אור ברסלב
תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות פרק חמישי - אין עומדין › דף לד.

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד

פרק חמישי - אין עומדין · דף לד.

דף לג:

מתני' מהיכן מתחיל מתחלת ברכה שטעה בה, ירושלמי בטיטי אשתתק באופנים אתון שיילון לר' בון, אמר להו בשם ריב"ל זהו שעבר תחתיו יתחיל ממקום שפסק, ופריך והתנן מתחיל מתחלת הברכה שטעה בה, אמר להו מכיון דעניתון קדושת השם כמי שהוא תחלת הברכה דמי, ועוד כתיב שם בירושלמי לעיל רבי אבא בריה דרב חייא בר אבא רבי חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, אם אומר את ממקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהן ולא לפניהן, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש, שתהא כולה תמימה, ונראה שהוא מדבר אחר שנתקנה ברכה לכל קורא גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין כדאמרינן במגילה:

העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף. אבל אי לא מפני הטירוף לא הוה חשיב הפסקה אם עונה אמן אחר הכהנים דצורך תפלה חשיב ליה, והכי נמי אמרינן במדרש טעמי חסרות ויתירות, אמור להם מלא מלמד ששליח צבור אומר לכהנים על כל דבור ודבור, אבל רבינו יעקב היה אומר כי אין ש"צ יכול להפסיק ולקרות כהנים ולעלות לדוכן דהפסקה היא ואפי' ליהא שמיה רבא מברך אסור להפסיק, ואפילו המלך שואל בשלומו ואפילו נחש כרוך על עקבו, וכי אמרינן בסוטה פ' ואלו נאמרים לשנים קורא כהנים, אחזן קאי ולא שליח צבור, וכן תניא בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו, ובתלמוד ירושלמי מפרש בפרקין ובלבד שיהא החזן ישראל, ובפירוש ר"ח מפרש לשנים קורא החזן כהנים, אבל השליח צבור אם מפסיק עבירה היא בידו. ובערוך פירוש החזן שליח צבור וטעות הוא כי הוא המתעסק בצרכי צבור, ועוד דאמרינן אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא דהיינו חזן, ובסיפא קאמר אין ש"ץ רשאי וכו', רבינו יעקב, מיהו שמא בימי חכמים היתה הפסקה אם ש"ץ קורא כהנים, שלא היו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך מפי כבודך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושיך כאמור, שלא היו אומרים זה כלל כדמשמע בסוטה דקאמר אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור דהיינו בסיום ברכת הודאה, שלא היו אומרי' כי אם כהנים, אבל עכשיו שהורגלו לומר בלשון ברכה לתפלה, אין זה הפסקה דלא גרע מעניית אמן וגם שש"צ אומר להם על כל דבור דלא חשיב ליה הפסקה:

אמצעית אין להם סדר, פירש"י ז"ל ואם דילג ברכה ואחרי כן נזכר אומרה אף שלא במקומה, ואין נראה לרבי דהא אמרינן לעיל פ' תפלת השחר, שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות על הסדר לפני רבן גמליאל ביבנה, ובפרק שני דמגלה מפרש לכולהו טעמי למה נסדרו זה אחר זה, ועוד תניא הקורא את המגלה למפרע לא יצא, ותניא וכן בהלל וק"ש ותפלה, ופירש לנו רבינו בשם רבינו שמואל וכן פירש רב יצחק אלפסי, אין להם סדר שאם טעה באיזה ברכה ולבסוף נזכר ששכח יתחיל מאותה ברכה שידע שטעה בה ומשם ואילך יאמר הכל על הסדר אבל לא יתחיל מאתה חונן, וראיה לדבר מדתניא בתוספתא דמכלתין פ"ב הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יתחיל ויקרא אותו פסוק בפני עצמו אבל מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סופו, וכן בהלל וכן במגלה, ותניא נמי בפרק שני דמגלה שאם השמיט בה פסוק אחד במגלה שחוזר וקורא על הסדר מאותו פסוק, והתם בההוא פרקא משוה לענין סדר תפלה למגילה וק"ש, ונפקא מינה להאי פירושא בתענית צבור שמתפלל ש"צ עננו בין גואל לרופא וקובעה ברכה בפני עצמה, אם שכחה אין מחזירין אותו דהויא אז ברכה לבטלה, אבל לפירש"י יאמרנה במקום שנזכר בה ואין כאן ברכה לבטלה, ואם שכח ולא אמר המלך המשפט בין ר"ה ליה"כ דקיי"ל לעיל בפ"ק בסוף מחזירין אותו. לפירש רבי יתחיל מאותו ברכה ואילך על הסדר, ולפי' רש"י יאמרנה במקום שזוכרה, ואומר רבי שפסק בה"ג כרב אסי דאמר אין להם סדר, חדא דרב הונא הוה כתלמיד לגבי רב אסי, ועוד דפרכינן ממתניתין לרב הונא ודחקינן לשנויי אליביה דכולהו חדא ברכתא נינהו, ועוד דרב אסי ורב ששת קיימי בחדא שיטתא. ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וכן פסק רבינו חננאל, ומיהו היכא שטעה בג' ראשונות או בג' אחרונות בדבר שצריך להחזיר הברכה כיון שטעה בחתימה, או לא הזכיר בין ר"ה ליה"כ בשים שלום בספר חיים ברכה ושלום וכו' או וכתוב לחיים טובים בהודאה, וכן בג' ראשונות לא אמר במחיה מתים מי כמוכה אב הרחמן, מחזירין אותו לעבודה באחרונות וכן בשלשה ראשונות באבות, וטעמא כיון שכולן של שבח הן כחדא ברכתא נינהו:

לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונו', פירש ר"ח וכן פירש רבינו האי ודוקא ליחיד אבל בצרכי צבור שואלים ולכך אנו אומרים זכרנו וכן יעלה ויבא בעבודה שהם צרכי כל ישראל, ולכך מותרים אנו לומר קרובות שהן צרכי רבים וכדפרישנא לעיל בפ"ק:

באבות תחלה וסוף, שכן דרך ארץ כשבאין לפני המלך שמשתחוין, ויש דורשין אותו מן הפסוק דכתיב ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלהי אדוני אברהם:

מלמדין אותו שלא ישחה, שלא יבא לעקור תקנת חכמים שלא יאמרו כל אחד מחמיר על עצמו כמו שרוצה ואין כאן תקנת חכמים, אי נמי חיישינן ליוהרא:

תוכן העניינים

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה