תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק רביעי - תפלת השחר · דף כז.
אלא מאי עד ולא עד בכלל ת"ש ושל מוספין כל היום וכו', ור' יהודה אומר עד שבע וכו', ותניא היו לפניו וכו', ולא גרסינן אימא סיפא ושל מוספין וכו', שאין זו משנה שדברי ר' יהודה דעד שבע שעות לא הזכיר רבי במשנה, ויש ספרים שהגיהו אותה במשנה אבל אינה בספרים ישנים, וגם רש"י לא היה גורס במשנה, כמו שפירשו בתוספות, ה"ר יוסף, וא"ת ורבי למה לא הזכירם במשנה כמו ההיא דעד ד' שעות, י"ל דרבי לא סבר ליה כותיה אבל בהא דארבע שעות סביר לי' כר' יהודה הואיל ותנא בברייתא כותיה וכן בההיא דעד פלג המנחה אמרינן לקמן דעבד כמר עבד דעבד כמר עבד:
ועל התמיד של שחר שקרב בד' שעות. בירושלמי מפרש שהיה בימי מלכות יון שהי' משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלים להם שתי טלאים פעם אחת היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלים להם שני, חזירים, באותה שעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו להם בלשכת טלאים ועל אותם שעה העיד ר' יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בד' שעות, ר' לוי אמר אף בימי מלכות רומי וכו', ובספר פסיקתא כתב שבימי שלמה היה שהיו מפתחות של מקדש תחת מראשותיו והטעתו בת פרעה אשתו עד שישן ביום, ואותה השעה קרב התמיד בד' שעות:
דרב צלי של שבת בע"ש. והיה מקבל עליו שבת מבעוד יום, והא דאמר בפ' במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ולא יאחר גבי הדלקת הנר, אין זו הקדמה כיון שהיה מקבל עליו שבת מבעוד יום באותה שעה, ובירושלמי אמרינן רבי מפקד לאבדן אמורא אכריז קומי צבורא מאן דמצלי יצלי של שבת בע"ש דרמשא עד יומא קאים, ר' חייא בר ווא מפקד לאמורי' אכריז קומי צבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים, והיינו משום דסבירא להו כר' יהודה, וכן אותם תנאים דלקמן שהתפללו של מוצאי שבת בשבת ואמרו הבדלה על הכוס כר' יהודה ס"ל, וכגון שהיה להם אונס ולא היו יכולין להבדיל במוצאי שבת כגון שלא היה להם יין או שום אונס אחר כי בחנם פשוט שלא היו ממהרין להבדיל ולהתפלל של מוצאי שבת, ומיהו נראה לומר דאע"ג דס"ל כר' יהודה לענין תפלת הערב שהוא שעה ורביע שעה קודם הלילה לענין תוספת שבתות ויו"ט ויום הכפורים דקיי"ל שהוא מן התורה בפ"ק דר"ה ובכמה דוכתי, לא משמע שכל כך צריך שיעור גדול לתוספת, ואעפ"י שלפי הענין צריך שיעור, מדאמרינן בביצה פ' המביא ובשבת פ' השואל ולא היא דהא תוספת יום הכפורים דאורייתא היא והני נשי דידן אכלו ושתו עד אורתא ולא מחינן בידייהו וע"כ אינם יכולות לצמצם אלא פורשות מלאכול מבעוד יום, וא"כ קודם אותו שיעור יש זמן תוספת דאורייתא, ולא נתברר לרבינו איזה שיעור יש בה, מיהו גבי מצה היה אומר רבינו יעקב מקורבאל שאין לאכול מצה עד שתחשך, מדאמר בתוספתא דפסחים אמרו עליו על הלל שהיה כורך פסח מצה ומרור, ואימתי אוכלו משתחשך, ואין כאן תוספת דאורייתא, ושאני פסח דכתיב ביה ואכלו את הבשר בלילה הזה דלילה בעינן דוקא ומצה איתקשאי לפסח אבל אם אכלן מבעוד יום לא יצא ידי חובתו, אעפ"י שיכול לקדש ולהתפלל של שבת כדאמרינן הכא, לענין פסח ומצה בעינן ממש לילה, ומיהו שמא הזכיר משתחשך לאשמעינן שאע"פ ששחיטת פסח מבעוד יום אינו נאכל מבעוד יום כמו שאר קדשים, ולעולם אין לחלק לענין תוספת כדאמרינן: