תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק רביעי - תפלת השחר · דף כו:
טעה ולא התפלל מנחה בע"ש וכו אומר רבי שאם שכח אדם ולא התפלל יעלה ויבא במנחה לא יתפלל במוצאי ר"ח שתים דכיון שלא יחזור של ראש חדש למה יחזור ויתפלל ונראה הטעם דודאי במוצאי שבת יש לו להתפלל שתים של חול ויוצא בה של שבת משום שלא הצריכוהו להתפלל י"ח בשבת מפני הטורח ולפיכך ירויח אותה תפלה של שבת אבל של ר"ח ודאי לא ירויח ולמה יתפלל הא כבר התפלל כל הי"ח וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח ולא הזכיר של שבת במוצאי שבת לא יתפלל שתים כיון שהתפלל כבר י"ח מ"ר
קשיא. וא"ת ואמאי לא משני דהך ברייתא נשנית קודם שהעשירו שחזרו וקבעוה על הכוס, כדאיתא לקמן בפ' אין עומדין, י"ל שלא מצינו ברייתא שנוייה בין שתי תקנות בתפלה ועל הכוס:
יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק וגו' לפנות ערב. וא"ת והא אמרינן ביומא פ' אמר להם הממונה צלותא דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי וכו', י"ל שאחר שתיקנה יצחק היה אברהם אומרה. רבינו יעקב. אי נמי היה אברהם אומרה מתחלה אלא שלא עשאה קבע לכל בני ביתו, עד שבא יצחק ותיקנה, דאפי' עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו כדאיתא ביומא פ' אמר להם הממונה. מ"ר:
ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ולפני ה' ישפוך שיחו וא"ת והא בפ"ק דע"ז קאמר איפכא דמייתי קרא דלפני ה' ישפוך שיחו וקאמ' אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח, ואומר רבי דתרווייהו ילפי מהדדי, דהכא ילפינן מויצא יצחק לשוח תפלה ולא טיול או לדבר עם האיש או לתקן אילנות, כמו אחד השיחים, מקרא דלפני ה' ישפוך שיחו, ומ"מ לא ילפינן דהאי קרא מיירי בתפלה קבועה, ומויצא יצחק לשוח בשדה ילפינן כמו דהאי קרא דישפוך שיחו היינו תפלה קבועה, שיצחק תיקן תפלת המנחה כדאיתא הכא. מ"ר. ומיהו כיוצא בזה הענין מצינו במגלה גבי ויהי אמן את הדסה ואין הדסה אלא צדיקים שנאמר עומד בין ההדסים וגו', ובאגדת חלק מייתי קרא דוהנה עומד בין ההדסים אשר במצולה, קאמר ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אמן את הדסה, שבא זה ולמד על זה:
שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות. וא"ר יוחנן לקמן המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע נקרא פושע, ואפי' לרבנן דר' יהודה דאמרי תפלת המוסף כל היום כולו ותימא אמאי נקט שבע הו"ל למימר אחר שש או שש ומחצה כיון שאין זמן המוספין אלא בשש או בשש ומחצה שהוא עצמו של יום (הכפורים), כדפרי' בפרק תמיד נשחט בפסחי', י"ל שאין העולם בקיאים בחצי שעה שיוכלו לכוין אותה חצי שעה ולהכי נקט שבע, אי נמי חצי שעה היו שוהין להתפלל על הקרבן שיקובל ברצון אחר שהקריבוהו. מ"ר:
איבעיא להו עד ועד בכלל וכו'. וא"ת תיפשוט ליה מדאמר בנדה פ' הרואה כתם כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל, וא"כ עד ולא עד בכלל, וי"ל דאי הוי עד ועד בכלל נמי להחמיר שיתפלל ואין כאן משום עבר יומו בטל קרבנו, וא"ת הא דמיבעיא לן פ' אלו טריפות גבי עד היכן חוט השדרה עד בין הפרשות אי עד ועד בכלל אי לא הוי בכלל, ותיפשוט ליה דהוי עד בכלל דכל שיעורי דחכמים להחמיר כדאמרן, י"ל דלא אמרינן הכי אלא במשנה וברייתא ולא בדברי אמוראי, ומיהו קשה לי דתניא בעירובין בפ' כיצד משתתפין קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו, וכמה עד בן שש, ומפרש רב אסי התם עד ועד בכלל, אלמא שיעורי חכמים להקל, וי"ל דפלוגתא היא בנדה דאיכא אמוראי דלית להו כל שיעורי חכמים להחמיר ורב אסי ס"ל כותיה, כך פירש לנו רבינו בנדה ובחולין, וה"ר אלחנן פירש, דלא קשיא מידי דכל אלו שהבאתי אינן אלא גבול עד היכן בין הפרשות, וזמן ד' שעות דתפלה, וכן שש דעירובין אבל כגריס של כתמים היינו שיעורא, וכן הדקין שבכלי חרס שיעורן מכדי סיכת קטן עד לוג וכו' דמייתי עלה ההיא דכל שיעורי חכמים וכו' ויש לחלק בין שיעור לגבול: