תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק ראשון - מאימתי · דף י:
שסמך גאולה לתפלה משום הך מילתא מייתי לכולה מלתא דחזקיהו
וגנותי על העיר הזאת. אחר שחלה חזקיהו כתיב:
שלא ראתה קרי עליהם. וא"ת מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש דלמא היינו לפי שראתה הסדין, ויש לומר דמ"מ נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב:
בהוד יופיה. זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע שיחיה בנה, אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה:
רגל ישרה. פירש"י ז"ל דדייק מדכתיב רגל דמשמע תרווייהו כחד רגל, אי נמי י"ל מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהן ומיישרות. בירושלמי דפרקין פליגי בה רי אמורא חד אמר ככהנים דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי, כלומר שאין להם להרחיב את פסיעותיהן אלא מהלכין עקב בצד גודלו, חד אמר כמלאכים דכתיב רגליהם רגל ישרה, מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה אמרו עליו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות משור גדול הלקוח באלף זוז והיה הולך עקב בצד גודל, שלא להראות כחו היה עושה כן אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים:
מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה מספקא ליה לרבי. אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפלה, ועד ד' שעות לר' יהודה, או כל היום כולו לא הפסיד:
גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מעוסק בתורה. וא"ת מאי איריא ק"ש אפי' תפלה נמי דקיי"ל בפ"ק דשבת דכמו אנן מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. יש לומר כמו ר' שמעון ב"י וחבריו קאמר התם שהיו מפסיקין לק"ש ולא לתפלה, אע"פ שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק"ש, אי נמי ה"פ גדול הקורא ק"ש בעונתה מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק"ש אין זה חידוש אי ק"ש עדיפא, דאפילו תפלה נמי דזמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד וה"ק מכאן ואילך לא הפסיד כקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק"ש:
מתני' בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא. ואע"ג דאמר לעיל בריש פרקין דפריש מילי דשחרית מ"מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דבשכבך: