תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק ראשון - מאימתי · דף ט.
ואלו אכילת פסחים לא קתני ורמינהו כו'. משמע דהלכתא כר"א בן עזריה מדסתם הא משנה כותיה וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן, מיהו במגלה פ' הקורא למפרע מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא ומאי אולמיה האי סתמא מהאי סתמא ואע"ג דהכא חדא, והכא תלת דהכי פרכינן בעלמא מה לי חד מה לי תרי וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתני לה גבי הלכתא פסיקתא במגלה, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין כל החוזר בו ידו על התחתונה, ואם הלכה כר' אליעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לר"א בן עזריה לא יצא י"ח, מיהו מדמוקמינן הכא פלוגתא דר"א ור' יהושע בפלוגתא דראב"ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא משמע קצת דהלכה כר' עקיבא, וגם שמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) היה מודה ר' עקיבא דהוי פסח עד חצות לכתחלה. מיהו גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך **(הגה"ה א"ה עיין הגהות מיימוני הל' חו"מ פ"ח סי' יו"ד מביא דברים אלה בשם תוס' ר' יהודה ז"ל:)** וגם לשון מצותה עד עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסח, אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וקרית שמע, כל שכן במצה, ואפי' נקל בקרית שמע יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה אבל ק"ש דרבנן, ואפי' למ"ד לקמן בפ' מי שמתו ק"ש דאורייתא. שמא רוצה לומר דאסמכוה אקרא. ומ"מ נוהג רבינו לאכול מצה קודם חצות וכן מצה של אפיקומן, ואפי' בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות, ואע"פ שאין בו חומרא יותר מבק"ש דפסקינן לעיל הלכה כר"ג, והא דמוקי בירושלמי משנה דערבי פסחים כר' עקיבא חולק על התלמוד שלנו שמעמידה שם דלא כר' עקיבא. מ"ר:
יכול יהא נאכל ביום כקדשים ת"ל לילה. וא"ת לר"א הך דרשא מנא ליה כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג"ש, ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו מדקאמר ר' עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה לכולה לג"ש. יש לומר דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום. **(הגה"ה א"ה אי נמי כמו שפירש ה"ר יוסף כי הג"ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה איצטריך למעוטי כמו לרע"ק. אי נמי ימעט יום מדרשא לקמן דשם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל, ובקר לא איצטריך לדרשא דפ' ר"א דמילה לאשמעינן דאין שורפין קדשים ביום טוב. אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראין דלשם. דלית להו בקר שני לשריפתו. ע"כ הגה"ה:)**
ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד וא"ת ואימא ליום ולילה כתודה, ויש לומר דיש להקישו לשלמים משום דמותר הפסח קרב שלמים ועוד דלא קאמר שיהא נאכל ממש אלא שלא יהא נפסל עד יום שני:
והני תנאי כהני תנאי כו'. וא"ת וכי חולקות דרשות זו על זו, דלעיל מפיק לה מלילה וחפזון והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב, יש לומר דמשמעות דורשין איכא בינייהו, ורבי אמר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו: