אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק מי שאחזו › דף עה.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק מי שאחזו · דף עה.

דף עד:

מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הויא, לענין מתנה לא איצטריכא לאשמעינן דמילתא דפשיטא היא דאין אדם זוכה בע"כ במתנה שנותן לו חבירו, ולענין פרעון חוב פשיטא דמועיל בע"כ ומיפטר ליה אם זרק החוב בחיקו של מלוה, וכן לענין פקדון נמי דתנן בפ' הגוזל בתרא הלוה מחברו או הפקיד אצלו ביישוב לא יחזיר לו במדבר הא ביישוב יחזיר לו בע"כ, והכא איירי בדבר שהוא זקוק לקבל מחברו, וחברו יש לו לזכות בדבר אחר כנגדו כגון גט על תנאי דמאתים זוז, ובתי ערי חומה, והא דלא חייש רבא בקושיא דרב פפא משום דאם איתא דבע"כ הויא נתינה בפניו, ה"נ שלא בפניו ולא היה צריך הלל לתקן, ואי משום ליחודי מקום שיתן שם המעות, אפשר שיתן לו ע"י אחר, ותימא אי לא שמיה נתינה למה היה נטמן, י"ל משום דהוה מכסיף מיניה אם לא היה מקבלם:

מה התם תנאי קודם למעשה, פירש"י ואתי' אפי' כרבנן דלא פליגי ר"מ וחכמים אלא בתנאי כפול כדאי' בפ' האומר דצריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע וכו', וא"א להיות כן דבסוף השוכר את הפועלים משמע דפליגי נמי בתנאי קודם למעשה, ותימא מ"ט פליגי עליה בתנאי קודם למעשה, והן קודם ללאו, לענין תנאי כפול ניחא דפליגי כדמפר' טעמא בפ' האומר שהוצרך הדבר לאומרו, וי"ל משום דלר"מ גופיה מ"ל דהוי דוקא מה שהיה התנאי קודם למעשה, וההן קודם ללאו כתנאי בני ראובן ובני גד דילמא הה"נ איפכא, בשלמא גבי תנאי כפול מקרא יתירא דהוצרך לכפול התנאי, אבל לענין תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ליכא שום ייתור, אלא ע"כ צ"ל דהיינו ע"כ משום דכיון דאיכא ייתור לאשמעינן דבעינן תנאי כפול ולמילף מיניה בכל תנאים דעלמא, מעתה נאמר דכולה מילתא דתנאי דבני גד ובני ראובן הוי דוקא דאין מועיל התנאי כי אם באותו ענין ואותו לשון המפורש בפסוקים ומיניה ילפינן לכל התנאים:

לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי, בכולהו תנאי דמתניתן לא דק דכיון דדק דק על תנאי דהכא מכח קושיא דפריך מרישא לסיפא ופי' לך דתנאי' מהכא איכא למילף בכל דוכתא דאדכר תנאי בתלמודא, תדע דהא רבא קאמר בפ"ק דקדושין אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי ואם לא החזירו לא יצא ורבא בעי תנאי כפול בסוף שמעתי', א"כ אמאי לא יצא אם לא החזירו הא לא כפליה לתנאיה, אלא ודאי מיירי שהתנה כדין תנאים, אלא דלא נחת תלמודא לפרושי, ותימא דהכא משמע דרבא לית ליה כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דהא רב אשי הוא דמסיק הכא, וא"כ היכי קאמר גבי אתרוג החזירו יצא, הא לא חיילא המתנה עד לאחר שהחזירו ואז אינו בידו, וכן בפרק מי שמת דקאמר רבא שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי הקדישו והחזירו הרי זה מקודש ומוחזר, והיכי חייל עליה הקדש כיון דלא חיילא המתנה עד שעת חזרה, ואביי נמי מדלא משני הכא כרב אשי אלמא לית ליה דר', ולקמן משמע דסבר לה כר' דאמר ע"מ שתצא חמה מנרתיקה מעכשיו קאמר, וי"ל דאביי ורבא אפילו סבירא להם כרבי ניחא להו לתרוצי ברייתא אפילו כרבנן: ע"ב.

לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר אחד, ההיא דאתרוג נתון לך במתנה דאמר רבא לא החזירו לא יצא, רבא לטעמיה דלא חייש הכא לתנאי ומעשה בדבר אחד, עי"ל דתנאי ומעשה בדבר אחד דהכא היינו טעמא שהתנאי סותר את המעשה דלא איירי אליבא דר' דאמר ע"מ כמעכשיו, הילכך אימת חייל גיטא לאחר שהתנאי מקויים, ואז אין הגט בידה, אבל התם אין התנאי סותר את המעשה משום דסבר לה כר':

אלא אמר רבא אם לא מתי וכו', משמע דהלכה כר"מ דבעי תנאי כפול, ואין לומר דשמואל ורבא אתקינו הכי שופרא דשטרא, דא"כ נפיק מיניה חורבא היכא דאתנייה ולא כפל, וכן פוסק בה"ג, ובע"מ נמי, בעי כפולות לר"מ דהא בע"מ איירי בשמעתין, ולקמן נמי פליגי בע"מ שתשמשי את אבא ושתניקי את בני, ומלתא דר"מ מיתניא בפ' האומר גבי ע"מ, לפיכך צריך ליזהר בכל התנאים שיהא התנאי כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, והא דאמרינן בפ' איזהו נשך גבי ההיא דאמרה אי קיימת דידך אנא, ואמרינן פטומי מילי נינהו, לר"מ לא איצטריך דבעי תנאי כפול אלא אתא למימר דאפי' לרבנן לא מהני, ויש דברים דאפי' תנאי לא בעי כגון שטר מברחת ובידוע שבנו קיים, וזבין ולא איצטריכו ליה זוזי משום דאזלינן בתר אומדנא דדעתיה, אפי' לא גילה לנו דעתו, ויש דברים דלא בעי אלא גילוי דעת כי ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ואם לא גילה אמרינן דברים שבלב אינם דברים, אבל היכא דבעי תנאה בעי כפולות ואי לא כפל, התנאי בטל ומעשה קיים אפי' בגט כדקאמר ר"מ אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט, ולא כמו שרצה ר"י לפרש ההיא דירושלמי חומר הוא בעריות דדוקא לחומרא בעי ר"מ תנאי כפול:

מתני'.

מת הבן או האב הרי זה גט, פירש"י לאחר הנקה ושימוש, וק"ל בשלמא גבי בן איצטריך לאשמעינן אע"פ שמת תוך ב' שנים, אלא באב מאי קמ"ל הרי שמשתו עד שמת, וכ"ת דס"ד דבעינן כל ימי חייה, אדרבה אי הוה אתקיים התנאי אינו גט כדאמרינן כל ימי חיי וחייכו אינו כריתות, הילכך נראה דמיירי שלא שמשהו ושלא הניקהו כלל, אפי' מ"ד גבי אריס הא דלה, שאני התם דלא הוסיף לו על שאר אריסין אלא ע"מ שיטרח, אבל הכא לא נתכוין אלא לצריכי, ואפי' לרבנן דאמרי גבי איצטלית דוקא קאמר לה דלצעורה קא מתכוין, אבל הכא לא נתכוין כאן לצעורה אלא א"כ היה צריך:

כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט, בירושלמי קאמר נחתך דדה הרי זה גט, ואע"ג דמשמע לעיל דאי נתינה בע"כ לא שמיה נתינה אינה מגורשת, דלא דמי לעכבה שאינה ממנה, שהרי תלה הגט בנתינה ואין כאן נתינה, אבל לגבי שימוש והנקה לא היה דעתו אלא בשביל שהם צריכים וכיוי דלא בעי הוי כאלו נתקיים התנאי:

מתני' רשב"ג, דאמר תתן לו דמיה דלהרויח קא מכוין הלכך מתני' נמי בעי כל הצורך, וברייתא כרבנן דדוקא קאמר ולקיומי תנאיה קא בעי ולצעורה ולא בשביל הרויחה הלכך ביום א' סגי שהרי נתקיים התנאי וביום א' הוי:

כאן במפרש, ברייתא ביום א', וקמ"ל דאם מת ולא הניקה יום א' אע"פ שהקל עליה ולא חשש אלא ליום א' אפ"ה אינה מגורשת:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה