אור ברסלב
תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות פרק שביעי - שלשה שאכלו › דף מו:

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד

פרק שביעי - שלשה שאכלו · דף מו:

דף מו.

והטוב והמטיב פותח בה בברוך ואינו חותם בה בברוך תימא דבשלמא פותח בה בברוך ניחא אע"פ שהיא סמוכה לחברתה משום דהטוב והמטיב דרבנן אלא למה אין חותמין בה בברוך והלא ארוכה היא י"ל שכל עיקר לא תקנו אלא הטוב והמטיב ואע"ג דאמר רב פפא לקמן בפרקין שיש שם שני מלכיות לבד מדידיה ואמר במדרש שיש שם ג מלכיות מ"מ אינו מזכיר אלא שמותיו של הקב"ה האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו ולא דמיא לברכת מגלה שאומר הרב את ריבנו שמסדר שבחו של הקב"ה ובתוספתא דברכו תניא אלו ברכות שמקצרין בהן ואין חותמין בהן בברוך ברכת הפירות וברכת המצות וברכת הזימון וברכה אחרונה של ברכת הזימון רבי יוסי הגלילי חותם בברכה אחרונה של ברכת המזון ומאריך בה

מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע ביה מלתא וכו' וכותיה קיי"ל והכי מברכין בא"י אמ"ה האל הטוב והמטיב אל דיין אמת ושופט צדק לוקח במשפט ושליט במעשיו [ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט שהכל שלו] ואנחנו [עמו] ועבדיו ובכל אנחנו חייבין להודות לו ולברכו וגודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת מעלינו ומעל האבל שבתוכנו לחיים ולשלום הרחמן הוא ימלוך עלינו וכו'. ופירש ר"ש [צ"ל רבי] דבה"ג יש שאין לומר לוקח במשפט דקיי"ל שבת בפ' במה יוצאה דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון. מיהו בזה אין למוחקו וכן עמא דבר:

להיכן הוא חוזר. לעיל פרשינא ליה גבי עד היכן א ברכת הזימון:

בזמן שהן שתי מטות גדול מיסב בראש ושני לו למעלה הימנו. נראה דהיינו כלפי ראשו שמסב על המטה דרך [שמאל] ולמטה מקרי דרך מרגלותיו [דהיינו מימינו] ולא מתריץ ויתיב כי בעי לאשתעויי וגם דרך כבוד הוא שמסב כלפי ימינו של גדול ובזה מדקדק רב ששת דלית ליה לגדול לתרוצי נפשיה למיתב [זקוף] א כשמדבר עם השני:

אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים וכו'. וא"ת והא אמרינן בשבת פ' במה בהמה יוצאה לוי ורב הונא בר חייא הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרב הונא לחמריה דלוי חלש דעתיה דלוי בעי רב הונא לאפוקי מדעתא דלוי וכו' אלמא שמכבדין [בדרכים] ואמרי' נמי ביומא פ' אמר להן הממונה [דף ל"ז ע"א] וכן מצינו בג' מלאכים שבאו אצל אברהם אבינו מיכאל באמצע וגבריאל מימינו ורפאל בשמאלו, ואומר רבי כשאירע שיצאו לדרך אחת מן הבית אז ודאי יש לכבד אפי' בדרכים הואיל ולמקום אחד הולכין אבל אם כל אחד הולך לדרכו ופגע זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אז אין מכבדין, ויש מפרשים דהכא מיירי בדרכים של סכנה דומיא דגשרים, ולא משמע כן מדאמר הכי א"ר יוחנן אין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה משמע הא בדרכים לא אפילו שלא במקום סכנה:

תוכן העניינים

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה