תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק ראשון - מאימתי · דף יא.
אי הכי אפי' כונס את האלמנה נמי. פי' כיון דאסיקנא דאפי' הולך לדבר מצוה פטור, א"כ אפי' כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה:
חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר. פירש"י ז"ל ואבל מעולל באפר קרנו, ובמועד קטן בפ' בתרא מפיק לה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש על ראשך מכלל דכולי עלמא אסור, וא"ת א"כ מאי האי דקאמר התם אבל אסור בדברי תורה מדקאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום, ואמאי לא אמרינן מדקאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל דכ"ע שרי, ויש לומר שה"ק לא בא להחמיר על יחזקאל אלא להקל עליו, ויש מפרשים קרא הכי האנק דום אבל מתים לא תעשה, כלומר בדברי תורה לא תדום ולא תעשה אבילות של מתים מזה כי אם אתה מותר בדברי תורה
א"ל זקנך מגודל. א"ל יהא כנגד המשחיתים, כלומר כנגד המינים שהם משחיתים את זקנם. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר, עשה כדברי ב"ש עשה עשה כדברי ב"ה עשה, וא"ת מאי קאמר אי קודם בת קול אמאי קאמר רב יוסף לא עשה כלום ואי לאחר בת קול אמאי קאמר עשה כדברי ב"ש עשה, ועוד אמאי לא מוכח מהך ברייתא דעשו ב"ש כדבריהם, ועוד ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר"ט כדברי ב"ש, ועוד מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל התלמוד, אך יש לדחות משום דמייתי עלה מתניתין. ומ"מ נראה בעיני לפרש דהכא דוקא לגבי ק"ש דהכא שייכא הך פלוגתא ואפי' לאחר בת קול דהא ב"ה נמי מודו שיכולין לקרותה מוטין ועומדין, ואין נראה כחולק עליהם, ורב יוסף אמר דאפילו הכי לא עשה ולא כלום כמו שאנו אומרים לקמן גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע"פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו אבל מ"מ הוא יושב בסוכה, ואפ"ה לא קיים מצות סוכה, ה"ה נמי גבי ק"ש שלא יצא כלל ורב נחמן בר יצחק אמר אפי' בכי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו ב"ש כדבריהם דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל, וכי האי גונא משני התם בפ"ק דיבמות:
הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה. הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד:
ב"ש פוסלין. בפ"ק דסוכה מפרש דבתרתי פליגי בסוכה גדולה שישב סמוך לפתח ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו, מדנקט לשון פוסלין ומכשירין ולא נקט אוסרין ומתירין:
אחת ארוכה ואחת קצרה. פירש"י אשתים דלאחריה דערבית קאי. אמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה וקשה לרבינו תם דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו, ועוד היאך אנו אומרים אור יום הנף בהשכיבנו והלא קצרה היא, ועוד הכי הו"ל למיתני ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה, ועוד מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות, ועוד דלא מדכר לה בתוספתא בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא, ועל כן פירש רבינו תם דלאו אדלעיל קאי אלא מילתא באפי נפשה אחת ארוכה וכו' כלומר בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות, הן שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך כמו ברכת הפירו' וברכת המצות וברכו' המזון, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות, מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה, שאומרים בברכת הזן, מיהו נראה לרבי דברכת הזן לא הוי ברכת זימון שאין זה אלא נברך שאכלנו משלו אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכי מידי להא דאמרינן בפ' ג' שאכלו עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז"ה ושפיר אמרינן אות מבראשית, ועוד אומר רבינו תם דפירש"י שפירש ארוכה אמת ואמונה ליתא, דהא אמרינן לקמן בפ"ב אמר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת לא אמר אני ה' אלהיכם אין צ"ל אמת, והא בעי לאדכורי יציאת מצרים דקאמר הכי מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים והוצאתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות ושרנו לך מי כמוכה וכו', ואלילה קאי הרי שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה ועוד פירש רבינו תם אחת ארוכה ואחת קצרה, אאמת ואמונה קאי כלומר בין ארוכה בין קצרה שכשאומר פרשת ציצית אומר אמת והוי ארוכה וכשאינו אומר פרשת ציצית אומר מודים אנחנו לך כדאיתא לעיל והויא קצרה, והא דתניא בתוספתא דברכות למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כלומר למה הוזכר במשנה אחת קצרה כלומר בין ארוכה ובין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו' ובכולהו מקצרין ומאריכין לבד מאותן ברכות שמונה בתוספתא:
והא דאמרינן לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש, אחרונות פירש ר"ת וה"ג ור"ח דהיינו דוקא צורכי יחיד אבל צרכי צבור שרי דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לישאל צרכי צבור שהם רבים דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא שכולם צרכי רבים הם, ועוד אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אימה יתירה בתוך ביתו, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות, וכמו אל יוציא עצמו מן הכלל וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה, ורוב שב ואל תעשה כגון אלו אינן דוקא ואי עבד עבד, ומה שכתב בה"ג גבי ההיא דאל ישאל אדם וכו' לא בג' ראשונות ולא בשלש אחרונות, מכאן איכא רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא, אין נראה כלל, דהא צרכי רבים של כל ישראל שפיר דמי כדפרישנא ומטעם זה אנו נוהגין לומר קרובות בג' ראשונות, וכבר נחלקו בהן ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר וגם ר' אלעזר הקליר ייסד קרובות, שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה ותנא היה, וראיות יש מדאמר בפסיקתא כד דמך ר"א ב"ר שמעון קרא עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוה תנא וקורא ופייטן ודרשן ולעולם לא תמצא שיסד שום קרובה ביום שני, ואותה של יום שני של סוכות כתוב עלה במחזורים ישנים קדושתא כעין קלירית, ואחות אשר לך כספה, שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם תדע שמזכיר טל בברכת מחיה המתים ואלו היה ליום אחרון היה מזכיר גשם, וכל האומר שעשה הוא אומן שלא קם כמותו, אינו אלא טועה, וכל אותם פרשיות שבמגלה בגמ' בימים טובים שנים אינו מזכיר, ומצאתי בפסיקתא שבתחלתו היה מוליך משאות, ואוכל מלא התנור פת, פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם ועם חמוריהם על הגג, ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי, ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא, ואפי' אם תאמר שלא היה ר' אליעזר ב"ר שמעון, אלא אחר היה, מ"מ משמע שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשין על פי הראיה, ובכמה מקומות חולק על תלמוד שלנו, ותופס שיטת ירושלמי, וא"כ עליו יש לסמוך לומר קרובות ופיוטין, ועוד משמע בפ"ק דע"ז, דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד דקאמר אעפ"י שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו' אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים, אם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צרכי יחיד לעצמו אבל ג' ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו, ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום שזהו כבוד ושבח לרב שכל ישראל צריכי' רחמיו כפיר"ת מ"ר:
מיהו אם ר' אליעזר קלירי הוא ר' אליעזר בר' שמעון מצינו שחולק בפיוטו על ר' אליעזר ב"ר שמעון שהרי יסד בפ' החודש מועד מזמן לנדגלין, נועדים בו עצימה צידי רוגלים. ספור הוא למלכים ולרגלים, פירוש דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ"ק דראש השנה, דבחג הסוכות דוקא עובר בבל תאחר, ושמא מ"מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דס"ל כאבוה ר"ש בן יוחאי דאמר שלשה רגלין כסדרן וחג המצות תחלה: