תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שישי - כיצד מברכין · דף לז:
חביצא פירש"י כעין שלנייקו"ק שמפררין לחם בתוך האילפס וא"ת והיאך מדמה רב יוסף פירורי מנחות לפירורי חביצא והלא המנחות לא נתבשלו ולכך חשובין הפירורין לחם יש לומר כיון שנטגנו בשמן חשיב כמבושל וא"ת והא אמרינן לעיל דאי אין הפרוסות קיימות מברך עליהן בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש [אע"ג דאית ביה כזית יש לומר דרב יוסף מפרש פרוסות קיימות הוי בכזית אין הפרוסות קיימות הוי בפחות מכזית וכן משמע בירושלמי דקאמר אפאן ובשלן בזמן שהפרוסות קיימות אומר עליהן בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש עד כמה פרוסה רבי יוסי בר אבון כהנא בר מלכיה בשם רב עד כזית וא"ת ולאביי דבעי למימר אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל דמחזירן לסלתן ומברך עליהן המוציא וא"כ מאי קרי פרוסות שאינן קיימות שלא יברך עליהן המוציא י"ל שאביי מקשה לו לפי סברתו של רב יוסף דמדמה נתבשלו למנחה א"כ יש לברך אפילו בפחות מכזית ועל כרחך אין לך לדמות מנחה שנטגנה בשמן לפרוסות שנתבשלו כעין חביצא מיהו קשה מההוא דליקט מכולן דקאי אחמשת המינין לא מיירי מידי בנתבשלו ומה שייך לחביצא שהוא מבושל לכך נראה דחביצא הן פרורין נדבקים יחד על ידי חלב או דבש וכן פירש ר"ת ובערוך פירש שהן פירורין של לחם שנדבקים יחד ע"י מרק ודבר שהוא נדבק יחד קרי חביצא כמו חביצא דתמרי
היה עומד ומקריב מנחה בירושלים. פירש ה"ר שמעיה דאיירי במנחה שמתנדבת שאין רגילין להתנדב מנחה תדיר. ואין נראה דבנדרים ונדבות שכיחי טובא. ובמנחות פירש"י דמיירי בישראל שלא הקריב מנחה מימיו. ואין נראה דלישנא דהיה עומד ומקריב משמע כהן וכן לישנא דנטלן לאכלן משמע דאכהן קאי. ועוד פירש לשם לשון שני דמיירי בכהן שלא הקריב מנחה מימיו, ואין נראה דלישנא דהיה עומד ומקריב [לא משמע כן, עוד פירשו שלא הקריב מנחה] בשנה זו ואין נראה כי זה היה לו לפרש התנא. ואומר רבי דכל מנחה שמקריב מברך שהחיינו, וכן אזבח כמו כן כמו ששנינו בתוספתא לפי שהיו כ"ד משמרות ולא היו מתחדשות יותר מפעמים בשנה וכיון שיש להן זמן קבוע מברך שהחיינו. מ"ר:
ליקט מכולן כזית. פירש"י דאמנחות קאי, ואין נראה לרבי דהא במנחה ליכא חמץ, ועוד דהיכי קאמר דאם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והא אמרי' בפסחים פ' כל שעה שאין אדם יוצא ידי חובתו בפסח במנחה לפי שאין נאכלת בכל מושבות, ועוד דלישנא דערסן לא קאי אמנחה שאין עושין לישה אחר אפיה, ועוד דלישנא דהב"ע בבא מלחם גדול משמע דלא קאי אמנחות ואומר רבי דאחמשת המינין קאי, וכן פירש ר"ת ובתוספות ה"ר יוסף בשם רבינו שמואל:
אמר רבא והוא דאיכא [עלייהו כו'] (פירורין כזית). והכי קיי"ל כרבא דבתראה הוא [ולא] בעינן דאיכא פירורין כזית [כיון] דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא לענין המוציא ואפי' נתבשלו לפירש"י, [והא] דמשמע בירושלמי דפרוסות קיימות הוי כזית [היינו] שכן דרך להיות תוריתא דנהמא בכזית אבל פעמי' שאפי' בפחות מכזית איכא וכדפרישנ' לעיל.
כי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין חייבין בחלה גרסינן ולא גרסינן פטור וכן הוא בירושלמי ר' יוחנן אומר טרוקנין חייבין בחלה ואומר עלי' המוציא לחם מן הארץ ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והיינו כובא דארעא ואעפ"י שהוא גובלא בעלמ' דהוי כמו תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייבת בחלה ובהמוציא כמו מנחות דלעיל שמטוגנות בשמן ובירושלמי נמי קאמר במלתא דר' יוחנן בפסח ובלבד שלא ע"י משקה, אבל תחלתו סופגנין וסופו סופגנין אינו חייב בחלה והמוציא אם בלילתו רכה, ואותן פרטר"ש ואובלייא"ש חייבות בחלה ובהמוציא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא אבל כעין ורומשיל"ש וקרפו"יי שתחלתן רכה ומטוגנין בשמן אין בהן חיוב חלה ואינו מברך עליהן רק בורא מיני מזונות, כמו שפירשנו בפסחים פ' כל שעה וביבמות פ' החולץ בשם ר"ת:
כלמודין פטורים. ואעפ"י שהיא עיסה כיון שאין העיסה מתוקנת כהלכתה ואינה עשויה כלחם אין חייבת בחלה