תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק חמישי - אין עומדין · דף לד:
קידה על אפים שנאמר ותקוד בת שבע אפים ארצה וא"ת השתחויה נמי הכתיב אפים ארץ ישתחוו לך ואומר רבינו יעקב דקים ליה מקבלה דקידה על אפים ומקרא מסייעו דמצינן במקרא קידה כתובה על אפים
חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי, פירוש שהיו מוטין על צדיהן, וטעמא לפי שהיה שם רצפת אבנים, ואית להו דאסור מדרבנן אפי' בלא פישוט ידים ורגלים ולכך מצלו אצלויי, והכי אית ליה לרב לישנא קמא דמגילה פ"ג דלא נפל על אנפיה, וללישנא ללישנא קמא דמגילה פ"ג דלא נפל על אנפיה, וללישנא אידך קאמר דרב פישוט ידים ורגלים הוה עביד ולכך אסור להשתחוות שם, אבל האחרים לא היו עושין כן אלא בלא פישוט ידים ורגלים היו עושין, ולכך הוא מותר לאותו לשון אפילו מדרבנן, אבל לאידך לישנא אסור מדרבנן אי לא אצלו אצלויי והאחרים אצלויי מצלו, ורב לא היה עושה אלא היה שוחה כדרכו, ולאו היינו טעמ' דאצלי אצלויי משו' דקאמ' התם דאין אדם גדול רשאי ליפול על פניו בצבור אלא אם כן נענה כיהושע בן נון, דהא הכא לא מייתו לההיא מילתא כלל, וכן פירשו במחזורים בשם רב האי גאון דמצלי אצלויי לפי שלא יהא נראה כמשתחוה למה שלפניו. מ"ר:
חזינא לרב נחמן דכרע תחלה וסוף. והכי נמי הוי מצי למימר ברייתא דלעיל דשוחה בהודאה תחלה וסוף כי אין נראה לחלק בין לשון שחיה לכריעה:
יכוין לבו באחת מהן, והא דא"ר אלעזר בסוף פרק תפלת השחר לעולם ימוד אדם עצמו ודעתו אם יכול לכוין את לבו וכו' איכא למימר דהכי קאמר אם יכול לכוין באחת מהן והיינו באבות כדקאמר הכא:
חציף עלי מאן דמצלי בפקתא. וא"ת והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה, י"ל דהיינו הר המוריה כדקאמר בפסחים פרק האשה לא כיצחק שקראו שדה וכו'. אי נמי פקתא היינו בקעה במקום שמצויין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים:
כסוי חטאה. לפי שמתבייש ממנו. אבל אי מפרש לחטאיה דומה שאינו מתבייש עליו, ואמרינן לעיל בפ"ק כל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו מיד שנאמר למען תזכרי וגומר:
סליק פרק אין עומדין