אור ברסלב
תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות פרק ראשון - מאימתי › דף ח:

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד

פרק ראשון - מאימתי · דף ח:

דף ב.

ואפי' עטרות ודיבון. פירש רש"י ז"ל שאין בו תרגום, וקשה דהוה מצי למימר אפי' ראובן ושמעון וגו' וכיוצא בהן. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון וכן תרגום ירושלמי, ועתה צריך להשמיענו ואפי' עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו, אע"פ כן יש לומר שנים מקרא ואחד תרגום. ומ"מ אנן מחמירין כפירש"י לומר במקום שאין תרגום שלש פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך יאר ישא, מפורש בגמרא שאין מתרגמין משום ישא, כלומר שאין לפרסם שהקב"ה נושא פנים לישראל שאומות העולם מליזין עליו, אע"פ שתירצנוהו בנדה פ' בתרא ולקמן במכלתין מ"ר:

שנים מקרא ואחד תרגום. יש מפרשים דה"נ בכל הלועזות בלעז שלהם שהתרגום מפרש להבין לעמי הארץ שאין מבינים לשון הקדש וה"ה לשון לעז להמכירי' בו. ואין נראה בעיני רבי שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר:

ישלים פרשיותיו עם הצבור. נראה דכל השבוע קרוי עם הצבור ואע"ג דלכאורה משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ"מ כיון שמתחיל בה ממנחתא דשבתא הכל קרוי עם הצבור וזמן השלמה כתוב במדרש שציוה רבינו הקדוש לבניו שלשה דברים בשעה שנפטר לבית עולמו ג' ליראת שמים וג' לדרך ארץ, אלו הם של יראת שמים שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע שקודם אכילה היה לו להשלימם, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי:

הני פרשיות דכולי שתא. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס ר"ח ז"ל. פי' שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות מועד ואז לא היה להם פנאי. וכן נראה יותר:

כאלו התענה תשיעי ועשירי. פירוש אם נצטווה:

דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון כדדרשינן בפ"ק דבתרא מושמתם בארון, וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה, אבל עד בית עולמים הי' שברי לוחות לבד בארון שעשה משה ולא בשל בצלאל, אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה, והא דאמרינן בעירובין בפ' הדר גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו, וההיא דאוריה דכתיב הארון וישראל יושבין בסוכות כו', דמשמע שדוד שימש מטתו ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה דהא אותו הארון היה ששברי לוחות מונחין בו, והוא הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו וכדפרישנא, וכדתניא בספרי וארון ברית ה' נוסע לפניהם זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו, והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד בימי שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים ושוב לא יצא עמהן במלחמה ובירושלמי דסוטה פ' משוח מלחמה איכא פלוגתא בהא מילתא, איכא מ"ד שני ארונות היו ואיכא מ"ד ארון אחד היה וזה. לשון הירושלמי קרא מסייע ליה לר' יהודה בן לקיש, פירוש שאמר שתי ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות, מה עבדון ליה רבנן, פירוש שהם אומרים שלא היה כי אם ארון אחד שהיה בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה, כלומר קירוי של חול בעלמא שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה:

לעולם ליליא הוא. והאי דקרי ליה יממא וכו', ואם תאמר כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא היא א"כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים אחר עמוד השחר ויוצא אחד של לילה ואחד של יום דהא דקאמר דליליא הוא משמע לענין שכיבה, ושמא יש לתרץ דלענין דבר אחר קרוי ליליא כמו לתפילין וציצית ולא לק"ש, אי נמי הכי קאמר לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה ומ"מ יממא הוא לענין ק"ש דהוי זמן קימה דאיכא מיעוטא כו', מ"ר. וכן יש לפרש ברייתא שלאחר כך לא לעולם יממא הוא פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד. דהא ר' עקיבא אות ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע"פ שיוצא בק"ש של לילה קודם הנץ מ"מ קאמר בסמוך ר' עקיבא דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרווייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמועינן דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה, אי נמי תרי תנאי אליבא דר' עקיבא ולקמן בשמעתין דותיקין נפרשנה בס"ד. מ"ר:

תוכן העניינים

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה