תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק רביעי - תפלת השחר · דף ל.
מאי איכא בין הביננו וכו' מסקנא דמילתא אין תפלה קצרה אלא במקום סכנה, והביננו שלא במקום סכנה והיא מעומד, והא דאמר לקמן גבי השכים לצאת לדרך וכו' עד ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה ולא חייש לתפלה די"ח מעומד כדקאמר לקמן בסמוך כיון שהן י"ח ברכות אין להצריכם לומר בדרך מעומד אבל הביננו אין בה אריכות דברים כ"כ ולכך צריך מעומד:
היה יושב בספינה או באסדא וכו' בירושלמי משמע כלשון שני של רש"י דקאמר היא אסדא היא אסכריא היא רפסודות ונביאם לך רפסודות על ים יפו, ופסוק הוא בדברי הימים [ב' ב'] גבי חירם מלך צור.
הלכה כרבי, שלא ירד למטה לפי שאין דעתו מיושבת עליו כשהוא הולך בדרך ואפי' שלא במקום סכנה ומתפלל במהלך כשהוא הולך בדרך ואז אינו מחזיר פניו כלפי ירושלים כיון שהולך רכוב על בהמתו שהולך לדרכו ודלא כפי' ה"ר יוסף שפירש דמילתא דרבי מיירי במקום סכנה:
היה עומד בח"ל יכוין כנגד ארץ ישראל. ול"ג לבו דאפניו קאי כדקתני בההיא שמעתא, דכבר כתוב בפ' לא יחפור דפליגי אמוראי התם על שכינה אם היא במזרח העולם או במערבו, וכן סוברת מסקנא דהתם כשמעתא דהכא, דא"ל רב חנניא לרב אשי אתון דקיימיתון לצפונא דארעא דישראל אדרמו, ואנחנו עכשו שאנו מכוונים למזרח בין המלכיות לפי שאנחנו במערב של ארץ ישראל:
אבוה דשמואל ולוי כי הוו נפקי לאורחא הוו מקדמי ומצלו. פירש ר"ח משעלה עמוד השחר שיום הוא ולא הגיע זמן תפלה עדיין שלא הגיע הנץ החמה דסבירא להו דתפלה מעומד עדיף כרבנן דר' שמעון בן אלעזר דבסמוך בעוד לילה אין לו להקדים ולהתפלל, ופסק רבינו חננאל דהלכה כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא לא חזינן לרבנן קשישי הוא דקאמר וטעמא דמהלך בדרך אינו יכול לכוין אבל רב אשי היה מתפלל מיושב ומכוין ולכך לא היה רוצה להקדים והמהלך בדרך יעשה כאבוה דשמואל ולוי ויתפלל משעלה עמוד השחר וכשיגיע זמן ק"ש קורא, ומיהו בעל הלכות גדולות פסק כר' שמעון בן אלעזר:
השכים לצאת לדרך מתפלל ומביאין לו שופר ותוקע וכו'. וא"ת דהכא מיירי ביו"ט מדקאמר מביאין לו שופר אע"ג דקתני לצאת לדרך ואלו גבי לולב הגזול קתני מי שבא בדרך ואין בידו לולב כשיבא לביתו כו' ואי בי"ט ראשון מי שרי ואלו הכא מיירי ביו"ט של ראש השנה וקתני השכים לצאת לדרך. וי"ל דהכא לא סגי דלא ליתני השכים לצאת לדרך להודיענו מה יעשה ובתוך התחום מיירי או על ידי בורגנין או עירוב וחוץ לתחום אבל התם ליתני שכח ולא נטל לולב שחרית או נאנס נוטלו על שלחנו דרך מה לו להזכיר ש"מ דתנייה להודיע דביום טוב שני מיירי, אי נמי יש לחלק בין לשון מי שבא בדרך ללשון דהשכים לצאת לדרך דמשמע ליה אפי' ביום טוב ראשון. מ"ר:
ומר סבר מיסמך גאולה לתפלה עדיף. אבל מעומד אין צריך להתפלל כיון שהוא בדרך, וה"ה דאין צריך לכוין הרוחות כנגד ירושלים כדאמר לעיל:
אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. דקסבר כיון שאינה תחנונים אלא שבח בעלמא לפיכך לא קבעוה אלא בצבור: