודם ברכת המזון במקום תאנים וענבים ומתוך שאינו באה אלא לקינוח סעודה והוי מועט לא רצו לקבוע ברכה לאחריו ולא דמיא לתאנים וענבים, דהכא דלקינוח באין אפי' רב ששת מודה שלא יברך אחריהן דברכת המזון פוטרתו, ועוד קשה לפירושו מאי קאמר שאין לך דבר שטעון ברכה לפניה ואין טעון ברכה לאחריה אלא פת הבאה בכסנין והא איכא אורז ודוחן שהביא רש"י. ע"כ נראה שאחר המזון מיירי ולקינוח סעודה כדפרישנא וכן פירש רבינו לקמן גבי מילתא דרב פפא:
פת הבאה בכסנין. פר"ח פת העשויה כמו כיסין שהן מלאים סוקר"א ושקדים ואגוזים ורמונים ומיני תבלין וכיוצא בהן שעושין אותן כמו כיסין ולועסין אותן בבתי משתאות אחר הסעודה וכן פירש בערוך:
אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניה ולא לאחריה. מפרש רבי כגון דגים ובשר וכיוצא בהן וירק וכל דבר מלוח שרגילין לאכול עם הפת בתוך הסעודה אעפ"י שאוכלין אותן בלא פת וכן דייסא ורומשייל"ש וכיוצא בהן כיון שעיקר סעודה הן רגילין להיות אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן חוץ מן היין מפני שגורם ברכה לעצמו טעון ברכה לעצמו כדתנן במשנה אבל לא לאחריו כדמוכח שמעתא דערבי פסחים דחד מינייהו בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא כתלמידוי דרב משום דברכת המזון הויא הפסקה כדמפרש טעמא בפ' כסוי הדם, וש"מ שלא יברך על כוסות הראשונים על הגפן שא"כ למה לי טעמא משום הפסקה דברכת המזון ותיפוק ליה משום ברכה דעל הגפן שלאחריו, ומחד מינייהו דבריך אכסא קמא ותו לא אין להוכיח שלא תועיל ברכת המזון לפטור ברכה שלאחר היין היכא שמברך בלא כוס ומפסיק שתייתו ורוצה ליפטר בברכה אחרת ע"י ברכת המזון דהא מפסקת ברכת המזון ויצטרך לחזור ולברך על היין שלפניו כאלו הפסיק בעל הגפן שזהו בשביל שמתכוין לברך ברכת המזון על המזון דוקא ולא על היין שהרי הכוס בידו שרוצה לשתות ולכך אין עולה על היין לאחריו, וכמו שפירשנו דברים הבאים מחמת סעודה כן פירש בה"ג שפירש כגון בשרא וכוורי וכל מיני דבישולי דדרכייהו למיכל בהו רפתא וירקי ובוצינא אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ויש ספרים דגרסי בהדיא בהו כגון בשרא וכוורי. ומהאי טעמא אומר רבי שאין אנו מברכין בפסח בטבול שני ב"פ האדמה כמו בטיבול ראשון שמברך ב"פ האדמה שהרי אגדה ועקירת שולחן הוי הפסק בנתיים והיסח הדעת שבין זה לזה דמהאי טעמא צריך ליטול ידיו פעם שנית לצורך סעודה ולא נפקי בנטילת ידים שעשו לצורך טיבול ירקות שעשו במשקה. וגם נראה שלא ימתינו כל כך לברך באחרונה בורא נפשות רבות על טיבול ראשון עד שיצטרף לטיבול שני לצאת בברכת המזון מברכה אחרונה של טיבול ראשון הואיל ונתחייבו לברך עליו באחרונה דהא כיון שיש דבר מועט טבילת ירק ויש הפסק מרובה בנתיים דהגדתא והלילא ועקירת שולחן נראה שהוא הפסק גמור ואשכחן בברכת המזון שהקפידו עליו חכמים שלא להשהותו אלא כל זמן שצמא או כל זמן שאינו רעב מחמת אותה סעודה ומשום מצות חבילות חבילות ליכא אם היו מברכין על אכילת מרור וב"פ האדמה מידי דהוה אכוס של קידוש, ואמרינן נמי בערבי פסחים דאי ליכא אלא מרור דמברך עליו בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ולא חשבינן ליה חבילות חבילות, ועוד אם בשביל כך היו עושין טוב היה לברך בטיבול על הירק בורא פרי האדמה ולאכול מיד ואח"כ יטבול במרור ויברך על אכילת מרור ועל טיבול ראשון בורא נפשות, ועוד תדע דהגדה ועקירת שלחן הויא הפסקה דא"כ למה מברכין בורא פרי הגפן על כוס ההגדה דהיינו כוס שני יפטרנו כבר ברכת היין דכוס ראשון ואם נפשך לומר לפי שהגדה טעונה כוס יותר טוב שיפסיקו בין כוס ראשון לכוס שני בברכת על הגפן כדי שיצטרך לברך על היין דכוס שני לפניו הואיל והגדה טעונה כוס ואמרינן בערבי פסחים ופ' כסוי הדם דלא הוי בעי לברוכי לפניו אי לאו משום דברכת המזון הויא הפסקה וגמר שתיה משום דמשתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר וחד מן תלתא אמוראי דערבי פסחים דבריך אכסא קמא ותו לא ועל כוס של ברכת המזון לא בירך ב"פ הגפן אע"ג דטעון כוס ואם הגדה ועקירת שלחן לא הויא הפסקה ולכך מהניא בורא פרי האדמה דטיבול ראשון לטיבול שני א"כ גם ברכת בורא פרי הגפן דכוס ראשון תפטור ברכת היין דכוס שני, על כן נראה לרבי שמברכין על אכילת ירקות בורא נפשות אחריהן והאי דאין מברכין ב"פ האדמה על אכילת מרור היינו משום דהוו דברים הבאין בתוך הסעודה מחמת הסעודה שאין טעון ברכה לא לפניה ולא לאחריה ואע"ג דאתי לשם מצוה לא יצטרך ברכה על כך כי אם על אכילת מרור דהא נמי כשאוכלין את הפסח תניא בתוספתא שמברכין לאכול פסח ואינו מזכיר ברכת שהכל ואעפ"י שאוכלין אותו על השובע בלא פת ואין לדחות שלפיכך לא היו מברכין ברכת שהכל לפי שהיו מברכין שהכל על דבר אחר שבא לאחר הסעודה שטעון ברכה לפניו כדי שלא יצטרך לברך שתים על הפסח שאין זו מצות חבילות חבילות כדפרישנא. ומה שפירש"י דהני דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה מיירי בין בפירות בין בדברים שבאין ללפת בו את הפת דהוו טפילה, אין נראה חדא דמתניתין היא מברך על העיקר ופוטר את הטפילה ותנן בירך על הפת פטר את הפרפרת ומאי קמ"ל רב פפא, ועוד קשה דפריך בסמוך יין נמי לפטריה פת, ומאי קושיא והלא כששותין יין אין היין טפל לפת ואינו כמידי דטפילה דאיירינן לפירש"י, ואין לפרש יין נמי כששורה פתו ביין לא יברך על הפת השרוי ביין בורא פרי הגפן דהא ודאי לא אשכחן שיברך עליו בענין זה אבל אי מיירי בשתיה כי הא דמתניתין פשיטא להו דמברך על היין שבתוך המזון
דברים שלא מחמת סעודה בתוך הסעודה. מפרש רבי כגון תאנים וענבים דאיפליגו בהן אמוראי לעיל ומתקריין שלא מחמת סעודה שאינו כעין מיני מלוחין שרגילין לבא עיקר משום סעודה וכן כל מיני פירות, טעונין ברכה לפניהן דהמוציא אינו פוטרתן ולא לאחריהן משום דברכת המזון פוטר כל מה שאכל בתוך הסעודה והיינו כרב הונא ורב נחמן ולא כרב ששת:
לאחר הסעודה קודם ברכת המזון טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן. פירוש שהביאו אותן דברים שהזכרנו לאחר סעודה שהיו רגילין לעשות קבע אחר גמר סעודה כיון שרגילין לבא שלא מחמת הסעודה [טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן] דהמוציא וברכת המזון אינן פוטרין רק מה שיאכל בתוך עיקר הסעודה כל זמן שלא משכו ידיהן מן הפת והיינו טעמא דפרפרת שאחר המזון שהפת פוטרתו כדמשמע במשנה ומה ששנינו בירך על הפת פטר את הפרפרת היינו בפרפרת שבתוך המזון וכן היו הן רגילין לעשות קביעות שתיה לאחר המזון ומ"מ פת פוטרת ברכת שהכל מאכילת פסח כדפרישנא לעיל אעפ"י שאוכלין אותו בלא פת לרבנן דלית להו כריכה כהלל כל מה שנאכל בלא פת אינו אלא מחמת המצוה ולא מחמת שקצים בפת ומושכין ידיהן ממנה, ולא גרסינן דברים הבאים הכא בסיפא אלא כמו שכתוב בספרים לאחר הסעודה ותו לא ואתרווייהו קאי בין מחמת סעודה בין אשלא מחמת סעודה אם הביאו לאחר הסעודה, ועכשיו אין נוהג בינינו כלל זה שאין אנו מושכין ידינו מן הפת כלל עד לאחר ברכת המזון. מ"ר:
ומה שכתוב במחזורים דייסא אפי' אוכלה עם הפת מברך עליה בורא מיני מזונות שאינה טפילה לפת כדאמרינן הני בבלאי טפשאי דאכלין נהמא בנהמא, אין נראה לי דאדרבה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה אפי' בלא פת כדפרישנא לעיל משום דהוו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה וכן פירשו בהלכות גדולות דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה כגון חביצא ודייסא וכגון כרוב ותרדין שהן מזון וכגון שאינן באין ללפת את הפת טעונין ברכה לפניה ולא לאחריה, דברים הבאים מחמת הסעודה ונאכלין לאחר הסעודה כגון תאני ורמוני ואייתינון ואכיל להו בתוך הסעודה טעונין ברכה בין לפניה בין לאחריה, וחביצא דאכיל להו בתוך הסעודה מאי טעמא לא אמרינן צריך ברכה לאחריו כיון דמין מזון הוא מיפטר בברכת המזון אבל תאני ורמוני ושאר מיני לא מיפטרי בברכת המזון עכ"ל וכן פירש"י שלאחר הסעודה היינו דברים הרגילין לבא אחר הסעודה והביאו תוך הסעודה כגון תאנים וענבים ושאר פירות והעמידו הפסק כרב ששת, ומה שפירשו בה"ג בדייסא שטעון ברכה לפניו בתוך הסעודה אין נ"ל דאדרבה הן עיקר הסעודה ויפטרו מברכת המוציא ואין לך מחמת סעודה גדול מזה, ועוד קשה לי מאי דאמרינן לקמן בשמעתא דבירך על הפת פטר את הפרפרת וכש"כ מעשה קדרה, ואמרינן ואלו הן מעשה קדרה חלקא טרגיס וכו' והיינו דייסא, וה"ר יוסף פירש שאינו נראה לרבינו שמואל דאפילו היכא שהצנון עיקר אמרינן לעיל מברך על הצנון ופוטר את הזית וכש"כ דפת עיקר, ואין נ"ל דלעיל מיירי דאוכל צנון והזית יחד דבזה אחר זה אכיל להו אלא שאוכל הזית להמתיק את הצנון וגם בערוך נמצא כדברינו דדייסא אין טעונה ברכה לא לפניה ולא לאחריה ממה נפשך אם כנהמא יחשב וכדאמרי' בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא פת פוטרת פת ואי לא חשיב פת הוי כשאר תבשילין דפת פוטרתו. וא"ת ומאי שנא דייסא מפת הבאה בכסנין דאמרי' בסמוך שטעון ברכה לפניה ולא לאחריה וזהו בתוך הסעודה דאיירי בהו ובעי למימר דמברך לפניה בורא מיני מזונות ולא לאחריה ברכה אחת מעין שלש כדמוכח בסמוך דאפי' המוציא וג' ברכות מחייב בהו רב מונא בשם רב יהודה אלא שאין הלכה כמותו וכי קבע סעודתו עלייהו מודיתו לרב מונא כדפרישנא לקמן בסמוך. י"ל כי דייסא היא באה להשביע והיא עיקר הסעודה אבל פת הבאה בכסנין אינה באה אלא לעידון ותענוג להקל מכובד המאכל ויפה ללב כדאמרינן הני כסני מעלי לליבא, ולכך מברך לפניה דלא מפטרי בהמוציא ולא לאחריה דברכת המזון פוטרת ואפי' לרב ששת כדאמרי', ואעפ"י שאינו פוטר תאנים וענבים משום דמזין הוי טפי מתאנים וענבים, אי נמי פת הבאה בכסנין מחמת הסעודה חשיב טפי מתאנים וענבים שבאים להמשיך ולהקל, ומ"מ הואיל שאינה באה לסעוד את הלב אין פת פוטרתה לפניה, ואדרבה קצת יש ראיה מפת הבאה בכסנין דדייסא אין מברכין לפניה מדלא אשכח אלא פת הבאה בכסנין שמברך לפניה ולא לאחריה ואין נראה לומר דלרב ששת שהיה מחייב תאנים וענבים בין לפניה בין לאחריה דה"ה דייסא, דלא מסתבר למימר הכי דכיון דדייסא הוי מזון (ותנא) [ואינהו] בתוך הסעודה מיירי דומיא דתאנים וענבים דאיירי בהן ולא לאחר ברכת המזון כדפירש הקונטרס, ועוד דאי בלא סעודה מיירי היכי מצי למימר שאין לך שטעון ברכה לפניו ואין טעון לאחריו אלא פת הבאה בכסנין והרי פת אורז ודוחן שאין מברכין לאחריה אלא בורא נ"ר ואע"פ שמברכין עליה בורא מיני מזונות, ועוד דאי בלא סעודה מיירי היכי מסתבר שלא יברכו אחריה ברכה אחת מעין ג' הואיל ואי הוו קבעי סעודת' עילוייהו מברך המוציא ושלש ברכות:
ולחמניות דקות שקורין פיבל"ש בלעז נראה דודאי [לא] פטרה להו פת מברכה שלפניה דלא חשיבי מחמת הסעודה טפי מפת הבאה בכסנין. ומאחר שפירשנו שדייסא היא בכלל דברים הבאים מחמת הסעודה שאין טעונין ברכה לא לפניה ולא לאחריה מעתה לא יתכן מה שפירש הלכות גדולות שדברים הבאים שלא מחמת הסעודה הוי כעין דייסא וחביצא, אלא מסתבר טפי לפרש דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה כגון תאנים וענבים כפירוש רבי. ועוד שדבר ידוע הוא שאין מברכין על פירות לאחר שאוכלין אותן בתוך הסעודה ולא כדברי הלכות גדולות ולאחר הסעודה נראה פירושו בכל הני דלעיל שהביאום אחר סילוק הפת מיירי ומה שפירש בה"ג טעם דייסא וחביצא בתוך הסעודה שברכת המזון פוטרת לפי שהוא מזון אבל תאנים וענבים לא הוי מזון לא משמע לישנא דשמעתא דליהוי תלי טעמא בהכי שלא הזכיר בתלמוד טעם זה, ועוד כל מיני זייני לבד ממים ושייך בהו ברכת הזן ונהי דמזון לא שייך בהו מיהו ברכת הארץ וברכת ירושלים דעדיפי ממעין שלש יפטרום למזון שנזכר בברכת המזון שהוא בשתי ברכות ראשונות וכן בשביל פת. ומ"מ מותר של ברכות יפטור התאנים וענבים כמו הדייסא, ואפי' התחיל ברכת הזן על התמרים בלא לחם יצא כי חתם בתמרי משום דתמרי מיזן זייני ועוד דבשר ודגים ברכת המזון פוטרת לפי שבאה מחמת הסעודה אף על פי שאינה מזון [ומה שפי' בה"ג דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה, כגון כרוב ותרדין שהן מזון] לא נהירא דאמרינן לקמן כרוב אף למזון תרדין לרפואה חזקה, ומה שפירש גבי לאחר הסעודה דברים הרגילין לבא אחר הסעודה כגון פירות והביאום בתוך הסעודה, וברישא דמילתא פירש דברים הבאים מחמת סעודה כשמלפתין בהן את הפת, והקשינו עליו דפשיטא דמתניתין היא דפוטרת פת, ואין לתרץ דאגב מילי אחריני דפסיק רב פפא נקט הך מילתא ואע"ג דמתניתין היא ואשמועינן נמי דפת עיקר לכל מילי דאכליה בהדיה דא"כ לא הוי ליה למימר מילתא בהאי לישנא, וקושיא שהקשינו עליו מאי פריך יין נמי לפטריה פת אין לתרץ לפי שבא לשרות האכילה שבמעיו והוי כאלו שותיהו עם הפת, דהיכי פשיטא ליה כולי האי דשתיית מים ליפטריה פת דפריך ליה אי הכי יין נמי נפטרי' פת, ואם נפשך לומר כיון שעל ידי השתיה הוא יכול לאכול יותר מן הפת שאחר שהשתיה פותחת ומרחבת מעיו לאכול להכי חשיב ליה טפל כאלו הוי בהדי הדדי כזית הבא מחמת צנון דאין לומר אפי' (לא) בא לאחר הצנון פטר ליה צנון, ואי נמי תפרש שלא רצה [לפרש] מחמת סעודה ללפת בו את הפת דוקא, אלא כך רצה לומר כשהביאם עיקר הבאתו ללפת בהן את הפת אין טעונין ברכה לפניה ולאחריה אפי' יאכל מהן הרבה בלא פת בתוך הסעודה הואיל ועיקרן לא באו אלא ללפת בהן את הפת פטרי להו פת, מ"מ יקשה על פירושו כי דברים הבאים מחמת הסעודה הוי פירושו דברים הבאים עכשיו בסעודה זו מחמת הסעודה דהיינו ללפת בהן את הפת ולא יהא פירושו [דסיפא] דברים הרגילין לבא אחר הסעודה שכן רגילותן ועכשיו הביאן בתוך הסעודה, ועוד מה שמפרש גם לאחר הסעודה שכן רגילותן אבל עכשיו הביאן בתוך הסעודה, זה שעכשיו הביאן בתוך הסעודה חסר מן הספר, ועוד בתוך הסעודה דגבי מחמת סעודה למה הוזכר פשיטא דבתוך הסעוד' אוכלין אותן הואיל ובאין ללפת בהן ואם נפשך לומר שאכלן בפני עצמן תוך הסעוד' בלא ללפת כש"כ דלאחר הסעודה היה צריך לפרש שלא אכלו ברגילותו אלא בתוך הסעודה, ועוד בשר ודגים וגבינה וכיוצא בהן שלא באו ללפת אלא בפני עצמו מה יהא דינו לדברי רבינו [רש"י ז"ל] הואיל ולא פסק רב פפא אלא בדברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו כל דבר שהובא ללפת וכשהובא ללפת הרי השני דינין אחרונים שאמר רב פפא שאותן דברים שהן מזון כגון כרוב ולא באו ללפת צריכין ברכה לפניה ולא לאחריה ודברים הרגילין לבא אחר הסעודה כגון פירות אפילו הביאן תוך הסעודה צריכין ברכה לפניה ולאחריה הרי בשר וכיוצא בהן אינו לא דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו מזון ולא דבר הרגיל לבא לאחר הסעודה דהיינו פירות דודאי אין רגילין לבא לאחר הסעודה וגם אינן מזון. ואם תאמר שאינן לא כך ולא כך ומ"מ מדברי רב פפא אנו למדין שצריכין ברכה לפניהן ולאחריהן כגון פירות כי הטעם תלוי במה שהפירות אינו מזון לפירוש ה"ג. ומה שהזכיר תרדין עם דברים הבאים שלא מחמת סעודה בתוך הסעודה לא דק שהרי אינו מזון ולא היה לכוללן עמו וגם אלו אינן מזון זה לא יתכן דא"כ לא הי' לו לרב פפא לומר לבתרייתא דבר הרגיל לבא אחר הסעודה דמשמע אלא פירות אלא הוה ליה למימר דברים שאין מזון והוי אז בשר ודגים בכלל. ובערוך פירש שיש מי שאומר שאפי' תאנים וענבים מיקרי מחמת הסעודה תוך הסעודה שפעמים שאוכל בהן פתו [ושלא מחמת הסעודה הוא הנקרא בלשון] ערבי העשוי משקדים ודבש ובאין לתענוג ובסיום פירושו פירש לאחר הסעודה כגון אבטיחים ותאנים וענבים שהובאו לאחר הסעודה לאחר סילוק הפת, ושיטת רבי נכונה כמו שפירשנו וכמו שכתב הערוך, ומאי דפריש לאחר הסעודה שהובאו לאחר הסעודה סיוע לפירוש רבי ודלא כפירש"י וה"ג שפירשו שרגיל לבא אחר הסעודה ובאו תוך הסעודה, ויש לספק אם אוכל בתחלתו פת ופירות והם עיקר סעודה אם יברך עליהן ואם לאו, וסברא הוא שלא יברך עליהן דהשתא הוה להו מחמת הסעודה טובא ולא מיקרי הביאו לפניהם דכל עיקר סעודה סומך עליהן, ומסתבר דפת פוטרתן אפי' אוכלן פעמים בלא פת, ובירושלמי רב הונא אכל תמרי עם פתא אמר ליה ר' חייא בר אשי פליג את על רבך שבקינהו בתר מזונך ואת מברך עליהון תחלה וסוף, א"ל אינון עיקר מגיסתי, פירוש עיקר סעודתי הם ואיך אניחם עד לבסוף ומשמע דלאחר מזונך דקאמר ליה היינו לאחר סעודתו לפני ברכת המזון כמו פטר את היין שלאחר המזון דמתניתין ומשמע לפי זה שסובר שתאנים וענבים ותמרים לאחר הסעודה טעון ברכה לפניה ולאחריה ובתוך הסעודה אינו טעון ברכה לאחריה ואעפ"י שאוכלן בלא פת דאי בלא פת נמי טעונין ברכה לפניה ולאחריה אעפ"י שאוכלן בתוך הסעודה למה הי' לו לומר שבקינהו בתר מזונך [ואין לפרש בתר מזונך] אחר ברכת המזון כי לא מצינו שהי' קובעין עצמן לאכילה ושתיה לאחר ברכת המזון כי אם לפני ברכת המזון קודם סילוק התכא אלמא לאחר המזון כדפרישנא, ומ"מ אין להוכיח מכאן שאם הביא פירות לאכול בהן פתו ועלה בדעתו באמצע סעודה לאכול מקצתן בלא פת שלא יהי' טעונין ברכה לפניהם כי מה שאמר להניחם לאחר המזון כדי לברך עליהם תחלה וסוף משום ברכה דלבסוף קאמר ליה, דבר זה מפי רבי ומפי ה"ר אלחנן בנו ז"ל
מסקנא דמילתא דכל אותן דברים הבאין תוך הסעודה מחמת הסעודה כגון מיני מליח וחביצא ודייסא ובשר ודגים וכיוצא בהן אעפ"י שאכלן בלא פת כיון שעל עיקר סעודה הן באין לא יברך עליהן כלל ודברים הבאים שלא מחמת סעודה כגון תאנים וענבים שבאין להקל הסעודה מעליו ואינן באין לעיקר סעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם כרב הונא ורב נחמן ולאחר הסעודה קודם ברכת המזון שמסלקין ומושכין ידיהן מן הפת טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן, בין מיני פירות בין מיני בשר ומליח ודגים כיון שאחר הסעודה הן באין טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אבל דין אחרון זה אינו מצוי בינינו שאין אנו מושכין ידינו מן הפת קודם ברכת המזון [ולאחר ברכת המזון] כל דבר טעון ברכה לפניו ולאחריו ובזה לא דברה ההלכה דהא פשיטא שלא היה צריך להשמיענו זה. ועל היין שבתוך המזון פירשב"ם בערבי פסחים שאין צריכין ברכה לאחר ברכת המזון מקו"ח דהשתא ברכה אחת מעין ג' פוטרתן קו"ח ג' ברכות, מיהו אומר ה"ר אלחנן שאין זה קו"ח גמור דדברים הבאים לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה קודם ברכת המזון יוכיחו שטעון ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן וכן דברים הבאים לאחר הסעודה מחמת הסעודה לרב ששת, ומ"מ אין צריך ברכה לאחריו דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה דפת פוטרתן, ומ"מ לפניו צריך לברך הואיל וקובע ברכה לעצמו, אבל על היין של כוס ברכת המזון פסק בה"ג שאין צריך לברך אחריה על הגפן ולא ידענא טעמא ושמא חושבו כבא מחמת הסעודה אעפ"י שהפסיק בברכת המזון וזה אינו נכון, והעם לא נהגו כן:
אי הכי יין נמי ליפטריה פת. כדבר שהוא בא מחמת הסעודה בתוך הסעודה שבא לשרות את המאכל, וגם אי איפשר לאכילה בלא שתיה. ומכאן אומר רבי ור"ת שאם אדם שתה מים ואפי' שאר משקין בלא יין בתוך הסעודה דפת פוטרתן דיין נמי היה פוטרו פת אי לאו משום טעמא שהוא גורם לעצמו ברכה, ואין לברך עליהן כלל כי אם על היין, וכן היה נוהג רבי שלא היה מברך כלל על שום משקה בתוך הסעודה כי אם על היין אבל במחזורים כתוב וכן הוא בה"ג שיש לברך על המים באמצע סעודה. וטעמא אומר רבינו טוב בה"ר יהודה חתן רבינו שלמה דכי פריך הכא יין נמי נפטריה פת דוקא מיין שייך לאקשויי הכי משום דיין זיין אבל ממים שאינן זיינין אין הפת פוטרתן, כדמוכח מתניתין דהנודר מן המזון מותר במים ומלח באומר כל הזן עלי ומשמע שסובר דשאר משקין שזנין יותר מן המים שהפת פוטרתן. ואין נ"ל שהרי יין פוטר כל מיני משקה לפי שעיקר משתה מיין, ואעפ"י שברכת בורא פה"ג לא שייך לשאר משקין וא"כ אין הטעם תלוי בכך אלא כמו שיין פוטר כל מיני משקה לפי שעיקר משתה מיין והוא ראש לכל מיני משקה ולכך הוא עיקר לענין ברכה והן טפלין לו כמו כן הפת לפי שעיקר סעודה מפת והמשקה אין בא אלא בשבילו פוטרתן פת חוץ מן היין כדמפרש טעמא. וה"ר יוסף פירש להכי מקשה התלמוד גבי יין דנפטריה פת טפי משאר משקין דלא חשיבי באין מחמת סעודה כמו יין שמחמת כח היין וטעמו אדם מתאוה לאכול וחשוב בהכי בא מחמת הסעודה טפי משאר משקין, ולפי טעמו של ה"ר יוסף היה משמע שעל המים שבתוך הסעודה צריך לברך ולא לשאר משקין לפי שהן חשובין באין מחמת הסעודה כמו יין אבל הוא כתב שיש בתוספת שיש לברך על כל שאר משקין כמו מים באמצע סעודה וכן פירש בה"ג, מיהו רבי ור"ת לא היו נוהגין לברך כלל כי אם על היין שבתוך הסעודה ומים נמי מיקרו באים מחמת הסעודה כדאמר בהמקבל וכולן פת של שחרית וקיתון של מים מבטלתן, והא דתני ר' חייא יין פוטר כל מיני משקה לאו בתוך הסעודה מיירי אלא כשקובעין עצמן לשתיה בלא סעודה כגון יין שלפני המזון או לאחר ברה"מ שלא בשעת הסעוד' כלל מיהו כתוב במחזורי' שיש לברך על המים באמצ' סעוד' עכ"פ דנמלך הוי שאין אדם שותה מים אלא לצמאו וסברא גדולה היא זו שאם יברכו על המים שבאמצע הסעודה שיברכו על כל פעם ופעם מטעמא דפרישנא אבל רבי לא היה נוהג לברך על שום משקה בתוך הסעודה כלל כדפרישנא לעיל.
שאני יין הואיל וגורם ברכה לעצמו. פי' רש"י בכמה מקומות בא ומברכין עליו ואעפ"י שלא היו צריכין לשתייתו, ור"ח פירש שהוא פוטר כל שאר משקין וזהו גורם ברכה לעצמו כשיש יין ושאר משקין לפניו היין גורם ברכה לעצמו ופוטר את כולם, כיון דחשיב כולי האי לא בטיל ורבינו שמואל פירש גורם ברכה לעצמו שמברך עליו בורא פרי הגפן ובתחלה כשהן ענבים בורא פרי העץ ואמרינן לעיל טעמא משום דאשתני לעלויא וכיון דמשום חשיבותו נשתנית ברכתו אין לנו לבטלה משום ברכת פת: